"הבה נדמיין יחד, אחי" – ברכה מרפיק שאמי לאחמד מסארווה

מכתב שפורסם ב"הארץ" 26.10.2021, דעות: רפיק שאמי: "הבה נדמיין יחד, אחי"

אתמול בערב, יום שני, התקיים בתיאטרון העברי־ערבי ביפו, באיחור של כמעט שנתיים בגלל הקורונה, כנס לציון יום הולדתו ה–80 של אחמד מסארווה, גיבור סרטו של רם לוי "אני אחמד" (1966), וסרטו של רנן שור "קולו של אחמד" (2019). מסארווה, חבר "מצפן", למד בשנות ה–70 בגרמניה ופגש שם סטודנט סורי, איש שמאל, שנודע לימים בשם העט רפיק שאמי, סופר שספריו תורגמו לשפות רבות ובכללן לעברית (בהוצאת שוקן).

בין השניים נוצרה מיד שפה משותפת, אישית ופוליטית, והקשר בין שאמי לבין ותיקי מצפן נמשך מאז. לפני שנתיים התבקש לכתוב ברכה לאחמד שתוקרא לבאי הכנס, וזה המכתב ששלח בסוף אוקטובר 2019.

אהוד עין-גיל

תרגם, הקדים וקרא: אהוד עין-גיל, צילם וערך: ערן טורבינר

אחמד היקר,

משמח אותי מאוד לברך אותך ביום הולדתך.

הזיכרון מחזיר אותי להיידלברג, כאשר נפגשנו לראשונה והגענו במהירות להבנה הדדית. מאוד מצאו חן בעיני האופי השקט שלך ונטייתך לשמחה ולשלום. הייתי אז, כמו היום, עסוק מאוד ובלי פנאי לנוח, אבל שמחתי לפגוש אותך בשל חביבותך וצניעותך — שתי תכונות נדירות אצל ערביי היידלברג.

אני מודה לך על כל דקה שהעברנו יחד. אבל אני לא רוצה, אפילו בשורות המעטות שבהן אני מברך אותך, להסתיר ממך את צערי על הטרגדיה המתמשכת שבה חיים עמי האזור. בצעירותנו חשבנו, בגלל ההבנה המעטה שלנו, שיש שם רק טרגדיה אחת, והיא הטרגדיה הפלסטינית. אבל כאשר הרחקנו את המבט אל מעבר לקצה אפנו, הבנו שזו טרגדיה של שני עמים: הערבי הפלסטיני והיהודי הישראלי.

כמה נאיבים היינו, אחי!

היום מתבהרת תמונת המצב הטרגית של כל עמי האזור. הם חיים מוכי חשש מהבאות, רוב אזרחיהם מתהלכים בוכיים, רעבים ויחפים על פני האוקיינוס של הזהב השחור — הנפט — שבחברה דמוקרטית היה ביכולתו לברוא גן עדן עלי אדמות, שלעומתו כל ההבטחות הדתיות על גן עדן של אחרית הימים היו מחווירות. ומה הם הישגי הנפט כאן? הרס אחרי הרס. איפה אתחיל? בסוריה? בעיראק? בתימן? או במצרים, בלוב, בלבנון ובסודאן? אולי באלג'יריה? החורבן חצה את הגבולות בלי אשרת כניסה.

יש שליטים ומדינות, כמו ישראל, קטאר ודובאי, שחושבים שהם רחוקים מההרס, אבל אני, מתוקף תחביבי לעסוק בנבואה, מתנבא היום שאין עתיד לאף לא אחד בתוך ההרס השלם הזה… ההרס, כמו המחלות הכרוניות, משנה את צורתו ואת דרך כניסתו מארץ לארץ. השווה כיצד הסתנן החורבן אחרי ההתקוממות הבלתי אלימה של העמים בתוניסיה, במצרים, בתימן ובסוריה — מה שנקרא בטיפשות "האביב הערבי". איזה מין אביב זה, שהוא שנהפך מיד לחורף?

אחי, אין אצלנו משטרים רפובליקאיים ולא מלוכניים. אנחנו ארצות הנשלטות על ידי חמולות ושבטים ברבריים, שמטרתם רק לגנוב ולשלוט, גם אם יצריך הדבר מיליוני קורבנות ואת חורבן הארץ. האם זה מקרי שבתחילת המהפכה הבלתי אלימה למען החירות והכבוד צעקו חסידי בשאר אסד בגלוי ובלי בושה: "אסד, או שנחריב את הארץ". ולאן הגענו? לשני האסונות גם יחד: אסד נשאר, והארץ חרבה. האם אתה זוכר את מלחמת האזרחים הלבנונית אשר העסיקה אותנו בשיחותינו בתקופה שהתגוררת בהיידלברג? ומי שולט בלבנון עכשיו? אותם השבטים שפתחו במלחמה.

והכורדים? העם המסכן הזה שנהפך לכדור משחק בין ארדואן, טראמפ ופוטין. האם זו טרגדיה או קומדיה שמחולל הנפט עד הטיפה האחרונה שלו? הבה נדמיין יחד, אחי, מה היה קורה לו היתה באזור מערכת של מדינות דמוקרטיות: פלסטין, ישראל, סוריה, לבנון, עיראק, איראן, טורקיה, מדינות המפרץ ומדינות צפון אפריקה. הרי היה ביכולתן, בזכות הכישורים והתבונה של נשיהן וגבריהן, והנפט, ואדמותיהן ונהרותיהן הטובים, להגיע אל כל הקִדמה והרווחה שהאדם מתאווה אליהן. זה מה שנמנע מאתנו.

אחי היקר, אני יודע ממה אתה סובל מאז שנפגשנו בהיידלברג, כאשר סיפרת לי על תנאי חייך בכנות ובשלווה הידועים שלך. אבל היה בטוח, יקירי, שמצבך טוב בהשוואה לחיים של סוריות וסורים המגוננים על חירותם וכבודם.

עלי נאסר לראות את משפחתי וחברי במשך 48 שנים, משום שביטאתי את דעתי בבהירות. לא התירו לי להיכנס לארצי ל–24 שעות כדי ללוות את אמי למקום מנוחתה האחרון, ומנעו מכל ספרי את הכניסה לסוריה, והיא אסורה עד היום הזה, בעת הצורך מבריחים אותם מביירות.

כמובן, אני שונא את שכירי־המילה אשר מריעים לאסד למרות שמונה שנים של טבח, אבל לא אגזים אם אומר לך שאני לא מצליח להבין אנשים שקוראים לעצמם אופוזיציה ומבלים את חייהם השפלים במלונות חמישה כוכבים בזכות דולרים קטאריים, ומריעים לשייחים של הנפט ולסוכנם, עזמי בשארה. האם תוכל להעלות בדעתך את בדידותי ואת בדידותו של כל מי שמסרב לתמוך באחד משני הצדדים, כי הוא בדעה שאם אסד הוא חולירה, הרי קטאר וסעודיה הן מגפת דבר?

בידוד היה הבחירה היחידה שהרשיתי לעצמי, והספרות היא השער האחורי שדרכו אחזור לדמשק אהובתי.

אני מברך אותך, אחמד טוב הלב והכוונה, ומאחל לך מכל לבי שתחיה באושר ובבריאות.

בידידות,
רפיק שאמי