ארכיון המאמרים

הליברלים בארצות הברית תובעים משא ומתן ומחפשים שפה משותפת עם הביורוקרטיה במוסקבה ובפקין. הסיסמה צריכה להיות לא "משא ומתן לשלום" כי אם "ניצחון למהפכה הווייטנאמית".

משה סנה מוצא סימטריה בין אשמת ישראל ואשמת מדינות ערב, אבל לא כך ביחס לפלסטינים. את שוקיירי הוא מקלל נמרצות, אבל את מבצעי ייהוד הגליל הוא מבקר במתינות רבה מאוד.

תוצאות הבחירות להסתדרות מבטיחות לעובדים עוד ארבע שנים של שביתות שיוכרזו "פראיות", בלי איגוד מקצועי ממשי, בשליטת קואליציה של עסקני מפלגות על ענייניהם החיוניים של העובדים.

הטלת איסור על "אל-ארד" להתארגן בכל דרך חוקית היא ניסיון להחניק תביעות לאומיות באמצעים מינהליים. אמצעים כאלה לא הביאו מעולם לפתרון בעיה לאומית, ובדרך כלל גרמו לליבויה.

הפיכת בומדיין היא מכה קשה לשמאל האלג'ירי וניצחון למגמה השוביניסטית האיסלאמיסטית של הפ.ל.ן.

הנציג הסובייטי באו"ם העמיד את הנאציזם והציונות בכפיפה אחת; אמיל חביבי קפץ להגן על עמדת ברית המועצות, ואילו משה סנה תוקף אותה ומחפה באותה הזדמנות על אופיה השוביניסטי-גזעני של הציונות, בהציגו אותה כנציונליזם של מיעוט מדוכא.

אם אכן היה ניסיון לחולל מהפכה סוציאליסטית, יש ללמוד את לקח הכישלון. אך יש בכך גם לקח מעודד והוא, שבמחנה הקומוניסטי הרשמי יש כוחות גדולים שנשארו נאמנים לעיקרון הסוציאליזם המהפכני.

במקום להשקיע 50 מיליון בבניית מלון הילטון, היו צריכים להקים בשכונות תל אביב מועדוני נוער ומגרשי ספורט, ואז אולי לא היינו עדים לתופעת החרקה, או שהיתה מתקיימת ללא קהל האוהדים הענק שיש לה היום.

ראש ממשלת בריטניה מטעם הלייבור טס לרודזיה כדי לשכנע את מנהיג הגזענים הלבנים, איאן סמית, לעכב את הכרזת ה"עצמאות" שלו.

הסטודנטים האפרו-אסיאתים שהפגינו נגד המעורבות האמריקאית בווייטנאם לפני בניין שגרירות ארצות הברית במוסקבה פוזרו בכוח על ידי יחידות משטרה, כשהם שרים את האינטרנציונל.

שלטון לאומי דמוקרטי במקום סוציאליזם, התחמקות ממאבק בנציונליזם העברי, החרפת המאבק בנציונליזם הערבי, פטריוטיזם ישראלי שברית המועצות נמצאת בראש סדר העדיפויות שלו.

בנימין עמרי, איש "הפעולה השמית", קובע כי ישראל היא "אומה אירופית" וממציא את "העם הערבי הישראלי"' הכולל גם את הפליטים.

מה שמרגיז בדחיית מועד הבחירות להסתדרות אינו דווקא חוצפת המצפצפים, אלא אדישות המצופצפים.