סיפורים אישיים

דברי פרידה ממיכל זופן – לאה צמל

2023-01-19T13:22:34+02:00ינואר 18, 2023|קטגוריות: סיפורים אישיים|תגיות: , |

תחנות בחייה של מיכל: מילוז, צרפת; מקום מסתור בתקופת הכיבוש הנאצי; קיבוץ חניתה; שליחות חשאית במרוקו; לימודי אמנות בבצלאל; נישואים לאברהם זלצ'ובר; מצפן; פמיניזם; תיאטרון; נשים בשחור; מחסום-ווטש.

על קוצו של יו"ד ‒ אהוד עין-גיל

2022-12-19T13:50:01+02:00מאי 16, 2020|קטגוריות: מאמרים, סיפורים אישיים|תגיות: |

פסק הדין של בג"ץ בשבתו כבית המשפט הגבוה לציונות: סיפורו של הסרט "המאבק על הקרקע או פלסטין בישראל", שנפסל להקרנה בישראל על ידי הצנזורה ובג"ץ. הנוסח המלא של פסק הדין מ-1979 מלווה בהערות של העותר: מי סילף את ההיסטוריה, ומי התייצב על משמר המיתוס הציוני

מצפן היה בית ספר מצוין: ראיון מצולם עם אביבה עין-גיל ‒ מאת ערן טורבינר

2020-12-27T08:47:42+02:00יוני 22, 2017|קטגוריות: וידאו, סיפורים אישיים|תגיות: , |

גדלתי בבית של מהגרים מפולין על שירים של יוליאן טובים; הגעתי למצפן כנערה זמן קצר אחרי מלחמת יוני 1967; מה היתה המשמעות להיות פעילה במצפן ובתנועה הפמיניסטית; אני לא אוהבת את השאלה "האם את מרגישה ישראלית?"; לא יהיה שינוי מהפכני בחברה הישראלית בלי שינוי מהפכני בעולם הערבי, כי אנחנו חלק מן האזור הזה, וגם הפתרון יהיה אזורי - או שלא יהיה פתרון.

מסע פוליטי אל מצפן: ראיון מצולם עם אהוד עין-גיל – מאת ערן טורבינר

2021-08-01T09:40:04+03:00יוני 19, 2017|קטגוריות: וידאו, סיפורים אישיים|תגיות: , |

ילדות בנצרת עילית, פעילות בימין אחרי מלחמת יוני 67', תחילת ההתפכחות בעת השירות הצבאי בחזית התעלה במלחמת ההתשה, מעצר בהפגנת 1 במאי 1972 של הפנתרים השחורים והשמאל בירושלים - תחנות בדרך אל מצפן.

כיצד הגעתי למצפן – עודד פילבסקי

2023-02-02T17:20:15+02:00ספטמבר 29, 2008|קטגוריות: סיפורים אישיים|תגיות: |

גדלתי במשפחה בעלת הכרה "פועלית". רוח שמאלית נשבה בבית. אבי כפועל ותיק בחברת האשלג הפלשתינית, בים-המלח, היה ביקורתי מאוד לגבי אי מילוי תפקידה של ההסתדרות הכללית, כאיגוד מקצועי האמור להגן על האינטרסים של העובדים נגד ההנהלה.

מדוע הצטרפתי ל"מצפן" – אילן שליף

2021-08-01T09:41:57+03:00יולי 29, 2008|קטגוריות: סיפורים אישיים|תגיות: |

נולדתי בירושלים בשנת 1937, בעיצומה של ההתקוממות הפלסטינית נגד השלטון הבריטי ("המרד הערבי"). אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא של הובלת סלע גדול ברחוב – שלושה מטרים ממיטתי. הסלע נועד למצבה לזכר איש מודיעין של ה"הגנה" שנהרג על ידי פלסטיני בסוף הרחוב, כחמישה בתים מביתנו (כעבור שנים ראיתי את המצבה, ולפי התאריך הבנתי שזה קרה כשהייתי בן שנתיים).

דרכי הפוליטית, בסימן ההשפעה העמוקה של מצפן – תקוה הוניג-פרנס

2021-11-02T03:07:52+02:00יולי 29, 2008|קטגוריות: וידאו, סיפורים אישיים|תגיות: |

ההתוודעות למצפן, באמצעות ההכרות האישית שלי עם משה מחובר ועקיבא אור, היתה בעבורי מעין "התגלות" שהניעה תהליך של שינוי עמוק הדומה בכלליותו לתהליך של "המרת דת", שאותו עברתי במשך שנות הששים עד לנסיעתי ללמוד בארצות הברית בשנת 1970. גם עם שובי ארצה ב-1973 עקבתי אחרי פרסומי מצפן, אשר שימשו לי כעין מורה-דרך בשאלות השעה. אך המפגש הראשוני הוא שטבע את חותמו על מהלך חיי הפוליטיים.

המפגש שלי עם מצפן – איזי כהן

2021-07-19T20:13:36+03:00יולי 29, 2008|קטגוריות: סיפורים אישיים|תגיות: |

לירושלים הגעתי מחיפה כסטודנט ב-1965, אחרי שפציעה קשה בתאונת דרכים חסכה ממני את השירות בצבא. בתוך שנה הכרתי את אנשי מצפן בירושלים, בעיקר יושבי קפה טעמון, הושפעתי מדעותיהם ועברתי תהליך ארוך של נטישת הציונות ותמיכה גוברת בסוציאליזם.

בין "מאבק" ל"מצפן" – ליליאנה (נועה) קצ'רגינסקי-קורדובה

2023-04-20T18:21:06+03:00ספטמבר 21, 2007|קטגוריות: סיפורים אישיים|תגיות: |

גדלתי בארגנטינה בבית חילוני מאוד. אמי בישלה מעדנים רק ביום כיפור. הורי באו מליטא, מאזור וילנה, בזמן שהיתה תחת כיבוש פולני. הקשר שלהם ליהדות היה בעיקר לתרבות האידיש, הן לספרות והן ל"ערכים" שלפי אמונתם היוו בסיס לתרבות זו: לעמוד בתוקף נגד ניצול, דיכוי, גזענות; להאמין בסולידריות בין אנשים ובין עמים שונים; הגינות ודיבור אמת; היה להם יחס של בוז לכסף ולפחדנות. הקשר לתנועת הפועלים העולמית היה בשבילם מקור לגאווה.

עבור למעלה