גיליון-60-61: נובמבר-דצמבר 1971 (24 עמ’ עברית בלבד)

בין השאר, תגובה על דברי שר הביטחון משה דיין, שהתפרסמו ב"ידיעות אחרונות", 7.11.71: "היום אנחנו נמצאים במצב לא טוב. מונף עכשיו בארץ דגל, דגל שהוא כשלעצמו אין בו פסול, דגל של תיקונים חברתיים, ודגל של שיכונים לזוגות צעירים, ודגל של פתרון בעיות הפנתרים... אי אפשר להניף שני דגלים בבת-אחת, באותו זמן. גם מפני שאין בכוחה של מדינת ישראל לכלכל שני דגלים – גם את דגל המלחמה וגם את דגל כל השיפורים האלה למוכסים ולנמלים ולפנתרים ולצעירים וללא כל כך צעירים. שני הדגלים האלה אינם יכולים להתקיים במדינת ישראל... שני הדגלים הם סותרים."

בחודשים האחרונים אנו עדים לגאות הולכת וגוברת במאבק המעמדי בתוך ישראל. תנועת השביתות מבטאת את הסתירות העמוקות, ההולכות ומחריפות בתוך החברה הישראלית.

ממשלת המערך הנהיגה את הפיחות. מיד לאחר מכן זכה הפיחות לתמיכה מצד התאחדות בעלי התעשייה ומצד ראשי ההסתדרות.

ניתוק הקשר בין הדולר לזהב מבטא מתקפה של ארצות הברית נגד בעלות בריתה האימפריאליסטיות, ונגד האויב ההיסטורי הגדול ביותר של וול סטריט: מעמד הפועלים האמריקאי.

בברכת ארצות-הברית, ברית המועצות וסין טובח צבא פקיסטאן בתומכי ליגת האוואמי שזכתה בבחירות בבנגלה-דש.

בבתי הספר נאסר על התלמידים להביע דעות פוליטיות; ארבעה צעירים הודיעו על סירובם לשרת בצבא כובש; מסע הסתה נגד "השחורים מדימונה".

אסירים פליליים או אסירים פוליטיים.

הפיחות דופק את המוני הפועלים – כרוז, ספטמבר 1971, התפרסם גם ב"מצפן", גיליון מס' 61-60, נובמבר-דצמבר 1971

"דו-קיום בשלום" ותוצאותיו באיזור, גילוי דעת של מצפן.

סוציאליסט ישראלי נואם לפני סטודנטים מצריים בלונדון: ייתכן הסכם מדיני בין הממשלות הערביות הנוכחיות לבין ממשלת ישראל, אך הוא לא יהווה פתרון לסכסוך במזרח התיכון. מאת כתב "מצפן" בלונדון.