רמי היילברון נוהג לשנת 1968 ‒ ערן טורבינר
ממהפכת הסטודנטים של 1968 עד החברה האזרחית הגלובלית.
ממהפכת הסטודנטים של 1968 עד החברה האזרחית הגלובלית.
תרגום מתוך חוברת בערבית לזכר פריד פרח, שיצאה לאור במלאת ארבעים יום למותו.
פריד לא הניח למרכזיות המאבק הפלסטיני הצודק נגד הציונות להסיט אותו מעמדתו האינטרנציונליסטית האנושית הרואה במקופחים ובעשוקים בכל מקום בעלי ברית במאבק, הראויים לכל העזרה והסולידריות.
שיר שכתב מרדכי ואנונו בכלא בשנת 1987. הודפס על השער האחורי של הספר "ואנונו והפצצה", בהוצאת הוועד הישראלי למען מרדכי ואנונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק אטומי, ביולוגי וכימי", 1998.
כיצד הצבא הישראלי יכול להצדיק את זה שיש ביכולתו אמצעים להשמדת 12-10 מיליון בני אדם?
30 שנות התנגדות לכיבוש – מודעה של "מצפן", פורסמה ב"הארץ", 5 ביוני 1997
דוד שווייצר אמר על מצפן: "השמאלנים האלה סיפקו את כל המידע למוסקבה ומשם היו מעבירים אותו למדינות ערב. אנשים כאלה היה צריך לחסל". על כך נתבע למשפט על ידי חבר מצפן עודד פילבסקי.
בקשת מידע של מצפן על חמישה פשעי מלחמה נותרה בלי תשובה.
כתבה על חבר מצפן אלי לבל, שהתפרסמה בשבועון הירושלמי "כל העיר", 11 ביוני 1993
30 שנה עם מצפן – "הארץ ספרים", 15.2.1993
הקדמה לחוברת "30 שנה עם מצפן" (1962–1992), שיצאה בהוצאת האירגון הסוציאליסטי בישראל, 1993 (76 עמ').
כתבה שהתפרסמה במוסף השבועי של העיתון "חדשות" ב-20 בנובמבר 1992, לקראת מלאת 30 שנה להופעת הגיליון הראשון של "מצפן". וזאת כותרת המשנה שנתן עורך המוסף לכתבה: "בקרב הציבור הישראלי הם נחשבו בוגדים, או במקרה הטוב ‒ תמהונים. חברי מצפן עצמם מסתכלים על 30 שנות פעילותם בגאווה. ואלה תולדות המהפכה"
מי זה אנתוני קומפס, ששלח בסוף 1990 מכתב למערכת עיתון בקורנוול, ומה יכול להיות הקשר בינו לבין הארגון הסוציאליסטי בישראל – מצפן?
צעד ראשון לבלימת הגל הניאו-נאצי: אל תקנו – מודעה, "חדשות" 14.12.1990
זה היה בנצרת, באמצע החופש הגדול, 1962. יצחק אנגל, נהג אגד, הותקף באוטובוס שלו על-ידי נוסע ערבי, זוהייר אבו-לאשין. בעקבות התקיפה החליטה משפחת אנגל לעזוב את נצרת עילית. אהוד עין-גיל, חבר מצפן ובנו של יצחק אנגל, חזר לנצרת אחרי 28 שנה ופגש את זוהייר אבו-לאשין
ישראל וחופש ההגירה – אפריל 1990
רק העובדים יכולים לדאוג לעצמם – עלון, חורף 1989
הדיבור על פתרון "יהודי דמוקרטי" הוא גם הצהרה שיהודים לא צריכים לקבל את הכרעת הרוב, אם הרוב הזה מורכב בחלקו מערבים.
ראיף אליאס היה מן הדמויות השמאליות הבולטות בירושלים בשנות ה-60 ו-70. לאחר מלחמת יוני 1967 היה מן המעטים שהשתתפו עם חברי מצפן בכתיבת הסיסמה "הלאה הכיבוש" ברחובות ירושלים.
כל הכבוד לילדי האבנים. כל הכבוד לנשים העומדות בשורה הראשונה של המאבק. כל הכבוד לצעירות ולצעירים המסכנים את חייהם ואינם נרתעים. כל הכבוד לפצועים ולאסירים המחזיקים מעמד למרות הקשיים. כל הכבוד להמונים הפלסטיניים, המוכיחים לישראלים שוב ושוב כי עם המדכא עם אחר אינו יכול להיות חופשי.