זכויות העם היהודי – א. בר, ירושלים; ותשובת א. ישראלי (משה מחובר ועקיבא אור)
א. בר: מה משמעותה של הזכות להגדרה עצמית ביחס ליהודים? תשובת א. ישראלי: ברגע שקמה מדינה עצמאית מתממשת הזכות להגדרה עצמית.
א. בר: מה משמעותה של הזכות להגדרה עצמית ביחס ליהודים? תשובת א. ישראלי: ברגע שקמה מדינה עצמאית מתממשת הזכות להגדרה עצמית.
מכתב למערכת: למען שלום ושיתוף פעולה, לביטול הממשל הצבאי ולשוויון זכויות מלא לאוכלוסיה הערבית בישראל.
תגובה על מכתבו של מקסים גילן, המזכיר לפחות 30 פעם את המלה מהפכה: לא כל מאבק אלים הוא בחזקת מהפכה, כל שכן מהפכה חברתית.
דיווח על פעילותו של ועד הנוער הישראלי לאחווה יהודית-ערבית.
תגובה על מאמרו של אהרן בכר, "איך לעשות מה": צריך לציין שעד כה לא בוזבזה בישראל שום הזדמנות היסטורית למהפכה חברתית, כי לא היה קיים כוח היסטורי שמסוגל היה לבזבז הזדמנות מעין זו.
בגיליון מס' 2 נעדרת כל התייחסות לבעיות בינלאומיות ואפילו מזרח תיכוניות, ומסתמנת מגמה סינדיקליסטית.
התחשבות בדעת הקהל אינה יכולה להיות נימוק להנמכת קומתה של הדמוקרטיה, העיתונות והכנסת.
השלב המתקדם ה"בורגני-לאומי" הוא בעל חי המצוי רק בתיאוריה, ובוודאי שאינו אפשרי בחברה תעשייתית.
פרלמנט הנוער החליט שצה"ל הוא הגורם המחנך הראשון במעלה במדינה. קצין שנהג ברכב פגע בזקן והשליכו בסימטה סמוכה כדי לא לפגוע בקריירה הצבאית שלו.
מכתב למערכת: למרות קביעתו של אהרון בכר, האלופים שדה, אבידן ואלון לא היו מהפכנים, לא ב-1948 ולא בשום תקופה אחרת.
האשמת התושבים המיועדים לפינוי כ"סרבנים" היא האשמת שווא זדונית: תביעותיהם אינן תביעות סחטניות אלא אך ורק תביעות לקורת גג.
אסור שהוויכוח יהפוך את התנועה למועדון ויכוחים מופשט ולא מחייב; עיתון סוציאליסטי מהפכני לוחם כמו "מצפן" הוא צורך השעה; הפולמוס של ס. מאיר עם מאמרו של סנה חורג מהאתיקה העיתונאית.