תרגום מכתב-העת המזרח-ירושלמי "אל-שראע": החלוקה המעמדית של החברה הישראלית ומקומה של תנועת 'שלום עכשיו'.

יפורסמו שמות האנסים במדים, הודעה לעיתונות, 8.12.1982

הפליטים הפלסטינים תושבי מחנות הפליטים סברה, שתילה ועין-חילווה, שנותרו בחיים אחרי הטבח וההפצצות, מצאו עצמם שוב, בפעם המי יודע כמה, בעירום ובחוסר כל וללא קורת גג מעל לראשם. יש להכיר בזכותם לחזור למולדתם, ויש להילחם למען תוגשם זכות זו.

בעקבות מעשי הטבח בתושבי מחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון: ייפתחו שערי הארץ לפני בניה ובנותיה, הפליטים הפלסטיניים! השיבה למולדת היא זכותם, אבל חובתנו שלנו ‒ כאזרחים ישראלים ‒ ללחום כדי לאפשר להם לשוב.

מכתבי תמיכה של מצפן אל פועלי הנמל בפיראוס ובמלבורן, שהודיעו על סירובם לפרוק ולהעמיס אוניות ישראליות במחאה על הפלישה הישראלית ללבנון. הודעה לעיתונות, 16.7.1982

לשאלה הפלסטינית אין "פתרון צבאי" (בנוסח רפאל איתן), גם לא "פתרון סופי" (בנוסח גאולה כהן); הפלסטינים אינם "חיות דו-רגליות" (כדעת מנחם בגין) ואי-אפשר לכפות עליהם "סדר חדש" (כדעת אריאל שרון); בעייתם לא תיפתר לא ב"העברת אוכלוסין" (כהצעת משה שחל) ולא בגירוש המוני (כרצונו של סאעד חדאד). יהיו אשר יהיו תוצאות הקרב על ביירות, הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש ודיכוי – בגדה המערבית וברצועת עזה, בישראל, בלבנון וביתר תפוצות גלותם – ימשיכו להיאבק על חירותם!

אנו מאשימים - 12 ביוני 1982; מודעה, "העולם הזה", 30.6.1982

שתי הפגנות ציינו ב-1982 את ה-1 במאי בישראל, שתיהן היו הפגנות רמייה: אחת ציונית, השניה סטליניסטית.

למה לא צעדנו ב-1 במאי - מודעה, "העולם הזה" 11.5.1982

גילוי-דעת זה נוסח על ידי מרכז "מצפן", אך לאחר הדפסתו הביעו כמה חברות וחברים התנגדות להפיצו. לדעתם, גילוי הדעת התמקד מדי בהצדקת העמדות של "מצפן", בבחינת "טפיחה עצמית על השכם", ובניגוח עמדות שגויות של שותפים פוטנציאליים למאבק - מה שאינו עשוי לשכנע, ועלול אף להרחיק. גילוי-הדעת הופץ לפיכך רק למשתתפי הפגנות 1 במאי 1982, ואחר כך נגנז למעשה.

שבת. בשעה 14:00 מודיעים בחדשות שצעיר נהרג בהפגנה באל-בירה. תוך 3 שעות: הפגנה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, פיזור בגז מדמיע, עשרה עצורים, 3 מהם חברי מצפן ו-3 אוהדים שלנו.

הפגנה ברמאללה. גז מדמיע הופך להיות דבר מקובל.

הפגנת הזדהות של מצפן עם סולידאריות, בהשתתפות מעטים משל"י, ברחוב אלנבי בתל אביב

הודעה לעיתונות על משמרת מחאה מול משרדי המפלגה הקומוניסטית בתל אביב, במחאה על תמיכתה במשטר הפולני ובצעדי הדיכוי שלו נגד תנועת הפועלים "סולידאריות".