זוהי מדיניות של אפליה ואפרטהייד. זוהי מדיניות של נישול והתנחלות. זוהי מדיניות של מלחמה. הרוצה בשלום חייב להתנתק ממדיניות זו, ולכרות ברית עם הערבים הפלסטינים, שהם הנפגעים העיקריים של הסכסוך, ברית שמטרתה פיתוח מאבק משותף של יהודים וערבים למען חיים משותפים בשוויון ובשלום.
איגוד העובדים הסוציאליים יכול להראות את הדרך
עוני ושפיכות-דמים ‒ זוהי בשורתה של הממשלה להמוני היהודים והערבים בארץ. ומה מנגד? פירוד. פיצול. השמצות. החרמות. הגיעה השעה לשים קץ למצב זה, ולגשת לכינונו של כוח נגדי.
שלום, שלום ואין שלום – למה? - 23 בנובמבר 1979
קריאה להקמת רשימה איגוד-מקצועית בלתי-מפלגתית להסתדרות (כרוז שחולק לפעילי איגוד העובדים הסוציאליים, יוני 79').
הזכות למגורים, לדיור אנושי, היא זכות אנושית בסיסית. ממשלה שאינה מסוגלת להבטיח זכות זו, ומשלימה עם הפיכת הבנייה למגורים למקור התעשרות לבנקים, לקבלנים, לחברון-הון ולמקור הכנסה לה עצמה ̶ אותה יש לתקוף ולהפיל או לאלצה לשנות את מדיניותה.
המאבק נגד ההתנחלות בשכם ראוי לתמיכת כל שוחרי השלום והשוויון בין שני עמי הארץ! נגד ממשלת ישראל! נגד גוש-אמונים! נגד הבריון הפאשיסטי אריאל שרון!
קריאה להקמת רשימה איגוד-מקצועית בלתי-מפלגתית להסתדרות (כרוז שחולק לפעילי איגוד העובדים הסוציאליים, יוני 79').
כתשובה לדרישת הפלסטינים להכיר בהם כעם בעל זכויות שוות מפעילה ישראל את פצצת המטוס, את אלת הכובש ואת צווי בית המשפט. שכן היא נלחמת בכל בני העם הפלסטיני ‒ יהיו אלה חברי אירגונים מזוינים, מפגינים ומפיצי כרוזים, או פשוט אנשים שנמאס להם לחיות בצל הכיבוש, הנישול והדיכוי.
זוהי פשיטת-רגל של הנהגה מפוצלת ומסוכסכת, שחלק ממנה מזדנב אחרי מפ"ם (כן, יש עדיין מפלגה כזאת...) וחלק אחר מתכנן דילוג מעל מפ"ם, כדי להיטמע במפלגת העבודה (שם זמני...).
בגילוי-דעת מטעם הוועד האזורי של רק"ח במשולש אנו מכונים בתואר "אינפנטילים שמאליים" ואילו בני-הכפר זוכים בתווית של "בוגדנות גלויה". אנשי מצפן ובני-הכפר גם יחד מתוארים כ"אגרופו השמאלי של אמנון לין", כ"זוהמה" וכ"מחלה ממאירה". סגנון כזה אינו תורם להשגתה של האחדות הלוחמת, אלא מרחיקה ומחבל בה.
נגד דיכוי לאומי, נגד אפליה עדתית, נגד ניצול מעמדי, נגד דיכוי האשה, למען מהפכה סוציאליסטית
הניסיון לפתור את הסכסוך הישראלי-ערבי תוך כדי רמיסת זכויותיהם של הפלסטינים לא עלה בידי בן-גוריון ועבדאללה ב-1948; הוא לא יצלח גם בידי בגין וסאדאת ב-1978.
אין ולא יהיה שלום מבלי שישרור שוויון בין שני עמי הארץ ‒ העם הערבי-הפלסטיני והעם היהודי-ישראלי. שלום ללא שוויון אינו ראוי לשם שלום; זהו, לכל היותר, "הסדר" המבוסס על יחסי הכוחות השוררים היום באזורנו: חולשה פלסטינית, עוצמה ישראלית והגמוניה אמריקאית.
האחד במאי אינו יום סגידה למדינה – לשום מדינה!
בזמן האחרון הולכת ומתפתחת מתקפה של השלטון נגד החרויות הדמוקרטיות, בראשות שר המשפטים. למסע זה שותפים אמצעי התקשורת הגדולים וחוגים רחבים בקואליציה ובאופוזיציה
במדינה חופשית רשאי כל אדם גם לחשוב מה שהוא רוצה, גם להגיד מה שהוא חושב. שפינוזה, 1670
אם אתה - תא הסטודנטים של מצפן, 1978
תא הסטודנטים של "מצפן", 4 בפברואר 1978
אבל, מחאה – ומאבק! – ארבעים יום להריגתו של אחמד אל-מסרי במג'ד אל-כרום 17 בדצמבר 1977