על מהפכת-הנגד בתימן (1962–1970) – פרד האלידיי
התארגנות השמאל בעת המצור על צנעא ולאחריו, ניצחונם של "הרפובליקאים הפאודלים", ההסכם עם המלוכנים והמשטר החדש.
התארגנות השמאל בעת המצור על צנעא ולאחריו, ניצחונם של "הרפובליקאים הפאודלים", ההסכם עם המלוכנים והמשטר החדש.
נומיירי מדכא את הקומוניסטים ומהדק את קשרי משטרו עם ברית המועצות.
מול "החזית העממית" של בנדרנייקה, שבה שותפים הקומוניסטים ומפלגה טרוצקיסטית לשעבר, התאגדו כוחות שמאל ובהם המפלגה המהפכנית של המיעוט הטאמילי. הממשלה פתחה בסדרת מעצרים של פעילי שמאל, ובתגובה פרץ מרד גלוי.
עיתון הנוער של "מצפן": מכתבו של מולה אגין ערב מלחמת יוני 67', משרד החינוך שולח נציגים לבתי הספר להסביר את מדיניותו ביחס לעדות המזרח, ועוד.
100 שנים לקומונה הפריזאית: הבורגנות ששלטונה נמצא בסכנה אינה מהססת להשתמש בכל כוח כדי למגר את מעמד הפועלים.
על שביתת האחיות, מאבק טכנאי הרנטגן, שביתת עובדי המכס, 1 במאי שחל בשבת.
שיחה עם עובדי משק בבית החולים: נאבקים על קבלת התוספת שקיבלו העובדים בבתי החולים ההסתדרותיים.
ליהודי ברית-המועצות אין זכות הגירה לישראל; מאבקם לזכויות לאומיות בתוך ברית-המועצות ראוי לתמיכתנו.
ניצחון גדול לקואליציה הסוציאליסטית של איינדה בבחירות המוניציפליות. השמאל תובע את חימוש הפרולטריון בטרם תבוא הפיכת הנגד של הבורגנות.
ממשלת ישראל מאמצת אל ליבה פושעים וגנגסטרים יהודים.
הפלגים של סאדאת ושל עלי סברי, שניהם יורשים חוקיים של הנאצריזם, שניהם טיפחו במשותף את המעמד הבורגני-ביורוקרטי החדש של מצרים, שניהם מאוחדים בצורך ובחובה לדכא כל אופוזיציה שמאלית.
עיתונאי בכיר ב"הארץ" כותב שצה"ל הוא מכשיר בשימוש ארצות הברית לקידום מעמדה במזרח התיכון. עתידם של יהודי ישראל אינו בברית עם האימפריאליזם אלא במאבק משותף של יהודים וערבים נגד האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית.
אין הסטודנטים הערביים חייבים "נאמנות" לאף אחד, בייחוד לא לשלטון שימיו "מפוארים" במעשי נישול והרג, ופרשיות כמו כפר קאסם, קיבייה ודיר-יאסין.
וייטנאם, לאוס, ועכשיו גם קמבודיה. וגם: בכתבה ב"ניו יורק טיימס" מווייטנאם נקבע כי "הכוח האווירי הפך לנשק מובהק של טרור כדי לרוקן את הכפרים".
רוחות רעות מנשבות בישראל: המשטר אינו נושא עימו "כיבוש ליברלי" או "ליכוד לאומי" או "ביטחון ושלום"; קרבה ובאה מלחמה נוספת.
מאבק השחורים בארצות-הברית למען זכויותיהם, והלקחים שאפשר ללמוד ממנו.
ויכוח עם החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין: נדמה כי גם החזית שגתה באשליה של פתרון "בשלבים" – קודם שחרור לאומי פלשתינאי, ורק אחר כך מהפכה סוציאליסטית.
מן התוכן: "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", דומינו פנתר, כה אמרו חז"לנו, שטח משוחרר.
פאריס של הפועלים – הקומונה ביקשה לנשל את המנשלים ולבטל את הקניין המעמדי ההופך את עבודתם של הרבים לעושרם של מעטים.
קונגרסים של נוער מהפכני (טרוצקיסטי) בארצות הברית (נגד מלחמת וייטנאם), בקנדה (למען קוויבק עצמאית וסוציאליסטית) ובבריסל (למען אירופה אדומה).