בשנת 2020 ביקרו באתר מצפן גולשים מ-144 ארצות. רשימת 40 הארצות שמהן באו מירב המבקרים. רשימת 25 המאמרים הנקראים ביותר בעברית: שחרור האשה והמאבק המהפכני / זעקי ארץ אהובה / מצפן תומך במאבקם של הפנתרים השחורים / החרמות ושיתופי פעולה – השמאל העצמאי בעיני חבר מצפן / תל אביב, על חולות נבנתה? / מצפן – ישראלים אנטי-ציונים (הסרט) / ימי מצפן / משבר כלכלי ומלחמת מעמדות בצרפת / שייח' בראק: גורלו של מיעוט / נאום ערפאת בעצרת האומות המאוחדות / ועוד.
פסק הדין של בג"ץ בשבתו כבית המשפט הגבוה לציונות: סיפורו של הסרט "המאבק על הקרקע או פלסטין בישראל", שנפסל להקרנה בישראל על ידי הצנזורה ובג"ץ. הנוסח המלא של פסק הדין מ-1979 מלווה בהערות של העותר: מי סילף את ההיסטוריה, ומי התייצב על משמר המיתוס הציוני
מי נטע וטיפח את הגפנים בחולות של כרם ג'באלי, ומי עקר אותן והפך את הכרם למדבר-חול
מאמר זה פורסם בספר "השמאל העצמאי בישראל 1967‒1993" (אסופה לזכרו של נעם קמינר), בהוצאת ספרי נובמבר, דצמבר 2019.
עדות אישית מצולמת של אחמד מסארווה, אז טרקטוריסט, על סירובו לפנות את השלדים של בית הקברות עבד א-נבי כדי לפנות מקום לבניית מלון הילטון בתל אביב.
גדלתי בבית של מהגרים מפולין על שירים של יוליאן טובים; הגעתי למצפן כנערה זמן קצר אחרי מלחמת יוני 1967; מה היתה המשמעות להיות פעילה במצפן ובתנועה הפמיניסטית; אני לא אוהבת את השאלה "האם את מרגישה ישראלית?"; לא יהיה שינוי מהפכני בחברה הישראלית בלי שינוי מהפכני בעולם הערבי, כי אנחנו חלק מן האזור הזה, וגם הפתרון יהיה אזורי - או שלא יהיה פתרון.
ילדות בנצרת עילית, פעילות בימין אחרי מלחמת יוני 67', תחילת ההתפכחות בעת השירות הצבאי בחזית התעלה במלחמת ההתשה, מעצר בהפגנת 1 במאי 1972 של הפנתרים השחורים והשמאל בירושלים - תחנות בדרך אל מצפן.
אני זוכרת ויכוח עם אבא שלי, אמרתי לו "אבל אתם..." והוא אמר לי: "מי זה אתם, איפה את?" אז אמרתי לו, "אני כבר בצד השני" .
הקשר המיוחד בין חיים הנגבי, ממייסדי מצפן, לעיר חברון, שבה היה סבו, חיים בג'איו, הרב האחרון של הקהילה היהודית.
מצפן כבית ספר אנטי גזעני.
קטעי ראיון עם עודד פילבסקי שהקליט ערן טורבינר ב-2001 לסרטו על מצפן.
לזכר עודד (עודיק) פילבסקי, ממייסדי מצפן, שמת באפריל 2011 בגיל 79
גדלתי במשפחה בעלת הכרה "פועלית". רוח שמאלית נשבה בבית. אבי כפועל ותיק בחברת האשלג הפלשתינית, בים-המלח, היה ביקורתי מאוד לגבי אי מילוי תפקידה של ההסתדרות הכללית, כאיגוד מקצועי האמור להגן על האינטרסים של העובדים נגד ההנהלה.
נולדתי ב-1931 בברלין. הורי היו חילונים, הומניסטים, סובלנים, ולא השתייכו לשום מפלגה או תנועה פוליטית.
נולדתי בירושלים בשנת 1937, בעיצומה של ההתקוממות הפלסטינית נגד השלטון הבריטי ("המרד הערבי"). אחד הזיכרונות הראשונים שלי הוא של הובלת סלע גדול ברחוב – שלושה מטרים ממיטתי. הסלע נועד למצבה לזכר איש מודיעין של ה"הגנה" שנהרג על ידי פלסטיני בסוף הרחוב, כחמישה בתים מביתנו (כעבור שנים ראיתי את המצבה, ולפי התאריך הבנתי שזה קרה כשהייתי בן שנתיים).
ההתוודעות למצפן, באמצעות ההכרות האישית שלי עם משה מחובר ועקיבא אור, היתה בעבורי מעין "התגלות" שהניעה תהליך של שינוי עמוק הדומה בכלליותו לתהליך של "המרת דת", שאותו עברתי במשך שנות הששים עד לנסיעתי ללמוד בארצות הברית בשנת 1970. גם עם שובי ארצה ב-1973 עקבתי אחרי פרסומי מצפן, אשר שימשו לי כעין מורה-דרך בשאלות השעה. אך המפגש הראשוני הוא שטבע את חותמו על מהלך חיי הפוליטיים.
לירושלים הגעתי מחיפה כסטודנט ב-1965, אחרי שפציעה קשה בתאונת דרכים חסכה ממני את השירות בצבא. בתוך שנה הכרתי את אנשי מצפן בירושלים, בעיקר יושבי קפה טעמון, הושפעתי מדעותיהם ועברתי תהליך ארוך של נטישת הציונות ותמיכה גוברת בסוציאליזם.
המפגש שלי עם ארגון מצפן היה כמו מעבר מעיוורון להתפכחות, מחושך לאור.
גדלתי בארגנטינה בבית חילוני מאוד. אמי בישלה מעדנים רק ביום כיפור. הורי באו מליטא, מאזור וילנה, בזמן שהיתה תחת כיבוש פולני. הקשר שלהם ליהדות היה בעיקר לתרבות האידיש, הן לספרות והן ל"ערכים" שלפי אמונתם היוו בסיס לתרבות זו: לעמוד בתוקף נגד ניצול, דיכוי, גזענות; להאמין בסולידריות בין אנשים ובין עמים שונים; הגינות ודיבור אמת; היה להם יחס של בוז לכסף ולפחדנות. הקשר לתנועת הפועלים העולמית היה בשבילם מקור לגאווה.
לזכר דב ש"ס, חבר מצפן שמת בסוף אוקטובר 2006 בגיל 81