בהונגריה, 1956, ובצ'כוסלובקיה, 1968, התייצבה האוכלוסייה כולה נגד הביורוקרטיה השלטת.

מטרת המהפכה החברתית היא להעביר את הסמכות על תהליך הייצור לידי מועצות פועלי הייצור, ולבטל את ההפרדה בין מקבלי ההחלטות למבצעיהן בכל שטח של החיים החברתיים.

פראג, מאי 1968: על הניסיון ליצור דמוקרטיה סוציאליסטית יש להגן מפני האלמנטים השמרניים ומפני המגמות האנטי-סוציאליסטיות גם יחד.

ויכוח עם נתן ילין-מור על מקורותיה של מלחמת 67'; מצד ישראל זו לא היתה מלחמת מגן.

פרק ג' של המכתב הגלוי – המטרה המעמדית של הייצור.

מן העיתונות הישראלית, ספטמבר 1968: הפוגרום נגד ערבים בתחנה המרכזית בתל אביב, התנחלויות חדשות, תוכניות חינוך מגמתיות ומדוע זכה שגריר ישראל בבון בכינוי "חזיר".

אין אנו צריכים לחשוש לבקר את משטרו של נאצר ולא את ברית המועצות.

סיפורם של שרידי קבוצתו של צ'ה גווארה, שהצליחו להימלט מבוליביה לצ'ילה (התפרסם בכתב העת השמאלי האמריקאי "ראמפארטס").

אם דיין מכריז כי ישראל תחזיק בכל השטחים, לא תתן זכויות אזרח לפלסטינים ותמנע מהם הקמת מדינה עצמאית, אין צורך בתריסר הישראלים "המשמיצים את המדינה"; דיין עושה זאת ביתר הצלחה.

(חלקו השני של פרק ב'): מצב המעמד העובד, שכר העבודה וחלוקת התוצר העודף מוכיחים כי בפולין שורר משטר של ניצול מעמדי.

למרות החיכוכים, הציונות נערכת תמיד לצד האימפריאליזם, ונגד השאיפות הלאומיות הערביות.

אלה שנקטו עמדות שמאליות בשאלות בינלאומיות שונות, אך התייצבו להגנת ישראל וקיבלו את גרסת ממשלתה, כי מלחמת יוני 67' היתה "מלחמת קיום".

מכתב למערכת: ויכוח עם החלטת מצפן בדבר "זכותו וחובתו של עם כבוש להיאבק לחירותו", ותשובת המערכת.

התמרדות הנוער באוניברסיטאות, ותנועות נוער סוציאליסטיות מהפכניות, יצרה חזית מאוחדת בין עמלי הראש והיד – מעל ראשיהם של מנהיגי המפלגות המסורתיות.

תגובה על דבריו של אפיקורס במצפן מס' 40, המתנגד עקרונית להקמתה של מדינה פלסטינית.