עצם הצגת השאלה "מיהו יהודי?" מעורר בי תחושה מוזרה. כיצד ניתן בכלל לצפות מאינטלקטואל יהודי שיזדהה עם מסורות יהודיות מקובלות, ארכאיות-אורתודוכסיות, כאשר אינטלקטואלים רבים כל כך דוחים פולחנים, איסורים ומצוות "עשה" ו"אל תעשה" המצויים בכל דת?
רוב המהפכנים הגדולים שבמורשתם אני דן כאן, ראו את הפתרון הרצוי לבעיות זמנם וזמננו לא במדינות לאומיות אלא בחברה בינלאומית. כיהודים, הם היו החלוצים הטבעיים של רעיון זה; כי מי היה מוכשר להטיף לחברה-בינלאומית-של-שווים כמו אותם יהודים שהיו משוחררים מכל אורתודוכסיה ולאומיות, יהודית ולא-יהודית?
תרגום ראיון עם אייזק דויטשר ב"New Left Review": באופן פרדוקסלי ונלעג, מופיעים כעת הישראלים בתפקיד הפרוסים של המזרח התיכון.