[דברים שנשא אהוד עין-גיל בכנס הבינלאומי "דמוקרטיה, זכויות אדם ומרדכי ואנונו" שהתקיים באוקטובר 1996 בתל אביב-יפו בראשות ג'וזף רוטבלט, חתן פרס נובל לשלום לשנת 1995. דברי המשתתפים כונסו בספר "ואנונו והפצצה", בעריכת גיורא נוימן ואהוד עין-גיל]
ישנו קשר עקיף בין סיפורו של מרדכי ואנונו לבין הטבח בכפר קאסם. ואנונו מוחזק כבר יותר מעשר שנים בכלא, במאסר מבודד, לאחר שהורשע בבגידה ובריגול משום שגילה לאנושות פרטים על תוכנית הגרעין הישראלית, באמצעות העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס". הוא נחטף באיטליה, הובא לישראל, הוחזק במשך כמה שבועות בעילום שם ואחר כך הועמד למשפט מאחורי דלתיים סגורות ונידון לשמונה-עשרה שנות מאסר.
הטבח בכפר קאסם התחולל ב־29 באוקטובר 1956, כאשר ואנונו עוד היה תינוק בן שנתיים בבית הוריו במרוקו. זה היה ערב פלישתה של ישראל לחצי האי סיני, במסגרת התוקפנות המשולשת נגד מצרים, שבה פעלה ישראל בברית עם בריטניה וצרפת. כעבור שנים אחדות סיפקה צרפת לישראל את הכור הגרעיני שלה, אבל זה כבר סיפור אחר.
ישראל התכוננה למלחמה, ואחד האמצעים היה הטלת עוצר על הכפרים הערביים השוכנים לאורך הגבול המפריד בינה לבין הגדה המערבית, שהיתה אז בשלטון ירדני. העוצר היה אמור להיכנס לתוקף בשעה חמש אחר הצהריים, בתוך פחות משעה לאחר שהוכרז.
כפריים רבים, שנמצאו בשדות ובמקומות עבודתם, לא שמעו ולא יכלו לשמוע את ההכרזה על העוצר. בכפר אחד, כפר קאסם, משמעות הדבר היתה עונש מוות. כאשר הכפריים הללו חזרו מעבודתם לכפרם, אחרי השעה חמש, עצרו אותם שוטרי משמר הגבול שאכפו את העוצר, וירו בהם בדם קר.
49 בני אדם, אזרחים, נטבחו באותו ערב. הצנזורה הצבאית סייעה לממשלה להסתיר את הידיעה המזעזעת הזאת מהציבור, ורק כעבור כמה שבועות של לחץ ציבורי, בעיקר הודות לח"כים של מק"י ולשבועון "העולם הזה", הורשתה העיתונות לפרסם את העובדות. 11 שוטרי משמר הגבול, שפעלו בפיקוד צה"ל, הועמדו לדין צבאי באשמת רצח. חשוב לקרוא לפחות כמה משפטים מפסק הדין כדי להבין את ממדי הזוועה של פשעם.
בחלק זה של פסק הדין מתאר בית המשפט כיצד עצרו החיילים שתי משאיות שהחזירו עובדים לבתיהם, וירו בהם. שימו לב כיצד נעשו הרוצחים יעילים יותר ככל שעבר הזמן. על המשאית הראשונה היו 13 נוסעים, שישה מהם נורו למוות. המשאית השנייה הסיעה 19 בני אדם, עשרה מהם נהרגו. ואז כתבו השופטים:
זמן מה אחרי המשאית הנ"ל הגיעה למקום משאית שלישית ובה 4 גברים – כולל הנהג איש טייבה ו־14 נשים בנות כל הגילאים – מגיל 12 עד 66, שחזרו לכפר קאסם ממסיק זיתים בלוד… החיילים הורו לנהג לעצור… החייל הראשון ציווה על הנהג והנוסעים לרדת, הנהג הציב סולם על ארגז המשאית ואמר לנשים "אחיותי רדנה, תוציאו תעודות זהות, אחיותי". הנשים שהספיקו לראות בדרכן את הגוויות של בני כפרן המוטלות לצדי הכביש, התחננו לפני החייל המפקד שיחוס על חייהן. החייל לא שעה לתעודות ולא לתחינות, עמד על פקודתו שכולם ירדו מהמכונית, וכשכל 14 הנשים ו-4 הגברים עמדו על הארץ, נתן פקודת אש לחיילים שהגיעו למקום. החיילים פתחו באש על הקבוצה ולא נחו עד ש-17 מתוך ה-18 נהרגו והנפש היחידה שנותרה בחיים, חאנה סלימאן עאמר בת 16, נפצעה קשה בראשה וברגלה ונראתה מתה… שתיים מהבנות ההרוגות היו בנות 12, ושתיים – פאטמה בת סאלח וזהדיה – בנות 14.
אחר כך שקל בית המשפט את עדותו של עד ראייה. האיש, ניצול ממטח הירי הקודם, הסתתר בקרבת מקום. הוא העיד שאחרי גל היריות הראשון לעבר נוסעי המשאית השלישית, הוא שמע עדיין את הנשים זועקות. אחר כך חייל פקד על חבריו לירות בכל קורבן בראשו. העד שמע את החיילים מצייתים לפקודה ויורים יריות בודדות לעבר הפצועים ששכבו על הקרקע, עד שהצעקה האחרונה הושתקה. בית המשפט קיבל את העדות הזאת כתיאור אמין של האירועים. הקצין במקום, סגן גבריאל דהאן, הורשע ברצח 41 אזרחים. הוא נידון ל־15 שנות מאסר. 15 שנים. ואנונו נידון ל־18 שנים.
ישראל מתגאה במשפט כפר קאסם, וטוענת שהוא מבטא את אופייה הדמוקרטי וההומניסטי של המדינה היהודית. אבל פחות מארבע שנים עברו, וכל הרוצחים שהורשעו על חלקם בטבח הזה, כולל פושע המלחמה ורב הטבחים גבריאל דהאן, היו שוב חופשיים. בית דין לערעורים הקל בעונשו והפחיתו לעשר שנות מאסר. הרמטכ"ל קיצץ אותו בתורו לשמונה שנים. אחר כך נשיא המדינה קיצץ אותו ב"חנינה חלקית" לחמש שנים. אחר כך הורד שליש מחמש השנים הללו בזכות התנהגות טובה. אחרי שריצה שלוש שנים וחצי בכלא, גבריאל דהאן היה חופשי. לא רק חופשי. עיריית רמלה הציעה לאזרח דהאן משרה, להיות אחראי על הטיפול באוכלוסייה הערבית בעיר.
המפקד האחראי בכפר קאסם היה רב-סרן שמואל מלינקי. גם הוא הורשע ברצח 41 אזרחים, ונידון ל-17 שנות מאסר. גם הוא שוחרר אחרי פחות מארבע שנים. כאשר התקשה למצוא תעסוקה אזרחית הולמת, בא לעזרתו משרד ראש הממשלה, הסמכות האחראית על ענייני הגרעין. מלינקי מונה לקצין הביטחון האחראי על אבטחת הכור הגרעיני בדימונה. השופטים במשפטו הגדירו את פקודתו לירות באזרחים כפקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה. עם מינויו לתפקיד בכיר בכור בדימונה נתלה הדגל השחור מעל הכור, והוא עדיין מתנוסס שם.
מרדכי ואנונו עדיין נענש על פגיעה בביטחונו של פרויקט שהשמירה עליו הופקדה בידיו של פושע מלחמה.
*
