אחרי ההסכם הישראלי-מצרי: נגד האוטונומיה – מאת משה מחובר
אם תקום מדינה פלסטינית בשטחים, היא לא תהיה צמיחה טבעית של נבט האוטונומיה, אלא תוצאה של מאבק חריף נגד האוטונומיה.
אם תקום מדינה פלסטינית בשטחים, היא לא תהיה צמיחה טבעית של נבט האוטונומיה, אלא תוצאה של מאבק חריף נגד האוטונומיה.
בשלב הנוכחי פתוחה עדיין האפשרות של שלב חדש במהפכה האיראנית, שלב המוביל למהפכה חברתית או אף סוציאליסטית.
מהפכן אינו יכול להישאר שמרן בחייו האישיים, ולהסתפק בהסכמה תיאורטית לתביעה לביטול האפליה בין המינים.
קווים להתפתחות הפמיניזם במערב, מסוף התקופה הפיאודלית ואילך; הפמיניזם בין הליברליזם הבורגני לסוציאליזם.
הקמת ארגון האחים והאחיות בבתי החולים (אהב"ה) – מאבק נגד ההסתדרות, אך גם התבדלות מיתר עובדי בתי החולים, בעיקר מהפחות "מיוחסים".
במשטר דכאני במיוחד, האופוזיציה צריכה להעדיף פקידות "מושחתת", כלומר הפתוחה לשוחד, על-פני פקידות "ישרה" ויעילה.
מפגשים בתא הכלא עם ישראל לדרמן, איש הג"א שרצח ערבי בירושלים המזרחית.
ההפרות הישראליות של הוראות אמנת ז'נבה בדבר הגנת אזרחים בימי מלחמה.
הכתב הצבאי של "הארץ", זאב שיף: הריגת שבויים, גירוש אזרחים וביזה היו בכל המלחמות הקודמות.
המתקפה הישראלית המתמשכת נגד העם הערבי הפלסטיני בלבנון חושפת את העובדה שמדיניות הממשלה פירושה מלחמה בלתי פוסקת, ושמדיניות זו חוסמת כל דרך לשלום עם הפלסטינים והעולם הערבי.
הזכות למגורים, לדיור אנושי, היא זכות אנושית בסיסית. ממשלה שאינה מסוגלת להבטיח זכות זו, ומשלימה עם הפיכת הבנייה למגורים למקור התעשרות לבנקים, לקבלנים, לחברון-הון ולמקור הכנסה לה עצמה ̶ אותה יש לתקוף ולהפיל או לאלצה לשנות את מדיניותה.
מודעה של מרכז "מצפן", פורסמה ב"העולם הזה", 15 באוגוסט 1979
המאבק נגד ההתנחלות בשכם ראוי לתמיכת כל שוחרי השלום והשוויון בין שני עמי הארץ! נגד ממשלת ישראל! נגד גוש-אמונים! נגד הבריון הפאשיסטי אריאל שרון!
מודעה לקראת ההפגנה הראשונה בישראל למען זכויות הומואים ולסביות (נעימים ונעמות)
מיהו יהודי מאת אייזיק דויטשר; ארבעה נאומי פועלים, 1 במאי 1892, וילנה: פאניה לוין-רזניק, ילנה גלפאנד, אברהם מרדכי (מוטל) מייזל, ראובן גרשובסקי; היהודי הלא-יהודי מאת אייזיק דויטשר; נגד הציונות – גילוי דעת של האירגון הסוציאליסטי בישראל ("מצפן")
שני המאמרים של אייזיק דויטשר, וארבעת הנאומים של הפועלות והפועלים היהודים, מתפרסמים בחוברת זאת לראשונה בתרגום לעברית.
עצם הצגת השאלה "מיהו יהודי?" מעורר בי תחושה מוזרה. כיצד ניתן בכלל לצפות מאינטלקטואל יהודי שיזדהה עם מסורות יהודיות מקובלות, ארכאיות-אורתודוכסיות, כאשר אינטלקטואלים רבים כל כך דוחים פולחנים, איסורים ומצוות "עשה" ו"אל תעשה" המצויים בכל דת?
לנאומים המובאים כאן נועד ערך מיוחד, כיוון שהשמיעו אותם פועלים יהודים-רוסים. לראשונה מאז התהוות התנועה המהפכנית הרוסית, מנתקים יהודים-פועלים ברוסיה, במודע ובתוקף, את כל קשריהם עם המסורות וההשקפות צרות האופק של הלאום היהודי כדי להיצמד אל צבא הפועלים הבינלאומי הגדול, הלוחם לשחרור מעמד הפועלים בפרט, והעם הסובל בכלל.
קומץ קטן זה של עשירים הוא כאין וכאפס לעומת המוני העם העניים; לא יקשה עלינו לנצחם, אם יבינו כל הפועלים מה הם האינטרסים שלהם וישתפו עצמם במאבק. בל ירפה כישלון ראשון את ידינו. מותר לנו לבטוח בניצחוננו, כי לנו הכוח.
אל לנו לשכוח ששאלת האשה איננה שאלה נפרדת, אלא היא חלק מהשאלה הסוציאלית הגדולה. נתבונן עד כמה נכון הדבר. אנו סבורים כי לשחרור האשה די בכך שלא תהא תלויה בגבר מהבחינה החומרית. אך האומנם די בכך?