לפי נאומי אשכול ורבין, ומאמרי דיין, מצפים לישראל בעתיד הקרוב והרחוק רק סיבובי מלחמה נוספים, שלישי, רביעי וחמישי. עורך השבועון "ז'ן אפריק", התוניסאי בשיר בן-יחמד, מציע פדרציה של ארצות המזרח התיכון, שבה לא יהיו יהודים וערבים מופרדים על ידי גדרות תיל.
האסון הוא בכך שאף אחד משני הצדדים במק"י אינו מעז להתייצב בשתי רגליים על הבסיס המעמדי. זהו ויכוח בין שתי גישות לאומיות, שאחת נראית מהפכנית יותר רק משום שהתנועה הלאומית הערבית זורמת בכיוון כללי אנטי-אימפריאליסטי, ואילו הציונות צועדת בכיוון ההפוך.
מכתב גלוי מאת מפגין שנעצר על כביש עכו-צפת והורשע בכניסה לשטח סגור. עילת ההפגנה: הפקעת אדמות הכפרים בענה ודיר אל-אסד כדי להקים עליהן את העיר כרמיאל.
שלילת האזרחות מאשה שנקבע כי אינה יהודיה על פי ההלכה עוררה מחאות נגד הגזענות, ואף השוואה של ישראל למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
הלאמות, הרחבת הדמוקרטיה ומהפכה תעשייתית מצעידות את מצרים קדימה, אבל הבעיה המרכזית מצויה באזורי הכפר שבהם מתגוררים רוב האזרחים. הרפורמה האגררית המוגבלת לא הרסה את מבצריהם של הגורמים האנטי-מהפכניים.
באמצעות משבר השטרלינג כפו ראשי הסיטי של לונדון על ממשלת הלייבור הצעירה להתכופף ולהתאים את מדיניותה לצורכיהם של בעלי ההון, על פי תוכניות שהכינו השמרנים.
התגייסותם של אנשי שמאל למאבקו של אשכול נגד בן גוריון הולידה את התביעה המוזרה לשים קץ לפרשה, ולהמשיך בהסתרת העובדות על העסק הביש משנת 1954.
הקומוניסטים היפניים מתנגדים למגמתה של מוסקבה להכתיב לתנועות מהפכניות שינויי מדיניות בהתאם לתפניות החדות במדיניות החוץ של ברית המועצות.
הציונות אינה רק תנועה קולוניאלית, אלא תנועה קולוניזטורית, שמטרתה היתה לא רק להקים מדינה יהודית עצמאית אלא גם לרכוש את מרבית הקרקעות במדינה זו, לשם עיבודן בידי יהודים. זה הוביל להתנגשות עם תושבי הארץ הערבים, החל מהעימות בין הפלאחים של של יאזור לבין קרל נטר, שקיבל את אדמות מקוה ישראל תמורת תשלום שוחד לשלטון העות'מאני, וכלה בהפקעת אדמותיהם של כפריי בענה ודיר אל-אסד, כדי להקים עליהן עיר יהודית.
תושבי שכונת סומייל לא הסכימו לבוררות על דרישת העירייה לפנותם. כל פינוי נעשה לאחר משא ומתן בין המשפחות לבין העירייה.
