גיליון-56: נובמבר 1970 (16 עמ’ עברית בלבד)
לקורא – מערכת "מצפן"
דברי הסבר על תוכן הגיליון, בעקבות הפרישה מ"מצפן" של שתי קבוצות חברים.
מאבקי עובדים – קדימה למאבק מאוחד!
תפקידה של ההסתדרות בתוך המימסד הציוני הוא להתנגד לכל חלקי החברה המסרבים לשלם בהורדת רמת חייהם את מחיר המלחמה ו"הביטחון".
לאחר מות נאצר
האיש אשר החל את דרכו בהתנגשות עם האימפריאליזם, עבר ברגעי מבחן לצידה של הריאקציה ובכך נחשף אופיו המעמדי הזעיר-בורגני של משטרו.
על הפרישה
שתי קבוצות פרשו ממצפן; חברי קבוצה אחת ("מאבק") מבססים עמדות אולטרה-שמאליות על אשליות ביחס להתפתחות מהפכנית של "ההמונים" באשר הם. חברי הקבוצה השניה ("אוונגרד") מסתמכים על ניתוח דוגמטי והבנה מוטעית של המרכסיזם-לניניזם.
יום השנה ה-14 לטבח כפר קאסם
29 באוקטובר, יום השנה ה-14 לטבח כפר קאסם: ציטוטים מפרוטוקול המשפט.
שלום או ציונות? – ע. אור (עקיבא אור)
זו השאלה המהותית, ולא "שלום או שטחים?" או "שלום או ביטחון?".
ויכוח עם הפורשים: מליצות שמאליות ומשמעות ימנית – עודד פילבסקי
בנוטשם את העמדות האינטרנציונליסטיות המאפיינות את מצפן, פונים הפורשים ימינה, לעבר לאומנות של עם מדוכא.
לכו לשלום – מ. אביטל (משה מחובר)
בדברם על "התפקיד המדריך" של המפלגה המהפכנית, מתכוונים הפורשים בעצם לשלטון המפלגה ולריבונותה על ההמונים.
על הסובייט באירביד
תרגום כתבה של לורן ג'נקינס ב"ניוזוויק" על ההתקוממות הפלסטינית באירביד, בתמיכת האוכלוסיה הירדנית.
סוד ההפצצות בעומק מצרים
האמריקאים נתנו את האו-קיי, הישראלים הפציצו.
עוד על הצנטרליזם הדמוקרטי – משה מחובר
המנפנפים בסיסמת הצנטרליזם הדמוקרטי חייבים להביא בחשבון כי עניין זה מכיל גם עקרונות אירגוניים שאינם מתאימים לצרכינו.
ושוב על ההגדרה העצמית – משה הלוי [מיכאל ורשבסקי]
הגדרה עצמית – גם לקוזאקים של המזרח התיכון... לו היו המהפכנים הערבים מכירים בזכויות לאומיות מלאות לעם היהודי-ישראלי, לא היינו נאלצים לעמוד על זכות זאת. אדרבא, היינו נאבקים בכל כוחנו כדי לשכנע את ההמונים היהודיים לחיות ולהיאבק, לפני המהפכה ואחריה, יחד עם ההמונים הערביים.
קריקטורה
מכתב התראה על שימוש בקריקטורה של זאב בלי הרשאה.
לקראת פרספקטיבה חדשה (קבוצה שפרשה מ"מצפן")
לקראת פרספקטיבה חדשה – גילוי דעת של "הברית הקומוניסטית", קבוצה שפרשה מ"מצפן" (התפרסם בגיליון מס' 56 של "מצפן")
הנאצריזם לאן – א. סעיד (ג'ברא ניקולא)
זהו משטר בונפרטיסטי זעיר-בורגני המתנדנד בין הבורגנות וההמונים ומבחינה חברתית נשען על הטכנוקרטים, היסודות הזעיר-בורגניים, האיכרים האמידים, והשכבות העליונות של הפועלים ועובדי הצווארון הלבן.