התערוכה המרכזית הבינלאומית של הביאנלה בוונציה מציגה השנה, 2026, עבודות של 110 אמנים ובהן המיצב "בין נהר לבין ים" של איש הקולנוע הישראלי אבי מוגרבי. המיצב מבוסס בחלקו על סרטו "פעם נכנסתי לגן" (2012, בהשתתפות חבר "מצפן" עלי אל-אזהרי) ובייחוד על "דליל ג'דעון" (מדריך גדעון) מ-1938; ובחלקו על עיון במדריך עסקים דיגיטלי של עזה מעודכן ל-2023. ה"דליל" נסרק ומתפרסם במלואו (878 עמ', בערבית ובצרפתית) באתר "מצפן"

מכתב שפורסם ב-"הארץ" 26.10.2021, דעות. אהוד עין-גיל תרגם, הקדים וקרא בכנס לציון יום הולדתו ה–80 של אחמד מסארווה.

התושב האחרון של כפר הדייגים שעל שפר הירקון (כפר אבו ג'ברה), אהרון מזרחי, פינה את הכפר ונותר חסר בית

פסק הדין של בג"ץ בשבתו כבית המשפט הגבוה לציונות: סיפורו של הסרט "המאבק על הקרקע או פלסטין בישראל", שנפסל להקרנה בישראל על ידי הצנזורה ובג"ץ. הנוסח המלא של פסק הדין מ-1979 מלווה בהערות של העותר: מי סילף את ההיסטוריה, ומי התייצב על משמר המיתוס הציוני

מי נטע וטיפח את הגפנים בחולות של כרם ג'באלי, ומי עקר אותן והפך את הכרם למדבר-חול

מאמר זה פורסם בספר "השמאל העצמאי בישראל 1967‒1993" (אסופה לזכרו של נעם קמינר), בהוצאת ספרי נובמבר, דצמבר 2019.

שיר שפורסם במוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ", 4 בדצמבר 2015.

כשנה לפני הבחירות להנהגת ההסתדרות, שנקבעו לאפריל 1981, החל "מצפן" להפיץ כרוז שנראה כעיתון יומי, ובו ניסיון לדמיין כיצד ייראה עיתון לאחר בחירות שבהן יצליחו נציגי עובדים להפוך את ההסתדרות לאיגוד מקצועי עצמאי, וידיחו את הרשימות המפלגתיות משליטתן בה. 

פרק בתולדות הנכבה: לאחר ניסיונות כושלים לכבוש את שלושת הכפרים (איג'זים, ג'בע ועין רזאל) החליטה ממשלת ישראל לנצל את ההפוגה השנייה כדי לתקוף אותם בכוחות מוגברים, וכדי להונות את האו"ם הציגה את התקיפה כפעולה משטרתית להבטחת התחבורה בין תל אביב לחיפה.

הביקורת על ספרו של אהוד עין-גיל "תחנות בדרך חצרמוות", מאת אמוץ גלעדי, התפרסמה במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", 9.3.2004.  "לצד יצירות כגון 'הדרך לעין חרוד' של עמוס קינן, הרומאן של עין-גיל הוא הריאקציה האולטימטיבית למדיניות הכוח הישראלית".

בשנת 2000 יזמו ארבעה מחברי מצפן קול קורא לחרם סלקטיבי ולסנקציות על ישראל. אחרי שהטקסט נכתב ונתמך על ידי 31 משתתפים, הוא פורסם באפריל 2001 באתר אינטרנט בשם "מצפון".

אלן הורביץ ניצל מניסיון התנקשות בחייו, אחרי שהחל לחקור את קשריה של חברת בנייה דרום אפריקאית. אחד מבעלי החברה הוא ארי בן-דוד, איש עסקים ישראלי; הורביץ הוא מוסיקאי ומשורר, שהיה בישראל חבר מצפן ובדרום אפריקה השתתף במאבק נגד האפרטהייד. איך ולמה התגלגלו שניהם אל שני צדי המתרס?

המפקד האחראי בכפר קאסם היה רב-סרן שמואל מלינקי. הוא הורשע ברצח 41 אזרחים, ונידון ל-17 שנות מאסר. הוא שוחרר אחרי פחות מארבע שנים ובהתערבות משרד ראש הממשלה מונה לקצין הביטחון האחראי על אבטחת הכור הגרעיני בדימונה.

רפיק שאמי: אני מתבייש בשני הצדדים – יהודים וערבים. במקום לשבת בצוותא כדי לחפש פתרון בר-קיימא וצודק לכל הצדדים בקונפליקט אנחנו מידרדרים לרמה של יבואנים וצרכנים טיפשים של נשק. זוהי טיפשות, מפני ששום צד לא יצליח לנחול ניצחון "נקי" על יריבו, מבלי שיביא לחורבן ביתו שלו.

מאמן הכדורגל דוד שווייצר האשים את מצפן בהעברת מידע למדינות ערביות דרך מוסקבה ונתבע לדין על הוצאת לשון הרע. בית משפט השלום פסק לטובתו, אבל בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של חבר מצפן עודד פילבסקי, ושווייצר נאלץ להתנצל ולשלם לפילבסקי הוצאות משפט

ראיון עם מארק אדלמן, ממפקדי הארגון היהודי הלוחם, לקראת הטקס לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. "כן, היום קל מאוד להגיד שהציונות הצליחה והבונד הפסיד, בטח שהפסיד, הרי כל אירופה הפסידה להיטלר בתחילת המלחמה, אבל גם ההצלחה הציונית בישראל לא כל כך מוצלחת: יש להם 50 שנה של מלחמות, מבחוץ ומבפנים"

זה היה בנצרת, באמצע החופש הגדול, 1962. יצחק אנגל, נהג אגד, הותקף באוטובוס שלו על-ידי נוסע ערבי, זוהייר אבו-לאשין. בעקבות התקיפה החליטה משפחת אנגל לעזוב את נצרת עילית. אהוד עין-גיל, חבר מצפן ובנו של יצחק אנגל, חזר לנצרת אחרי 28 שנה ופגש את זוהייר אבו-לאשין

מה שהחל ב-23 באוקטובר 1956 כהפגנת סטודנטים בבודפשט התפתח למרד נגד המשטר ולהקמת ממשלה חדשה בהנהגה קומוניסטית, שהכריזה על מימוש הסוציאליזם בדרך עצמאית. הסובייטים הגיבו בפלישה צבאית, התגברו על כל התנגדות חמושה ואז נתקלו בשביתה כללית עיקשת בהנהגת מועצות של פועלי תעשייה ומכרות.

הדיבור על פתרון "יהודי דמוקרטי" הוא גם הצהרה שיהודים לא צריכים לקבל את הכרעת הרוב, אם הרוב הזה מורכב בחלקו מערבים.