מיהו גזעני? – שלום צדיק
ניתוח פסק הדין של בג"ץ בעניין "מיהו יהודי": בהבדל מהתורה הנאצית, שרצתה להשמיד גזעים אחרים, מבקשת הדת היהודית רק לשמור על טוהר הגזע.
ניתוח פסק הדין של בג"ץ בעניין "מיהו יהודי": בהבדל מהתורה הנאצית, שרצתה להשמיד גזעים אחרים, מבקשת הדת היהודית רק לשמור על טוהר הגזע.
כל אדם הוא הפוסק האחרון, ואין בלתו, בשאלת ההשתייכות הלאומית שלו, וכל המנסה למנוע ממנו את חופש הבחירה הזה הריהו לאומן וגזעני ללא תקנה.
הנהגה מהפכנית הינה הכרח, ושום "ספונטניות" אינה יכולה לתפוס את מקומה.
כרוז של "מצפן" לקראת 1 במאי: פועלים בלי מעבידים יכולים להסתדר מצוין – מעבידים בלי פועלים יצטרכו ללכת לעבוד בעצמם.
הטבח ברפיח: עדותו של סמנכ"ל אונרוו"א על הדיכוי הישראלי בשנה הראשונה של הכיבוש בגדה המערבית וברצועת עזה.
מערכת הבחירות שזה עתה נסתיימה התאפיינה בחוסר כל התייחסות לבעיות הממשיות העומדות על הפרק: הסכסוך הישראלי-ערבי והידרדרות המצב הכלכלי.
כך התבשל ה"ניצחון" שעליו הכריז מזכיר ההסתדרות, יצחק בן אהרון. בחתימתו על עיסקת החבילה הושלמה משימתה של הממשלה: הורדת השכר הריאלי של הפועלים על אף כל ההבטחות.
המאמר ובו ההודעה על החלטת החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין להיכנס לדו-שיח עם מצפן.
בריחת המשטרים הלאומניים אל חדרי החדרים של ועידות הפסגה אינה יכולה להציל את הפרוגרמה שלהם מפשיטת רגל.
הרקע למלחמת האזרחים בניגריה: מדוע תמכו ברית המועצות ובריטניה בממשלה הניגרית, ואילו צרפת, סין, ישראל ודרום אפריקה – בביאפרה.
לקט פעולות דיכוי והתנגדות, 15.11.69–24.1.70. יותר מ-7,000 בתים נהרסו מיוני 67' ועד דצמבר 69'.
טעותו של עורך "על המשמר", שהאשים את קינן בעמדות מצפניסטיות.
פעילותה של ועדת התיאום של אירגוני השמאל והיתקלויות עם "שומרי החוק והסדר" (מאמר בלתי חתום).
הקהל בישראל צופה בהתרגשות בסרט Z, ואינו מבחין בדמיון בין המצב ביוון הנתונה לשלטון קולונלים לבין המצב ב"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".
שביתות בגרמניה, אנגליה, שבדיה, בלגיה, הפגנות נגד מרקוס בפיליפינים, פילוגים במפלגות קומוניסטיות בעקבות פלישת ברית המועצות לצ'כוסלובקיה.
כך הם מדברים, בלי כחל ושרק, פועלים חקלאיים בבית ברל כצנלסון (קטעים מתוך כתבתו של דב גולדשטיין ב"מעריב", 23.1.70).
כרוז של האירגון הסוציאליסטי הישראלי (מצפן) שחולק למשתתפי כנס הנוער של הסוכנות היהודית בבנייני האומה בירושלים, ינואר 1970.
הממשלה, המעבידים וההסתדרות ניצבים בחזית אחת נגד הפועלים. הממשלה תומכת במישרין במעבידים בכל סכסוך עבודה, בכל שביתה, והופכת כל סכסוך בין הפועלים לבין המעבידים למאבק בין הפועלים לבין הממשלה. לכן, כל מאבק נגד המעבידים יישא בתקופה הקרובה אופי של מאבק נגד הממשלה ומדיניותה הכלכלית.
ישנה חלוקת עבודה ישנה בין הממשלה וההסתדרות. הממשלה עומדת באופן ישיר לצד המעבידים ונגד הפועלים. תפקיד ההסתדרות, לעומת זאת, הוא לדאוג לכך שהפועלים יקבלו את מדיניות הממשלה, המשרתת את האינטרסים של המעבידים. תפקיד זה דורש שהפועלים יקבלו את מרות ההסתדרות. וכדי שיקבלו מרות זו נחוץ, בין היתר, שההסתדרות תעמיד פנים שהיא דואגת לפועלים.
אחדות הפעולה היא חובתו של כל דמוקרט בשעה זו; כל רצון כן לפעולה, שיתבסס על החרמה של שותפים פוטנציאליים, ייכשל.