גיליון-87: אוגוסט-ספטמבר 1979 (32 עמ’, 16 עברית, 16 ערבית)

מכתבים למערכת "במרחב": דובר רק"ח טוען כי שינוי בעמדת מצפן הביא להסכמת מפלגתו לשתף את הארגון בהפגנת ה-1 במאי; אמירה גלבלום משיבה בשם מרכז מצפן: התפנית אינה בעמדת מצפן, אלא בעמדת רק"ח.

גם הבורגנים הליברליים בישראל נגועים בציונות; אי אפשר לסמוך עליהם שייאבקו להפיכת ישראל ממדינה ציונית למדינה בורגנית "נורמלית".

המשטרים הלאומיים במזרח הערבי הקרויים "מתקדמים" הם אויבי המהפכה הסוציאליסטית לא פחות מעמיתיהם הקרויים "ריאקציוניים".

סיפורו של פועל ערבי מהשטחים שהוכה על-ידי שוטרים בתחנה המרכזית בתל אביב.

אם תקום מדינה פלסטינית בשטחים, היא לא תהיה צמיחה טבעית של נבט האוטונומיה, אלא תוצאה של מאבק חריף נגד האוטונומיה.

בשלב הנוכחי פתוחה עדיין האפשרות של שלב חדש במהפכה האיראנית, שלב המוביל למהפכה חברתית או אף סוציאליסטית.

מהפכן אינו יכול להישאר שמרן בחייו האישיים, ולהסתפק בהסכמה תיאורטית לתביעה לביטול האפליה בין המינים.

קווים להתפתחות הפמיניזם במערב, מסוף התקופה הפיאודלית ואילך; הפמיניזם בין הליברליזם הבורגני לסוציאליזם.

הקמת ארגון האחים והאחיות בבתי החולים (אהב"ה) – מאבק נגד ההסתדרות, אך גם התבדלות מיתר עובדי בתי החולים, בעיקר מהפחות "מיוחסים".

במשטר דכאני במיוחד, האופוזיציה צריכה להעדיף פקידות "מושחתת", כלומר הפתוחה לשוחד, על-פני פקידות "ישרה" ויעילה.

מפגשים בתא הכלא עם ישראל לדרמן, איש הג"א שרצח ערבי בירושלים המזרחית.

ההפרות הישראליות של הוראות אמנת ז'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה.