סצינת הסיום של ההצגה: הפגנה עם סיסמאות עכשוויות. צילום: נעה פרימן
ממאי 1948 ועד דצמבר 1966 – במשך יותר מ־18 שנה – החילה מדינת ישראל על אזרחיה הערבים ממשל צבאי. הממשל הונהג בשלושה אזורים – הנגב, המשולש והגליל – והיה מעין מדינה בתוך מדינה שבה הוחלו על האזרחים הפלסטינים כללים, חובות והוראות שונות מאלו שחלו על הרוב היהודי. בפומבי נטען כי הממשל הצבאי נועד לשמור על ביטחון המדינה. עיון בפרוטוקולים של ועדות לבדיקת נחיצותו ופעילותו של הממשל הצבאי מאפשר הצצה אל "מאחורי הקלעים" של מקבלי ההחלטות, ואל בניית מערך השליטה באוכלוסייה הפלסטינית שנותרה בארץ אחרי 48'.
שתי ועדות חקירה דנו בשנות ה-50 בנחיצותו של הממשל הצבאי שתחתיו חיו רוב אזרחי ישראל הערבים עד סוף 1966. מאות עמודי הפרוטוקול של דיוני ועדות רטנר ורוזן היו סגורים לעיון בארכיון המדינה במשך עשרות שנים, חלקם הגדול נפתח בשנים האחרונות לבקשת עקבות – המכון לחקר הסכסוך הישראלי־פלסטיני. ועדיין, יש להדגיש, בחלק מהעדויות לא ניתן גם עתה לעיין. עיון בעדויות הפתוחות מאפשר להציץ אל "אחורי הקלעים" של הממשל הצבאי ועל מנגנון השליטה שהופעל נגד האזרחים הפלסטינים בישראל ב-18 השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל.
פרוטוקולים אלה היוו בסיס למופע "דוקו-דרמה" שהוצג ביולי 2024 בתיאטרון תמונע בתל אביב, במסגרת "פסטיבל א-ז'אנר – ועדות חקירה". חלקה הארי של הדוקו-דרמה נערך מתוך העדויות שהושמעו בפני הוועדות1. ההצגה צולמה ואפשר לצפות בסרט באתר של מכון עקבות.
דוקו: אדם רז / דרמה: עינת ויצמן
*
אז למה בעצם אנחנו פה?
(דברים שקראה עינת ויצמן לפני ההצגה)
ה"שחקנים" שיעלו עוד מעט על הבמה הם בעצם לא שחקנים. אבל התפקיד אותו שיחקו בהיסטוריה של השמאל בארץ – הוא תפקיד משמעותי. "מצפן" היה אירגון השמאל הרדיקלי היחיד בזמנו, שקרא להכרה בזכויות הלאומיות הפלסטיניות, קרא לביטול האופי הציוני של ישראל, תמך בשיבת הפליטים, הביע נכונות לוויתורים טריטוריאליים וחתר לחיים משותפים המבוססים על שוויון מלא.
היה כנראה הרבה יותר קל והגיוני להפקה הזאת לקחת ארבעה-חמישה שחקנים מקצועיים ולסגור עניין. אבל במציאות הפוליטית הנוכחית הרגשתי שאנחנו צריכים מצפן. מאז התפרקות האירגון לא קם שום אירגון דומה בארץ. לא באומץ לומר את הדברים בצורה כזאת, לא בהקרבה ובטח לא בבלגן התקשורתי שהיה סביבם.
ועכשיו, כשכבר אין שמאל, כשהשמאל צריך להתארגן מחדש ולהציג את האלטרנטיבות שלו, צריך להכיר באייקונים של השמאל. ומצפן הם אייקון. והמאבקים שלהם הם חלק מהנכסים התרבותיים של השמאל הרדיקלי בארץ.
חלק מהחברים שילמו מחירים כבדים, ישבו בכלא, חטפו מכות, איומים, מעצרים, מעקבים, פיטורים, הגיעו לפת לחם. למרות זאת, עד היום, האנשים שיעלו לבמה עדיין פעילים.
סביב מצפן יש כל מיני אגדות, והן לא סתם אגדות. כשבאתי להזמין ואספתי את הטלפונים נהיו לי 20 מצפן – מצפן תל אביב, מצפן ירושלים, נוער מצפן, אוונגרד, מאבק, הברית הקומוניסטית, טרוצקיסטים, מאואיסטים. אנחנו יודעים שאין דבר כזה שמאל בלי ויכוחים. שמאל זה ויכוחים אידיאולוגיים, אין שמאל שלא מתפצל. עכשיו תנסו לדמיין את החזרות.
אבל ההצגה הזאת זה לא רק מצפן. יעלו פה על הבמה עוד משתתפות. המתופפות. הן אלו שמובילות את הגוש הרדיקלי בהפגנות, הן אלו שרצות על הג'בלאות בבקעה, מלוות רועים ועומדות לצד קהילות מגורשות.
הן העתיד שלנו. תודה לכן, תודה ליה2.
ויש בהצגה היום שחקן אחד מקצועי. גיל פרנק. שחקן של תיאטרון רפרטוארי. תודה גיל שאתה השחקן היחידי שמסכים לעבוד איתי היום.
אז למה כל זה בעצם ולמה אנחנו פה?
מכון עקבות מצא מסמך מדהים והצליח לשחרר אותו ממרתפי הצנזורה אחרי כמעט 60 שנה – פרוטוקול פנימי של ועדת חקירה על הממשל הצבאי. מה שמדהים במסמך הזה זה שההיסטוריה הופכת לאקטואליה. כי אחת התוכניות ליום-שאחרי היא ממשל צבאי בעזה. והמסמך הזה בעצם מבהיר מה המניעים החשאיים של ממשל כזה.
חברי מצפן, שבחלקם היו חלק מהמחאה נגד הממשל הצבאי, ובחלקם היו נתיני הממשל הזה, יגלמו את התפקידים שבעבר הפגינו נגדם.
זה שיתוף הפעולה הרביעי שלי עם אדם רז ומכון עקבות. אדם רז הוא כידוע היסטוריון, ומקור השראה בלתי פוסק בשבילי, אבל בפרויקט הזה הוא היה מדי פעם גם שחקן, גם ניהל חזרה, גם עשה יחסי ציבור וגם צבע כסאות כשהיה צריך.
תודה לארז ואיתי3 שמארחים אותנו בפסטיבל.
עינת ויצמן
שער החוברת/התוכנייה שהופצה לקהל. עיצוב הכריכה: ניצן מיוסט ועידן בן יעקב. למעלה: סמל הוועד לביטולו של הממשל הצבאי
דמויות
קציני הממשל הצבאי:
מישאל שחם – מפקד הממשל הצבאי
מיכאל מיכאל – מושל הגליל
זלמן מרט – מושל המשולש
יהושע ורבין – מושל הנגב
אנשי צבא:
יגאל ידין – רמטכ"ל בדימוס
משה צדוק – אלוף פיקוד הצפון
צבי איילון – אלוף פיקוד המרכז
מאיר עמית – אלוף פיקוד הדרום
שרים וחברי כנסת:
דוד בן־גוריון – ראש הממשלה ושר הביטחון (מפלגת פועלי ארץ ישראל – מפא"י)
מרדכי בנטוב – שר הפיתוח (מפלגת הפועלים המאוחדת – מפ"ם)
ישראל בר יהודה – שר הפנים (אחדות העבודה)
פנחס רוזן – שר המשפטים (המפלגה הפרוגרסיבית)
תופיק טובי – חבר כנסת (המפלגה הקומוניסטית)
עבד אל־עזיז א-זועבי – חבר כנסת (מפ"ם)
יוסף ח'מיס – חבר כנסת (מפ"ם)
דוד הכהן – חבר כנסת (מפא"י)
נציגי מערכת הביטחון:
שמעון פרס – מנכ"ל משרד הביטחון
יוסף נחמיאס – מפכ"ל המשטרה
עמוס מנור – ראש השב"כ
עדים ערבים:
נעים מח'ול – חבר משלחת האיגוד היהודי ערבי למען השלום
פואד ח'ורי – חבר מועצת עיריית נצרת
השייח' אל־עטאונה – שייח' שבט אל־עטאונה
מוסא בסל – סגן יו"ר המועצה המקומית כפר יאסיף
עדים יהודים:
רפאל גת – יו"ר מועצת סולם צור
אלי שלומוביץ – יו"ר מועצת מרום הגליל
יהודה אונגר – מזכיר קיבוץ יד חנה
משה טוביהו – ראש עיריית באר שבע
אפרים ויז'נסקי – יו"ר מועצת געתון
המשתתפות והמשתתפים
(לפי סדר ההופעה. צילומים: דן בן ארי)
צוות טכני
תלבושות: רחל כץ אשכנזי
מעצב תאורה: אלון ירון