נגד השמאל הציוני – מאת ע. אור ומ. מחובר (עקיבא אור ומשה מחובר), הופץ ככרוז של "מצפן", תחילת 1970

לא תנועת מחאה או מפלגת בחירות, אלא תנועה שמטרתה להביס את החברה הנוכחית ולהמירה בחברה חופשית המנוהלת בדמוקרטיה ישירה.

שאלות היסוד לא הועלו לדיון, אין למה לצפות מהבחירות, להשגת שינוי עדיף לנקוט פעולה פוליטית ישירה.

עמדותיו של "אדון דני" (דניאל רקנטי): "איני מעלה על הדעת הלאמת בנקים כאן. הכיוון היום הפוך. מוכרים לציבור חברות ממשלתיות".

כל עוד יוסיפו דוברי שני העמים בארץ להתכחש לזכויות המדיניות והלאומיות של הזולת, יימשך ההרג. ישראל חייבת להיות הראשונה, ולהשתחרר מן השוביניזם הציוני ומחלומות ההתפשטות וההתנחלות.

כיצד מטפלת העיתונות בשמאל המהפכני, בבריטניה ובישראל.

הנוסחה המצטמצמת לעניין הפלסטיני בלבד נובעת מאורח מחשבה רפורמיסטי, המחפש פתרונות חלקיים בתוך המסגרת של התנאים הקיימים באיזור. באופן מעשי ניתנים פתרונות חלקיים למימוש רק על ידי פשרה עם האימפריאליזם והציונות.

לא תימצא נוסחה לאומית לפתרון הסכסוך, משום שנוסחה כזאת פשוט אינה קיימת.

עמוס קינן, בועז עברון ואורי אבנרי מסיתים נגד מצפן.

בעת שנמשך מאבקם של פועלי התפעול בנמל אשדוד למען הקמת מועצת ייצור משותפת לנמלי חיפה ואשדוד, פתחו הדוורים בשביתה והוחזרו לעבודה בתוקף צווי ריתוק.