רפיק שאמי: אני מתבייש בשני הצדדים – יהודים וערבים. במקום לשבת בצוותא כדי לחפש פתרון בר-קיימא וצודק לכל הצדדים בקונפליקט אנחנו מידרדרים לרמה של יבואנים וצרכנים טיפשים של נשק. זוהי טיפשות, מפני ששום צד לא יצליח לנחול ניצחון "נקי" על יריבו, מבלי שיביא לחורבן ביתו שלו.

מאמן הכדורגל דוד שווייצר האשים את מצפן בהעברת מידע למדינות ערביות דרך מוסקבה ונתבע לדין על הוצאת לשון הרע. בית משפט השלום פסק לטובתו, אבל בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורו של חבר מצפן עודד פילבסקי, ושווייצר נאלץ להתנצל ולשלם לפילבסקי הוצאות משפט

בן שלוש או ארבע הייתי בבוקר בו התעורר הכפר א-רינה לקול פיצוצים עזים שעלו מכיוון ספוריה. נצמדתי לאבי ואחזתי בשולי בגדו אחוז אימה. מסביב עמדו בני משפחתי ושכנינו מסומרים לאדמה לנוכח המראות והמוראות. תימרות עשן ואבק נקשרו בשמי ספוריה. בערב הגיעה הבשורה: נסתם הגולל על השיבה. היהודים פוצצו את הבתים בדינמיט.

דוד שווייצר אמר על מצפן: "השמאלנים האלה סיפקו את כל המידע למוסקבה ומשם היו מעבירים אותו למדינות ערב. אנשים כאלה היה צריך לחסל". על כך נתבע למשפט על ידי חבר מצפן עודד פילבסקי.

פתאום קרע את השמים מעלינו להק מטוסים של חיל האוויר הישראלי בטיסה נמוכה, מצפון לדרום. כעבור שניות שמענו קולות פיצוץ מכיוון החוף המצרי. אייבי צהל: "הנה המטוסים שלנו, איזה יופי! שוב הערבים משקרים". מה לעשות, גם מלאכי השלום עשויים בשר ודם, ויש להם רגעי חולשה.

כתבה על חבר מצפן אלי לבל, שהתפרסמה בשבועון הירושלמי "כל העיר", 11 ביוני 1993

ראיון עם מארק אדלמן, ממפקדי הארגון היהודי הלוחם, לקראת הטקס לציון 50 שנה למרד גטו ורשה. "כן, היום קל מאוד להגיד שהציונות הצליחה והבונד הפסיד, בטח שהפסיד, הרי כל אירופה הפסידה להיטלר בתחילת המלחמה, אבל גם ההצלחה הציונית בישראל לא כל כך מוצלחת: יש להם 50 שנה של מלחמות, מבחוץ ומבפנים"

כתבה שהתפרסמה במוסף השבועי של העיתון "חדשות" ב-20 בנובמבר 1992, לקראת מלאת 30 שנה להופעת הגיליון הראשון של "מצפן". וזאת כותרת המשנה שנתן עורך המוסף לכתבה: "בקרב הציבור הישראלי הם נחשבו בוגדים, או במקרה הטוב ‒ תמהונים. חברי מצפן עצמם מסתכלים על 30 שנות פעילותם בגאווה. ואלה תולדות המהפכה"

זה היה בנצרת, באמצע החופש הגדול, 1962. יצחק אנגל, נהג אגד, הותקף באוטובוס שלו על-ידי נוסע ערבי, זוהייר אבו-לאשין. בעקבות התקיפה החליטה משפחת אנגל לעזוב את נצרת עילית. אהוד עין-גיל, חבר מצפן ובנו של יצחק אנגל, חזר לנצרת אחרי 28 שנה ופגש את זוהייר אבו-לאשין

מה שהחל ב-23 באוקטובר 1956 כהפגנת סטודנטים בבודפשט התפתח למרד נגד המשטר ולהקמת ממשלה חדשה בהנהגה קומוניסטית, שהכריזה על מימוש הסוציאליזם בדרך עצמאית. הסובייטים הגיבו בפלישה צבאית, התגברו על כל התנגדות חמושה ואז נתקלו בשביתה כללית עיקשת בהנהגת מועצות של פועלי תעשייה ומכרות.

למה בכלל הלכתי להיות מורה? כנראה כבר אז חשבתי שהכל מתחיל בחינוך. כשהייתי בגיל של בחירת מקצוע רציתי משהו שיכול לשנות דברים, אז חשבתי על עבודה סוציאלית, או עיתונאות, או הוראה, והבחירה נפלה על הוראה. כתלמידה בבית ספר תמיד חשבתי שאפשר לשנות את המסגרת, כך שתהיה מקום של ילדים ובשביל ילדים.

הדיבור על פתרון "יהודי דמוקרטי" הוא גם הצהרה שיהודים לא צריכים לקבל את הכרעת הרוב, אם הרוב הזה מורכב בחלקו מערבים.