מאמר מערכת: הלאה משטרי המלחמה!
במלחמת איראן-עיראק שוב נכונה הסיסמה הבולשביקית הישנה, משני עברי קו החזית - חיילים, פועלים ופלאחים, הפנו את הרובים לאחור.
במלחמת איראן-עיראק שוב נכונה הסיסמה הבולשביקית הישנה, משני עברי קו החזית - חיילים, פועלים ופלאחים, הפנו את הרובים לאחור.
התגובה הציונית על עמדת השמאל באירופה המערבית נגד הציונות ונגד האנטישמיות.
בעד "סולידאריות", נגד המשטר הביורוקרטי בפולין.
ברית המועצות מפלה לטובה את אזרחיה היהודים: רק להם יש דרך לגיטימית להגר.
ניתוח המעורבות הצבאית של ברית המועצות באפגניסטן.
על חמישה סרטים מהמזרח-התיכון ומצפון-אפריקה שהוקרנו בפסטיבל ברלין.
"גיבור מעמד הפועלים", "האשה היא הכושי של העולם", "תארו לכם": תרגומים לעברית (ולערבית) של שלושה משיריו של ג'ון לנון, שנרצח בניו-יורק ב-8 בדצמבר 1980.
עם מותו של ז'אן-פול סארטר: מדוע אדם כמוהו, שבמאבקיו ובעבודתו הפילוסופית נקט עמדות כה רדיקליות, התייחס בסלחנות כה מופגנת לציונות?
עמדה סוציאליסטית בעד הקידמה הטכנולוגית.
מעקב אחרי הפרסומים בעיתונות על ההתנחלות היהודית בגליל.
יצחק אפשטיין זיהה את "השאלה הערבית" כבר ב-1908 והציע ברית עם הערבים; התגובות הציוניות להצעתו היו שליליות.
עמדותיה של תנועת שלום עכשיו כפי שהן עולות מפרסומיה.
תפקידו הכלכלי והאידיאולוגי של מוסד המשפחה בשירות הקפיטליזם.
כרוז ובו הדפסה מחדש של ראיון שקיים אמנון דנקנר עם חייל מילואים ישראלי ופורסם תחת הכותרת "עזה תחילה" ב"הארץ", 26 בדצמבר 1980.
שוחרי החרות והשלום ‒ ואנו בתוכם ‒ מתייצבים להגנת הקונגרס בנצרת: גילוי דעת של מצפן, שפורסם כמודעה ב"הארץ".
הפגנת מצפן מול משרדי רק"ח בתל אביב, לאות סולידאריות עם פועלי פולין, 25 באוגוסט 1980 أعضاء متسبين يتظاهرون تضامنا مع عمال بولندا امام مقر الحزب الشيوعي الاسرائيلي (ركاح) في تل أبيب , ٢٥/٨/٠١٩٨
נוסח הכרוז שחולק בהפגנת "מצפן" מול משרדי רק"ח בתל אביב, לאות סולידאריות עם פועלי פולין, 25 באוגוסט 1980.
משמרת של מצפן מול בית מפלגת העבודה בתל אביב, במחאה על האיסור להביע תמיכה באש"ף, אוגוסט 1980.
עד כה תבענו: משא-ומתן עם אש"ף ‒ מיד! עשינו זאת מתוך הכרה כי: אש"ף הינו הנציג של העם הערבי הפלסטיני. אך מאז שהתקבל בכנסת התיקון ל"פקודת הטרור" הפכו סיסמאות פשוטות אלה לבלתי-חוקיות, והוא מאלץ אותנו לומר עתה: X הוא הנציג של העם הערבי הפלסטיני!
מלוא האחריות, על ההתנקשויות הנפשעות בראשי הערים ובתלמידים המפגינים בשטחים הכבושים, מוטלת על ממשלת ישראל ‒ זו המונהגת על ידי האחראים הישירים על טבח דיר-יאסין (מנחם בגין ויצחק שמיר) וטבח קיביה (אריאל שרון).