הכרוז של הליגה הישראלית לזכויות האדם והאזרח, שהופץ ב-23.1.1971

מאמרים בערבית שהופיעו בגיליון-57.

כולם מבקשים את קולך – לקראת הבחירות לעיריית נצרת, נובמבר 1970

לכך נועד הכרוז: להציע ויכוח בין "מצפן" לבין שי"ח; ליזום ליבון משותף של מכלול הבעיות הלאומיות והחברתיות המעסיקות סוציאליסטים הפועלים בישראל; לחתור לדו-שיח בינינו לבבין חברי שי"ח.

תפקידה של ההסתדרות בתוך המימסד הציוני הוא להתנגד לכל חלקי החברה המסרבים לשלם בהורדת רמת חייהם את מחיר המלחמה ו"הביטחון".

האיש אשר החל את דרכו בהתנגשות עם האימפריאליזם, עבר ברגעי מבחן לצידה של הריאקציה ובכך נחשף אופיו המעמדי הזעיר-בורגני של משטרו.

שתי קבוצות פרשו ממצפן; חברי קבוצה אחת ("מאבק") מבססים עמדות אולטרה-שמאליות על אשליות ביחס להתפתחות מהפכנית של "ההמונים" באשר הם. חברי הקבוצה השניה ("אוונגרד") מסתמכים על ניתוח דוגמטי והבנה מוטעית של המרכסיזם-לניניזם.

29 באוקטובר, יום השנה ה-14 לטבח כפר קאסם: ציטוטים מפרוטוקול המשפט.

תרגום כתבה של לורן ג'נקינס ב"ניוזוויק" על ההתקוממות הפלסטינית באירביד, בתמיכת האוכלוסיה הירדנית.

האמריקאים נתנו את האו-קיי, הישראלים הפציצו.

הדרך לשלום מבוססת על הכרה – הלכה למעשה – במלוא זכויותיו של העם הערבי הפלשתינאי על מולדתו, ממש כמו העם הישראלי. זוהי דרך המאבק המהפכני נגד האימפריאליזם, נגד הציונות ונגד הריאקציה הערבית, למען מזרח תיכון סוציאליסטי.

לקראת פרספקטיבה חדשה – גילוי דעת של "הברית הקומוניסטית", קבוצה שפרשה מ"מצפן" (התפרסם בגיליון מס' 56 של "מצפן")

מקח טעות עושים אלה התולים תקוות בתוכנית רוג'רס, כאילו היא מסוגלת להוליך לקראת נורמליזציה ביחסי ישראל-ערב, או לשלום בר קיימא בין ישראל והעם הערבי. רק מהפכה חברתית יכולה להבטיח שלום אמת המבוסס על שוויון מלא ‒ ללא כובשים ונכבשים; ללא מנשלים ומנושלים; ללא מדכאים ומדוכאים; ללא משפילים ומושפלים.

הלאה הכיבוש! הלאה האימפריאליזם, הציונות, והראקציה הערבית. כרוז זה חולק לקראת הפגנת החמישי ביוני ליד בניין הכנסת בירושלים.

כל שנה, כשמגיע ה-1 במאי, מתחילים העיתונים, המפלגות, ההסתדרות והפועלים עצמם לשאול את אותן השאלות: האם זהו חג של פועלי ישראל? האם זהו חג של קומוניסטים? האם זהו בכלל חג?

הערת המערכת: הופעת העיתון איחרה בגלל עיכובו למשך שבועיים אצל הצנזורה.‏