רק העובדים יכולים לדאוג לעצמם

28 בפברואר 1989

in כרוזים

מצפן, חורף 1989

מפלגת העבודה דואגת להסתדרות, ישראל קיסר דואג ל"כור", קופת-חולים דואגת לקופת-חולים

רק העובדים יכולים לדאוג לעצמם

קריאה להקמת רשימת עובדים על-מפלגתית שתפעל להפיכת ההסתדרות ממעסיק לאיגוד-מקצועי לוחם של נציגי עובדים

היום זהו סוד גלוי: מפעליה הכלכליים של ההסתדרות מהווים נטל על ציבור העובדים. לא רק האופוזיציה ל[ישראל] קיסר, משמאל ומימין, טוענת שההסתדרות חייבת להיפטר מקופת-חולים ומקונצרן 'כור', אומרים זאת אפילו אנשים מרכזיים במפלגת העבודה כמו אורה נמיר וחיים רמון. אבל כל נציגי המפלגות מציעים את השינוי במטרה לשמור על מעמדם שלהם במוסדות ההסתדרות, או לחזקו. איש מהם אינו מציע להעיף את כל עסקני המפלגות החוצה, ולמסור את ההסתדרות לידיהם של נציגי עובדים שייבחרו במקומות העבודה, לאנשים שיהיו אחראים רק בפני בוחריהם ולא שליחי מפלגה זו או אחרת. במקום לחזק את ועדי העובדים ‒ שהם הנציגים הישירים של העובדים ‒ בחרה הנהגת ההסתדרות לכפוף אותם לעסקני המפלגות השולטים במועצות הפועלים. זה המסר של ישראל קיסר לקראת הבחירות המתקרבות להסתדרות.

בתקופה הקרובה נראה את ישראל קיסר ואנשיו מחזרים על פתחי משרדי הממשלה בבקשת נדבות למען מפעלי ההסתדרות הכושלים. הסיוע הזה, אם יבוא, לא יינתן בחינם. ההסתדרות תתבקש לסייע לממשלה, בתמורה, ולהסכים להורדת השכר הריאלי של העובדים. ישראל קיסר, העומד בראש המעסיק השני בגודלו בישראל, יודע כי הורדת השכר הריאלי תסייע גם למפעלים ההסתדרותיים, שיוכלו לשלם פחות תמורת עבודתם של עובדיהם. קופת-חולים תקבל סיוע, קונצרן 'כור' יקבל סיוע, הקיבוצים יקבלו סיוע, ומי שישלם יהיו העובדים.

האם ההסתדרות יכולה היום לנהל מאבק אמיתי נגד פיטורים? האם היא מסוגלת להתמודד בהצלחה עם הממשלה, שממנה היא מצפה לעזרה? האם היא תסכן את מפעליה העסקיים כדי לשמור על רמת חייהם של העובדים? מי שחושב שההסתדרות תעשה זאת, מוזמן להמשיך ולהצביע בבחירות להסתדרות עבור עסקני המפלגות. מי שחדל להאמין בעסקנים, צריך לחשוב על פתרון אחר.

‏לנו, חברי הארגון הסוציאליסטי בישראל (מצפן), יש הצעה. לעומת הצעותיהם של כל נציגי המפלגות, אנחנו איננו מחפשים לקדם את אנשינו. איננו קוראים לכם לתת לנו את קולכם, איננו מבקשים מכם להצביע בשביל מועמדינו. אנחנו לא מתכוננים להריץ רשימת מועמדים שתתמודד בבחירות להסתדרות. אנחנו מציעים דרך, כיוון, רעיון למחשבה.

אנחנו קוראים לכם לפעול למען הקמת רשימה על-מפלגתית של עובדים, שתפעל להעברת ההסתדרות מידיהם של עסקני המפלגות לידיהם של נציגי עובדים, ולהפיכתה ממוסד המעסיק עובדים ומפעיל משק כלכלי לאיגוד-מקצועי שייצג רק אינטרס אחד: את האינטרס של מאות אלפי העובדים השכירים.

שינוי מבנה ההסתדרות

המצע של רשימה כזאת צריך לכלול הצעה לשינוי שיטת הבחירות להסתדרות, בצורה שתבטיח ייצוג ישיר של העובדים במוסדות ההסתדרות. שינוי זה בשיטת הבחירות אמור למנוע ממרכזי המפלגות להרכיב כרצונם את רשימות המועמדים, ויבטיח שלמוסדות ההסתדרות ייבחרו עובדים ועובדות ממקומות העבודה, ולא עסקנים מקצועיים. לשם כך, את הבחירות להסתדרות יש לערוך במקומות העבודה, בדומה לצורה שבה נבחרים ועדי העובדים.

‏כל 1,000 ‏עובדים, ממפעל אחד או מכמה מפעלים שכנים, יבחרו נציג/ה אחד/ת להסתדרות. הנציג הזה חייב להיות אחד מביניהם, עובד שכיר או עובדת שכירה, והוא יהיה אחראי רק בפני בוחריו. אסיפות כלליות של 1,000 העובדים, שתתקיימנה אחת לחודש או חודשיים, ישמעו דיווח מנציגן על פעולתו, ואם פעל בניגוד לאינטרסים שלהם, הם יוכלו בו-במקום להביע בו אי-אמון. בכל אסיפה כזאת אפשר להחליף את הנציג/ה, שיחזור אוטומטית למקום עבודתו הקודם. בשיטה כזאת חייב הנציג לייצג את בוחריו בכל רגע ורגע, אם הוא רוצה להמשיך בתפקידו. שום אינטרס מפלגתי (גם אם הוא חבר מפלגה) לא יוכל לחייב אותו לפעול בניגוד לדעת בוחריו, משום שהדבר יסכן מייד את מעמדו. שום אינטרס כלכלי לא יאפשר לו להפר את אמון בוחריו לאורך זמן. נציג שיפעל בהתאם לאינטרס מפלגתי או כלכלי כלשהו, יצטרך לשכנע את בוחריו כל חודש-חודשיים בצדקת דרכו, או שיוחלף. בכל מקרה, נציג כזה לא יכהן בתפקידו יותר משתי קדנציות, כלומר שמונה שנים, כדי שלא יאבד את המגע עם מקום העבודה שלו.

‏בצורה דומה אמורים להיבחר ולפעול כל יתר מוסדות ההסתדרות: מועצות הפועלים, מועצות האיגודים המקצועיים, מועצת נעמת.

רשימת עובדים שזה יהיה מצעה, תפעל ‒ לכשתקום ‒ לשנות את מבנה ההסתדרות, כדי שזו תוכל לשרת בנאמנות את ציבור העובדים. היום משרתת ההסתדרות שכבה של עסקני מפלגות ומנהלי מפעלים, שמשרתים בתורם קבוצות של משקיעים ‒ מישראל ומחו"ל, כולל בנקים ‒ שהשקיעו במפעלי חברת-העובדים או נכנסו איתה לשותפויות ומצפים שההסתדרות תדאג לכך שהשקעותיהם יישאו רווחים. לעובדים אין כל תועלת מהמבנה הזה, שהיום הפך לנטל כלכלי שהם ייאלצו לכסות את הפסדיו. לעובדים יש אינטרס שתקום רשימת עובדים על-מפלגתית, שתהפוך את ההסתדרות למה שהיא צריכה להיות ‒ איגוד-מקצועי של העובדים, בידי העובדים ולמען העובדים. הנה כמה נקודות המהוות ביחד הצעה למצע של רשימה כזאת, חומר למחשבה.

ביטול מחלקות שאינן עוסקות בהגנה על ענייני העובדים

לפני הקמת המדינה הגישה ההסתדרות שירותים שאותם אמורה לספק הממשלה. אחרי הקמת המדינה, שמרה ההסתדרות על כל אותן מחלקות ואף הרחיבה אותן, למרות שמשרדי הממשלה מספקים את אותם שירותים. אין שום סיבה שהעובדים השכירים יממנו את הכפילות המיותרת הזאת, המשרתת למעשה אינטרסים מפלגתיים ולא תורמת להגנה על שכר העובדים ועל רמת חייהם. הנה כמה מחלקות ופעולות מיותרות כאלה, וחלקן בעוגת התקציב ההסתדרותית לשנת 1989: המחלקה הדתית (עשרה עובדים בשכר, הוצאות לפעולות ולהקצבות 243,000 שקל), המחלקה לקשרים בינלאומיים (18.6‏ מישרות, 800,000‏ שקל לאחזקת נציגויות בחו"ל, 545,000 ‏שקל הוצאות נסיעות לחו"ל, 79,000 ‏שקל ל"פעולות תפוצות", ובסך הכל כשלושה וחצי מיליון שקלים), המחלקה לקליטה ופיתוח (שישה עובדים בשכר, 116,000 ‏שקל לפעולות של "קליטת עליה" שמבצעות ממילא הסוכנות והממשלה), האגף לנוער, צעירים, סטודנטים וספורט (11.4 מישרות בשכר, 97,000 שקל הקצבות ל"הסתדרויות נוער חלוציות בחו"ל", 86,000 ‏שקל הקצבות לתנועות נוער בישראל, 33,000 שקל ל"הגברת הפעולה בקרב בוגרי תנועות הנוער", 5,500,000 ‏שקל למרכז הנוער העובד והלומד,1,120,000  ‏שקל למרכז "הפועל",44,000 ‏ שקל ל"חינוך רעיוני בסניפי "הפועל", בסך הכל שמונה וחצי מיליון שקל לשנה).

‏יש גם הוצאות מוזרות כמו 150,000 שקל ל"רכישת אמצעי תקשורת", 100,000 ‏שקל ל"העמקת והרחבת התשתית הארגונית והרעיונית", 100,000 ‏שקל ל"טיפוח פעולה יצירתית לנוער וצעירים", 90,000 שקל ל"מטה שנת ארגון", 180,000 ‏שקל ל"פעולת הסברה הסתדרותית בירחון נעמת", 4,350,000 שקל ל"פיתוח וחינוך לערכים", ואפילו 10,000 ‏שקל ל"הצלת יהודים מארצות ערב", לא פחות ולא יותר. במדור "הקצבות שונות" (בסך הכל כ-200 ‏אלף שקל) יש סעיף הנקרא גם הוא "הקצבות שונות", ויש בו 31,500 ‏ שקל. 125,000 שקל מוקצבים ל"עידוד פולקלור העדות", 60,000 ‏שקל ל"הרחבת הפעולה בקרב החברים הדתיים ושומרי מסורת", 160,000 ל"פעולות תקשורת משותפות עם מוסדות אחרים", ו-550,000 ‏שקל ל"פעולות עתידיות ואירועים ל-40 ‏שנות המדינה".

בין ההקצבות לאיגודים המקצועיים השונים, במסגרת האגף לאיגוד מקצועי, בולטת האפליה בין האיגודים. מספר התקנים לכל איגוד מקצועי נע בין 0.8 (ארגון עובדי חרושת הסתדרותית) ל-6 ‏(הסתדרות פועלי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה). והנה האיגודים שמקבלים יותר מזה: הסתדרות הפקידים ‒ ‏29 עובדים בשכר, הסתדרות עובדי המדינה ‒ 12, הסתדרות ההנדסאים והטכנאים ‒ 10.5‏, הסתדרות המהנדסים ‒ 8.5, הסתדרות האקדמאים במדעי החברה והרוח ‒ 7.5. הסתדרות הפקידים מפעילה גם "מכללה למינהל", המקבלת הקצבה בסך 115,000‏ שקל. כל זה ועוד ממומן, כמובן, מהמסים שנגבים מחברי ההסתדרות.

מכירת מפעלי חברת העובדים

מפעלי חברת העובדים יוצעו למכירה. ‏לעובדים בכל מפעל תישמר זכות-קדימה לרכוש את המפעל, בהסדר תשלומים נוח, ולהפעילו בצורה קואופרטיבית. אם העובדים יוותרו על זכותם, יוצע המפעל למכירה. הרוכשים יידרשו להתחייב לא לפגוע בתנאי השכר ובהישגיהם הסוציאליים של העובדים.

הכספים שיתקבלו כתוצאה ממכירת המפעלים יועברו לקרן השביתה של ההסתדרות.

‏ההסתדרות לא תהיה עוד מעסיק עסקי, ונציגיה יוכלו לנהל משא-ומתן על הסכמי עבודה תוך התחשבות בלעדית באינטרסים של בוחריהם העובדים. נציגי ההסתדרות לא יצטרכו עוד להתחשב באינטרס העסקי של המשק ההסתדרותי ומפעליו הכלכליים, שצריכים להתחרות בשוק עם מפעלים כלכליים אחרים.

ניתוק הקשר הישיר עם קופת-חולים ותמיכה בחוק ביטוח בריאות כללי

הבריאות אינה צריכה להיות עניינו של האיגוד המקצועי, אלא עניין ציבורי כללי שימומן באמצעות המוסד לביטוח לאומי. בצורה זאת יוטל עול הבריאות על כלל הציבור, על פי חוק, לפי גובה ההכנסה. קופת-חולים תקבל את תקציבה מהביטוח הלאומי, על פי מספר האזרחים שיבחרו לקבל אצלה את הטיפול הרפואי. כדי לשמור על מספר המבוטחים יצטרכו עובדי קופת-חולים לשפר את השירות, ולשתף את המבוטחים בפעולותיה ובפיקוח עליהן. כמו בכל מפעל כלכלי אחר השייך להסתדרות, יוכלו גם עובדי קופת-חולים להתארגן להפעלתה במשותף, בצורה קואופרטיבית: ‏אם בקואופרטיב אחד גדול, או בחלוקה לקואופרטיבים קטנים יותר, שיפעילו מרפאות, מעבדות ובתי-חולים.

האינטרס הניהולי של קופת-חולים ציבורית כזאת יהיה להשקיע משאבים ברפואה מונעת, כדי להקטין עד למינימום את מספר החולים הנזקקים לשירותיה הטיפוליים והאישפוזים. עליה להפוך בעצם מקופת-חולים לקופת-בריאות, שתדאג לבריאותם של מבוטחיה ולא רק לטיפול בהם בעת מחלתם.

‏אם יוותרו העובדים על זכותם לקבל לידיהם את קופת-חולים, תידרש הממשלה להקים רשות בריאות ציבורית, שתפעיל את קופת-חולים ותספק באמצעותה ובאמצעות מוסדות הרפואה הממשלתיים את שירותי הבריאות שיובטחו על ידי החוק המוצע לביטוח בריאות כללי.

ביטול המס האחיד

אחרי חקיקת חוק ביטוח בריאות כללי, יגבה המוסד לביטוח לאומי את דמי ביטוח הבריאות. המס האחיד, שרובו (יותר מ-70 אחוז) הולך לקופת-חולים, יהיה מיותר. במקומו יונהג מס איגוד-מקצועי, שאותו ישלם כל עובד שירצה להשתייך להסתדרות וליהנות מהגנתה המקצועית. החברות בהסתדרות תהיה דרך חברות באיגודים המקצועיים שלה, שמתפקידם יהיה לגבות את מס החבר, ולהקצות חלק מסוים ממנו למוסדות המרכזיים של ההסתדרות ולמועצות הפועלים.

ביטול המימון המפלגתי

במוסדות ההסתדרות לא יהיו עוד סיעות מפלגתיות, אלא יישבו בהם נציגים ישירים של העובדים. לכן יבוטלו ההקצבות למפלגות במוסדות ההסתדרות.

חיזוק קרן השביתה

שביתה שתוכרז על ידי ועד עובדים, בתמיכת רוב עובדי המפעל שהובעה באסיפה כללית, תהיה תמיד לגיטימית ותקבל את גיבוי מוסדות ההסתדרות. עם זאת, במקרה ששביתה כזאת תוכרז בניגוד לעמדת מועצת הפועלים המקומית, או המוסדות המקומיים של האיגוד המקצועי (שבהם יישבו נציגי עובדים, ולא עסקני מפלגות כמו היום), יקבלו השובתים סיוע חלקי בלבד מקרן השביתה. בכל מקרה, ההסתדרות תעודד את העובדים לגלות עניין ומעורבות במצבו העסקי של המפעל המעסיק אותם, כדי שלא ימצאו את עצמם לפתע לפני סגירה או פיטורים, מבלי שיוכלו להתכונן בעוד מועד. ההסתדרות גם תעודד את העובדים למתוח ביקורת על דרכי ניהול כושלות של המפעלים המעסיקים אותם. בכל מקרה שיוצעו "פיטורי ייעול" או "קיצוצים" על ידי ההנהלה, תתמוך ההסתדרות בדרישת העובדים לקיצוץ עודפי שומן בדרג הניהולי ותתבע את קיצור שבוע העבודה בלי לפגוע בשכר. ראוי גם להעמיד את קרן השביתה לשירות מאבקים מקצועיים יזומים, לא רק לפעולות תגובה של העובדים על צעדי ההנהלה, ולחינוך למאבק מתמיד על שיפור תנאי העבודה ‏והשכר.

ייצוג הנשים במוסדות ההסתדרות

מלבד זכותן של העובדות להשתתף כשוות בין שווים בכל הליכי הבחירה הדמוקרטיים למוסדות ההסתדרות, תהיה להן האפשרות ‒ כל עוד תרגשנה צורך בכך ‒ לבחור להן מוסדות מקבילים משלהן. הבחירה למוסדות אלה של נעמת תיערך על אותו בסיס כמו ליתר מוסדות ההסתדרות: ‏ייקבע מדד, נאמר נציגה לכל 500 ‏נשים, ועל פיו תיבחר הנציגה מתוך ציבור העובדות. נציגות אלו לוועידת נעמת תבחרנה מתוכן מזכירות, שתקבל ייצוג בוועד הפועל ובוועדה המרכזת של ההסתדרות.

ייצוג הגימלאים במוסדות ההסתדרות

מאחר שתנאי הפנסיה של גימלאים רבים צמודה לרמת השכר במקומות העבודה שבהם עבדו, או לרמת השכר הכללית במשק, יש להם אינטרס מיידי בתנאי ההעסקה והשכר של העובדים. הגימלאים יבחרו לעצמם נציגות בדומה ליתר חברי ההסתדרות, על פי מקומות העבודה שבהם עבדו. נציגות זאת תוזמן לקחת חלק בכל פעולות האיגוד-המקצועי ברמות השונות, וכן בוועד הפועל ובוועדה המרכזת. לאיגוד המקצועי ולעובדים בכלל יש אינטרס לשתף את הגימלאים בכל מאבקיהם: הגימלאים יכולים לתרום מזמנם ומנסיונם, ותרומתם המעשית בעת מאבק מקצועי (שביתה למשל) היא חסרת תחליף.

קשרים עם קבוצות עובדים אחרות

במקביל להסתדרות העצמאית של העובדים השכירים, תוקם הסתדרות של חברי הקואופרטיבים השוהים, היצרניים והצרכניים, העירוניים, הכפריים והקיבוציים. הסתדרות העובדים השכירים תציע להקים מוסד-על משותף עם הסתדרות חברי הקואופרטיבים ועם ארגון בעלי-המלאכה, לפעולות משותפות בתחומים שבהם יש אינטרסים זהים לחברי הארגונים האלה.

מה לעשות עכשיו

אלה רק ראשי פרקים, שכל אחד מהם ניתן להרחבה. כל קבוצה של עובדים וחברי ועדי-עובדים, שתיקח על עצמה להקים רשימה על-מפלגתית על יסוד הרעיון המוצע כאן, תוכל כמובן לערוך בו שינויים ותוספות כראות עיניה.

‏מדובר כאן בהרכבת רשימה על פי תקנות הבחירות הקיימות של ההסתדרות, שתתמודד בבחירות למוסדות ההסתדרות שצפויות השנה, 1989‏. אחוז החסימה הנוכחי ‒ שני אחוזים ‒ יחייב רשימה כזאת לגייס תמיכה של 20 ‏אלף עובדים לפחות כדי לקבל ייצוג במוסדות ההסתדרות.

‏אנו סבורים כי רשימה כזאת תזכה לאמונם של רבבות עובדים, למרות שרוב המפלגות המיוצגות בהסתדרות ‒ אם לא כולן ‒ ינהלו מערכה כבדה נגדה. במצבו העלוב של המשק ההסתדרותי, צפויים העובדים להישאר בלי הייצוג המוגבל שהיה להם עד עכשיו. ההסתדרות לא היתה ועדיין איננה איגוד-מקצועי ‒ ההסתדרות היא מוסד שיש לו גם אגף לאיגוד-מקצועי. זה מצב שיש לשנותו, לטובת ציבור העובדים. עכשיו הזמן הנכון ביותר לעשות זאת, מעולם לא היה עיתוי טוב מזה. גם בעבר יכלו העובדים להפיק תועלת משינוי מהפכני כזה, אבל עכשיו הם פשוט צריכים לעשות זאת כדי לשמור על רמת חייהם ותנאי עבודתם. עכשיו גם אפשר לעשות זאת: רבבות עובדים יבינו מייד כיצד עשוי צעד כזה לשרת את האינטרסים האמיתיים שלהם.

‏אנחנו, חברי הארגון הסוציאליסטי בישראל (מצפן), נהיה מוכנים לקחת חלק בהתארגנות כזאת, במקומות העבודה שלנו. יותר מזה, נהיה מוכנים להשקיע זמן ומאמצים למימוש הרעיון, בלי לצפות לכל תמורה. עובדים ועובדות שמעוניינים בחומר נוסף, או שרוצים לשמוע בעל-פה הסברים נוספים של הרעיון, מוזמנים להתקשר אלינו.

____________

ניסיונות להשתחרר

‏לא מעט קבוצות עובדים הבינו כיצד המבנה הנוכחי של ההסתדרות משרת אינטרסים זרים להם, וניסו להתארגן בצורה עצמאית. היו בהם כאלה שפרשו מההסתדרות ‒  כמו ארגון המורים העל-יסודיים, והיו שניסו לפרוק מעליהם את הפיקוח המפלגתי ולהישאר בכל זאת בתוך ההסתדרות. הראשונים שעשו זאת היו הימאים הדירוגיים, ששביתתם בתחילת שנות ה-50 ‏כונתה "מרד הימאים". ההסתדרות הצליחה לבסוף לכפות עליהם את מרותה ‒ בעזרת המשטרה והצבא ‒ אבל הימאים בכל זאת השיגו משהו: נציגם באיגוד המקצועי מקבל אמנם את שכרו מההסתדרות, אבל הוא נבחר משורותיהם ומייצג אותם ישירות, ולא ממונה מטעם איזה מימסד מפלגתי. גם העובדים הסוציאליים בוחרים את נציגיהם ישירות, ואלה נבחרים בבחירות אישיות ולא ברשימות מפלגתיות.

ברוב המקרים צריכים העובדים להיאבק כדי לסחוט מההסתדרות את מעט העצמאות שיש להם. ב"תדיראן", למשל, מסרבת ‏ההסתדרות להכיר בוועד העובדים הארצי של החברה, הנתמך על ידי רוב העובדים. התנהגות זו של הנהגת ההסתדרות, הביאה קבוצות עובדים רבות לשקול התארגנות נפרדת, כמו 13 הוועדים, או אף פרישה מההסתדרות, כפי שמאיימים המהנדסים, או עובדי התעשיה האווירית. ב-22 באוגוסט 1988 ‏קראו נציגי הטכנאים בתעשיה האווירית לארגון הארצי שלהם לפרוש "פרישה מוחלטת מכל מוסדות ההסתדרות הכללית והקמת איגוד מקצועי עצמאי שירכז ויטפל בסקטורים המקצועיים". מחברי הקריאה, אלי הולצמן וחזי פוזננסקי, כתבו: "אנו משוכנעים שהכרזה על הקמת איגוד מקצועי עצמאי תביא בעקבותיה הצטרפות של מפעלים נוספים רבים".

לפני הבחירות האחרונות לכנסת נשמעו קולות של נציגי עובדים על הצורך להקים רשימת עובדים שתתמודד בבחירות לכנסת, כדי שתוכל לייצג שם בצורה נאמנה את האינטרסים של העובדים. אולי היה זה סתם איום, אבל אם יש היגיון בהצעה להקים רשימת עובדים על-מפלגתית, צריך להקים אותה קודם-כל בתוך ההסתדרות.

היו כבר ניסיונות להקים רשימות כאלה, והן אף זכו בתמיכה משמעותית. ב-1980 התמודדה רשימה בלתי מפלגתית של ועדי עובדים ("רון") בבחירות להסתדרות עובדי המדינה. במודעה שפירסמו מועמדיה הם הסבירו את צעדם זה: ‏"מועמדי רשימתנו, כולם ללא יוצא מן הכלל, הינם עובדי מדינה מן המניין, בכל המגזרים שבשירות, במינהל, בשירותים ובייצור. רובם הגדול נבחרו ישירות על ידי העובדים במקומות העבודה. מועמדי הרשימות המפלגתיות, מטבע הדברים שייאלצו לקבל תכתיבים מפלגתיים, תכתיבים שיתנגשו לא פעם עם טובתם של עובדי המדינה. מועמדי רשימתנו, שהיא הרשימה הבלתי מפלגתית היחידה, יהיו משוחררים מתכתיבים מפלגתיים כלשהם, ויוכלו להתמסר ולפעול בצורה חופשית לחלוטין, אך ורק לקידום עניינם של עובדי המדינה".

בהסתדרות האחיות והאחים פועלת כבר יותר מעשרים שנה רשימה בלתי תלויה של אחיות ואחים (נ'). במצעה כלולה הדרישה לבחירות אזוריות-אישיות, וכן האמונה כי "רק ייצוג אישי-מקצועי, ללא תלות מפלגתית, מאפשר הכרעות מקצועיות שקולות. חברוּת ופעילוּת בהסתדרות המקצועית חייבת להיות משוחררת משיקולים ומשמעת מפלגתיים מחייבים." גם בהסתדרות המורים מיוצגת זה שנים סיעת "רם", רשימה בלתי-מפלגתית של מורים. כל אלה זכו במשך השנים בתמיכה שנעה בין חמישה ל-12 אחוזים. רשימה כזו שתתמודד בבחירות להסתדרות עשויה לסחוף תמיכה גדולה בהרבה, במיוחד עכשיו.

____________

27 ‏שנים של מאבק להפיכת ההסתדרות לאיגוד-מקצועי

הארגון הסוציאליסטי בישראל נוסד בשנת 1962‏. כבר בגיליון הראשון של בטאון הארגון, "מצפן", פורטה עמדתנו בעניין ההסתדרות. באותה שנה, 1962, התארגנו ועדי עובדים מגוש דן למאבק מקצועי, שעמד בניגוד לעמדת הנהגת ההסתדרות. אנחנו תמכנו במאבקם של העובדים, מתוך הבנת שיקוליה האמיתיים של הנהגת ההסתדרות: זו הוקמה מלכתחילה בשנת 1920 כדי לשרת את מטרות התנועה הציונית, ולא כדי להגן על העובדים. בכל פעם שהאינטרס הציוני התנגש עם האינטרס של העובדים, בחרה הנהגת ההסתדרות באינטרס הציוני. במשך הזמן בנתה ההסתדרות מערכת משקית ענקית, והפכה למעסיקה. מאז נוספו למערכת שיקוליה גם השיקולים הכלכליים, ובדרך כלל היא פעלה כמו כל מעסיק אחר במשק הקפיטליסטי. כאשר יושבים נציגי הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים הפרטיים לדון בהסכמי שכר קיבוציים, יושבים שם למעשה נציגי כל המעסיקים במשק. לא יושב שם נציג של העובדים.

מאז תמכנו בכל קבוצת עובדים שפרשה מההסתדרות והקימה איגוד-מקצועי עצמאי מחוץ לה, וגם בכל קבוצת עובדים שניסתה להיאבק בתוך מסגרת ההסתדרות למען ייצוג ישיר של העובדים במוסדותיה. התנגדנו כל השנים למעורבות המפלגתית בהסתדרות, וראינו בה צורה של עיוות הרצון הדמוקרטי של העובדים.

כאשר הקימו פועלי פולין את האיגוד המקצועי העצמאי שלהם, סולידאריות, ראינו בכך דוגמה למה שצריכים לעשות העובדים בישראל. גם שם מייצג האיגוד המקצועי הרשמי את האינטרס המפלגתי, ואת האינטרס הכלכלי של המדינה ‒ שהיא המעסיקה הגדולה ביותר. ראינו חשיבות כה גדולה במאבקה של תנועת סולידאריות, עד שהחלטנו להשקיע בהוצאת ספר המתאר את תהליך צמיחתה (נשלח אותו לכל עובד/ת שיבקש זאת).

לפני שמונה שנים, לקראת הבחירות להסתדרות, הוצאנו עיתון דמיוני שניסה לתאר כיצד תיראה ההסתדרות לאחר ניצחונה של רשימת עובדים על-מפלגתית. אנחנו מצרפים עותק של העיתון ההוא (קראנו לו "סולידאריות") לקריאה הנוכחית שלנו.

הפוסט הקודם:

הפוסט הבא: