ארכיון המסמכים

מכתב אל הסטודנטים הסוציאליסטיים בגרמניה להבעת סולידריות בעקבות הניסיון לרצוח את מנהיגם.

גילוי דעת של מצפן (למחרת פעולת כראמה, 22.3.68): זכותו וחובתו של כל עם כבוש לגלות התנגדות ולהיאבק על חרותו. את השיטות, הדרכים והאמצעים הנכונים והנחוצים למאבק זה יקבע הוא בעצמו, ואך צביעות תהיה זאת מצד זרים – ובייחוד אם הם שייכים לעם המדכא – להטיף לו מוסר ולהגיד לו "כזאת תעשה וכזאת לא תעשה".

גילוי דעת של מצפן (ביום פעולת כראמה, 21.3.68): הדרך היחידה לנורמליזציה היא פינוי מיידי של כל השטחים הכבושים.

הכרוז שפורסם ב"פרבדה": "יהודי: זכור את חסידי אומות העולם, אשר עמדו לצידנו בעיתות צרה. בהתרגש צרה על עם שכן, התעמוד אתה מנגד ותחריש? השמע קולך ופעל נגד הפגיעות בזכויות האדם!"

"ועד ליוזמת שלום" כינס אסיפה ב-28 בנובמבר 1967 ובסופה פורסם קול קורא לפינוי השטחים שנכבשו במלחמת יוני 1967.

מודעה שהתפרסמה ב"הארץ" ב-28 בספטמבר 1967: ממשלת ישראל, על ידי החלטתה להפסיק את שיבת פליטי הגדה המערבית, עוקרת מבתיהם ועבודתם כ-250 אלף מערביי הארץ הזאת והופכת אותם לשוכני מחנות פליטים, נוסף למאות אלפי הפליטים הקודמים. זוהי החלטה בלתי-אנושית... פליטי הגדה המערבית הם ילידי הארץ הזאת. הם פליטי-מלחמה, ואין כל זכות לממשלת ישראל למנוע אותם משוב לבתיהם בכל זמן שירצו בכך.

מתוך התחשבות במשמעות הבינלאומית של מלחמת יוני 1967, מתוך התנגדות עקרונית למדיניות הציונית של קביעת עובדות וכפייתן על הערבים, מתוך חרדה לעתיד ישראל בתוך העולם הערבי - אנו סבורים כי חובה היא לקרוא לממשלת ישראל לסגת משטחי הכיבוש ומהניסיון לכפות הסדר בכוח.

הפתרון האמיתי מצריך להפוך את ישראל למדינה נורמלית, לבטל את אופייה הציוני, להתיר לפליטים הפלסטינים לשוב למולדתם, ולתת לפלסטינים אפשרות להחליט בעצמם על עתידם הפוליטי. "ביודענו כי לשליטים הנוכחיים בשני הצדדים אין כוונה לבצע פתרונות אלה, אנו בטוחים כי הסכסוך יימשך"

ההצהרה (שהתפרסמה ב"טיימס" הלונדוני, 8.6.67) נוסחה ונחתמה על ידי נציגי החזית הדמוקרטית הפלסטינית ונציגי מצפן בלונדון יום לפני פרוץ המלחמה: הפתרון חייב לכלול את ביטול אופיה הציוני של ישראל; את שיבת הפליטים שרוצים בכך לשטח ישראל; הסכמה ישראלית להקמת מדינה פלסטינית, אם הפלסטינים ירצו בכך, ונכונות לוויתורים טריטוריאליים למענה; בין אם תקום מדינה פלסטינית, ובין אם יוותרו על הקמתה למען האיחוד, תנהל ישראל החדשה, הלא ציונית, מדיניות של שילוב הישראלים והפלסטינים במדינה פדרלית, לא-לאומית וסוציאליסטית, שתשתתף בתהליך האיחוד הפוליטי והכלכלי של כל המזרח התיכון.

פתרון הבעיה מחייב דה-ציוניזציה של ישראל. מדינת ישראל צריכה לעבור שינוי מהפכני אשר יהפוך אותה ממדינה ציונית (כלומר מדינת יהודי כל העולם) למדינה סוציאליסטית המייצגת את האינטרסים של המוני העם היושבים בה. במיוחד, יבוטל "חוק השבות" המעניק לכל היהודים בעולם את הזכות המוחלטת והאוטומטית להגר לישראל ולהתאזרח בה. מן ההכרח גם לאפשר לכל פליט הרוצה בכך לשוב לישראל, ולקבל בה שיקום כלכלי וחברתי מלא. פתרון אמיתי מחייב גם הכרה בזכות ההגדרה העצמית של האומה העברית.

קריאת מערכת "מצפן" להצטרפות הציבור הישראלי לגל המחאה העולמי נגד מלחמת הזוועה שמנהלים האמריקנים בווייטנאם.