לו ניתן להטיל מרות על הנשמות, באותה הקלות כמו על הלשונות, היה כל המולך מולך בביטחון ושום שלטון לא היה שלטון של אלימות: שהרי כל איש ואיש היה חי מפי השליטים, ועל פי החלטתם בלבד היה פוסק, מה אמת ומה שקר, טוב או רע, ישר או מעוות.
אולם, כפי שכבר ציינו, אי אפשר שיארע כדבר הזה, כלומר שהרוח תהיה לחלוטין ברשות הזולת; כי את זכותו הטבעית, או את יכולתו לשקול בדעתו דרך חירות ולחרוץ משפט על כל דבר ודבר, אין בידי שום אדם להעביר לאחר, ואף אי אפשר להכריחו לכך.
שעל כן הממשלה על רוח האנשים מוחזקת ממשלת עריצות, והרוממות העליונה נראית מעוולת את נתיניה ותופסת את זכותם שלא כדין, כל אימת שהיא מבקשת לקבוע תקנות לכל איש ואיש, במה עליו להחזיק כאמת ומה עליו לדחות כשקר.
במדינה חופשית רשאי כל אדם גם לחשוב מה שהוא רוצה, גם להגיד מה שהוא חושב.
שפינוזה, 1670
[אל עמוד התוכן של "האמת על פרשת חירבת חיזעה"]
[אל הפרק הבא בספרון: הקדמה]