גיליון-88: אביב 1980 (40 עמ’, 20 עברית, 20 ערבית)

חבר מצפן אלי לבל התאבד בפאריס באוקטובר 1979. שלוש שנים קודם לכן הוא שלח מכתב לחברי מצפן בישראל, ובו פירט את עמדותיו ואת פעילותו, וכן את הנקודות שבהן הוא חלוק עם עמדת הארגון. השגותיו נגעו בעיקר לעמדת הארגון כלפי מלחמת האזרחים בלבנון; אלי לבל הסתייג מהעמדה הרואה במלחמה זו מאבק בין מחנה שמאלי לבין מחנה ריאקציוני, והציע לדרוש את "הפסקת המלחמה, הסוף לטבח, שלום", ולהוקיע את כל הצדדים המעורבים במלחמה, החל בסוריה ובעלי בריתה הפלסטינים. זהו הנוסח המלא של מכתבו.

תנועת א-נהדה בטייבה, אבנא אל-בלד באום אל-פאחם, רשימת אל-פג'ר בערערה.

מאבקם של האבוריג'ינים באוסטרליה להכרה בזכויותיהם.

עדנאן ח'לילי, איש שמאל פלסטיני שנולד בירדן והיגר לאוסטרליה: "‏אני מרגיש אשם בפגיעה בזכותם [של האבוריג'ינים] בגלל שהיגרתי הנה..."

תכנית המצפים בעקבות הנסיגה מסיני.

נישולו של חוסיין אחמד שתווי על-ידי קיבוץ פרוד.

למען שיחרור אמיתי: תרגומים מתוך "ספר שנה – על נשים ולמען נשים", שהופיע בהוצאה מחתרתית בלנינגראד ב-10 בדצמבר 1979.

הסיבות להגירת מיליוני פועלים מארצות העולם השלישי למדינות המתועשות, והשלכות ההגירה על המהגרים ועל החברות שאותן עזבו.

מוולטייר ועד גוש אמונים.

במת ויכוח: עובדות שחשוב לדעת לפני קביעת עמדה ביחס לפלישה הווייטנאמית לקמבודיה.

במת ויכוח: החמר-רוז' העמידו עצמם בצד הפיגור והריאקציה החברתית וכך צריכים להתייחס אליהם כל שוחרי הסוציאליזם המהפכני.

המהפכה הסוציאליסטית אינה מפעל גברי, והיא לא תהיה סוציאליסטית בלי השתתפותן של הנשים. לא תיתכן חברה סוציאליסטית פטריארכלית.