בעלי "ישאסבסט" בנהריה גורפים רווחים, ההסתדרות שותקת, העובדים והשכנים בסכנת מוות ומשרד הבריאות מעניק גושפנקה לסרטן. ריכוז סיבי האסבסט באווירה של נהריה מסכן את בריאותם של תושביה ושל הנופשים הרבים הנוהגים לבלות בה את חופשתם. בשבדיה נאסר לחלוטין השימוש באסבסט ומוצריו, ואילו בישראל משתיקים גורמי הבריאות כל טיפול בעניין, בטענה שאין מקום לפאניקה…

בתחילת ספטמבר 1982 הכריזה חברת ענק אמריקאית לעיבוד אסבסט (Manville Corp) על פשיטת רגל. המאזן המסחרי של החברה היה במצב מצוין, אבל מנהליה בחרו להכריז על פשיטת רגל מאחר שנגד החברה עמדו יותר מ-16,500 תביעות פיצויים של פועלים לשעבר (או בני משפחותיהם), ותביעות חדשות הגיעו בקצב של 500 לחודש. כל תביעות הפיצויים נגעו למחלות אסבסט כרוניות בהן לקו הפועלים.

בארץ קיימת חברה אחת המעבדת אסבסט גולמי. חברה זו, ישאסבסט, ש-50% ממניותיה נמצאות בבעלות זרה, ממשיכה לשגשג בשקט, ופועליה אינם פוצים פה, למרות שהזיהום בסיבי אסבסט בתוך המפעל גדול בהרבה מהתקן שהומלץ על ידי ועדה רפואית של משרד הבריאות. במאמר זה ננסה לתת תיאור היסטורי קצר של בעיית האסבסט בעולם ואחר כך לתאר את המצב בארץ.

האסבסט ושימושיו

השימוש הרב באסבסט, שהוא מינרל המצוי בטבע, מבוסס על העובדה שסיביו חזקים מאוד ועמידים בפני שחיקה, אש וחומרים כימיים מאכלים, וכן ניתן לארוג אותם ולעבד אותם בצורות שונות. עקב שימושיו הרבים התפתחה תעשיית האסבסט וכיום היא מייצרת שורה שלמה של מוצרי תעשייה ומוצרים לצריכה המונית שהחשובים בהם הם מוצרי אסבסט צמנט (צינורות, גגות, עציצים, לוחות לקירות וכו'), חומרי בידוד שונים, טקסטילים, רפידות למעצורים ועוד. למרות שכרייה מסחרית של אסבסט התחילה להתפתח בשנות השבעים של המאה הקודמת והשימוש בו התחיל להתפתח רק בתחילת המאה הנוכחית, סרבו כבר ב-1918 חברות הביטוח בארצות הברית וקנדה למכור ביטוח חיים לפועלים במפעלי אסבסט. כבר אז, לפני שהפועלים חשדו בכך, ידעו חברות הביטוח שמשהו גורם לפועלי האסבסט למות מהר יותר מקבוצות אחרות בשכבות כלכליות חברתיות מקבילות.

כיום קיימים מחקרים המראים שהאסבסט גורם ו/או מזרז שורה שלמה של מחלות ריאה כרוניות וקטלניות, וכן מחלות של מערכות אחרות בגוף. אבל כבר ב-1931 הוכרה מחלת האסבסטוזיס באנגליה כמחלה מקצועית לצורך חוקי הפיצויים. כיום אין חברות האסבסט טוענות עוד שהאסבסט אינו גורם למחלות אלה, אלא רק שחשיפה מועטה אינה מסוכנת. טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות ואמנם בעשר השנים האחרונות ירד השימוש באסבסט במערב לחצי מהשיאים של תחילת שנות השבעים. בשבדיה נאסר השימוש באסבסט לחלוטין.

חשיפת פועלים לאסבסט נעשית בכל שלבי העיבוד של המחצב. בתורכיה, למשל, נחשפים תושבי הכפרים באזור מסוים, שבו הבתים נבנו מאבנים שנחצבו באזור ומכילות אחוז גבוה של סיבי אסבסט. פועלים נחשפים בתהליכי הכרייה של המחצב, בזמן העיבוד, ואפילו בזמן העיבוד של מוצרים "מוגמרים" – כמו למשל מכונאי רכב הנחשפים בארץ לסיבי אסבסט בזמן השחזת רפידות בלמים.

מחלות קטלניות

בשורת המחלות הנגרמות בהשפעת הסיבים, מופיעה מחלת האסבסטוזיס במקום ראשון, ופוגעת בפועל כבר לאחר חשיפה קצרה לריכוז סיבים גבוה יחסית.

מחלה זו גורמת לדלקות בריאות של הנחשפים, דבר שמקטין את התיפקוד היעיל של הריאה. מחלה זו עלולה להיות קטלנית, אולם ניתן לעצור את התקדמותה אם מגלים אותה בזמן. אולם הבעיה היותר חמורה של מחלת אסבסט היא הבעיה של מחלות סרטניות. מחלות אלה מופיעות לאחר תקופת "דגירה" ארוכה – לפעמים עד עשרים שנה או יותר לאחר החשיפה הראשונה לסיבים. לדעת מומחים שאינם ממומנים על ידי התעשייה, עלולות מחלות סרטניות של חשיפה לאסבסט להופיע אפילו לאחר חשיפה לריכוזים נמוכים ביותר. כמובן, ההסתברות של הופעת מחלות סרטניות כאלה באוכלוסייה מסוימת עולה עם ריכוז הסיבים שאליו היא חשופה.

המחלה הסרטנית הראשונה בחשיבותה אצל פועלי אסבסט היא סרטן הריאה. בקרב עובדי אסבסט אשר חשיפתם הראשונית החלה לפני עשרים שנה או יותר יכול שיעור סרטן הריאה להגיע לפי עשרה יותר מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית. סרטן מסוג מיוחד הוא המזותליומה (אשר לפעמים נחשב לסרטן ריאה מסוג מסוים). מחלה זו חשובה משום ששיעור הופעתה באוכלוסייה הכללית קרוב לאפס. לכן הופעתה בקבוצה מסוימת מהווה אות אזהרה חד משמעי לפגיעה מחשיפה לסיבי האסבסט. בארץ למשל, כל מקרי המזותליומה במשך שנים רבות התגלו אך ורק אצל עולים חדשים אשר נחשפו לסיבים בארצות מוצאם. אולם מאחר שהיום ישנם בארץ פועלים אשר חשיפתם הראשונית לאסבסט נעשתה לפני כ-30 שנה, ניתן לשער שמקרי מזותליומה יופיעו באוכלוסייה בשיעורים גדולים (את הבעיות הקשורות באיתור מקרים כאלה והניסיונות להסתיר עובדות נתאר מאוחר יותר).

כמו חומרים מסרטנים רבים אחרים, האסבסט אינו פוגע רק באתר אחד בגוף. פועלי אסבסט, מסתבר, חולים גם במחלות סרטניות של מערכת העיכול בשיעור גבוה מאשר באוכלוסייה הכללית: בפועלים אלה נפגעים גם הוושט, הקיבה, המעי הגס ועוד.

התעשיינים מתנגדים לתקנים

רוב האסבסט המיוצר בעולם נכרה בברית המועצות (יצרנית האסבסט הגדולה ביותר) ובקנדה. באשר לנעשה בברית המועצות בשטח שמירת בריאות הפועלים, לא ידוע לנו מאומה. בעולם המערבי, לעומת זאת, יש היסטוריה ארוכה למאבקים מקצועיים בתחום הבריאות והפיקוח על הזיהום בנושא האסבסט. אולם רק בשנים האחרונות החלו הפועלים להשיג תוצאות של ממש. למרות שאין כיום ויכוח על השאלה אם האסבסט גורם לסרטן, התעשיינים עדיין טוענים שחשיפה לרמות נמוכות של זיהום באוויר אינה מסוכנת לבריאות. לטענה זו אמנם אין כל ביסוס מדעי, אך ברור שבהיעדר איסור מוחלט על שימוש באסבסט ועיבודו, עדיף לאכוף תקנים שיקטינו את הסיכון. תעשייני האסבסט בארצות המערב נלחמו במשך שנים גם ברעיון של אכיפת תקנים כלשהם וגם בתקנים עצמם. בדרך כלל הטענה היתה שתקן כלשהו יהיה כל כך קשה לביצוע, עד שיביא להתמוטטות כללית של המפעל.

תקני חשיפה לאסבסט מבוססים על קביעת מספר הסיבים ביחידת נפח באזור הכפוף לתקן. בדרך כלל, מאפיינים את החשיפה המותרת על ידי מספר סיבים בס"מ מעוקב או במטר מעוקב. באנגליה ובארצות הברית התקן הקבוע בחוק היום הוא של 2 מיליון סיבים למטר מעוקב. זאת אומרת, שפועל שואף בממוצע 16 מיליון סיבים ביום עבודה. אולם אחת מהבעיות הקשורות במדידת חשיפה לסיבים היא שבשיטות המדידה הנהוגות כיום ניתן למדוד רק סיבים ארוכים מחמישה מיקרון. סיבים אלה, לדעת מומחים רבים, מהווים אחוז קטן ממספר הסיבים הכללי. רוב הסיבים הנמצאים באוויר הם סיבים קצרים מאוד, ויש הטוענים שהם מסרטנים יותר מהסיבים הארוכים. כך, למרות שמומחים בארצות רבות המליצו לפני שנים מספר להוריד את רמת החשיפה המותרת ל-100,000 סיבים במ"ק, נשארו התקנים בעינם, בין היתר בגלל התנגדות התעשיינים לתקנים החדשים.

חשיפה לריכוזים גבוהים של סיבי אסבסט קיימת בישראל במספר קבוצות אוכלוסייה: בקרב פועלים במפעלי האסבסט; בקרב בני משפחותיהם בשל האבק אותו נושאים הפועלים על בגדיהם; בקרב תושבים הגרים בסביבות מפעלי האסבסט ובורות הפסולת שלהם; ובקרב עובדי מוסכים הנושמים אבק אסבסט שמקורו בשחיקת רפידות הבלמים ומהשחזתן הנדרשת פעמים רבות לשם התקנתן.

הערכה של ועדה אקדמית מייעצת להשלכות בריאותיות של חשיפה לאסבסט, אשר מונתה ב-1979 על ידי משרד הבריאות, קובעת

שבין 5,000 ל-10,000 ישראלים היו חשופים לאסבסט בעבודתם

וכן שמעקב אחר כל אלו שתחילת החשיפה היתה אצלם לפני עשרים שנה היה מגלה כ-200 עד 500 מקרי מוות מעל למספר המשוער על פי קבוצות חברתיות מקבילות.

מעקב מעין זה לא נערך מעולם, או לפחות לא הובא לידיעת הציבור.

אם לא היה אמת בטענות אלו, יכול היה משרד הבריאות להוכיח זאת בנקל. קיימת במשרד הבריאות מחלקה לרישום סרטן. למחלקה זו מועברים על פי החוק כל הנתונים אודות כל מקרי הסרטן המתגלים במדינה. אולם המידע המצטבר במחלקה זו חסוי. גם רשימות עובדים שעסקו באסבסט נמצאות במפעלי האסבסט, אולם הגישה אליהן נמנעה מחוקרים שניסו להשיגן. שמות העובדים נמצאים גם בתיקי המפעלים בביטוח לאומי. מעקב אחר מקרי מוות כתוצאה ממזותליומה בישראל היה נותן תמונה מיידית על חומרת המצב. מזותליומה היא מחלת סרטן נדירה התוקפת את קיר החזה או הבטן ואינה ניתנת לריפוי. הגורם הכמעט בלעדי למחלה זו הם סיבי האסבסט.

תגובת העובדים

מאז הקמתה של תעשיית האסבסט בארץ ב-1952 לא ידעו העובדים על הסיכונים הצפויים להם. מידע זה לא נמסר להם על אף שעובדה זו היתה ידועה בעולם זמן רב לפני כן. ריכוזי הסיבים שבהם עבדו העובדים היו בסדר גודל של עשרה מיליון סיבים למטר מעוקב. ריכוז זה נמדד בשנת 1972 במפעל ברייק בנד שפעל אז ברמת החי"ל.

בשנת 1978, לאחר שמספר עובדים ממפעל האסבסט בנהריה "ישאסבסט" מתו ממחלת אסבסטוזיס ומסרטן ריאות, החלה נציגות העובדים לפעול בעניין. הם תרגמו לעברית והפיצו בין העובדים חוברת בשם "סיכונים בריאותיים של האסבסט" שבהוצאת משרד העבודה האמריקאי, המיועדת במקורה להפצה לכל עובד בארצות הברית העובד במקום עבודה שאחד מחומרי הגלם בו הוא אסבסט.

מאבקם של העובדים התמקד בדרישה לערוך בדיקות מעקב לעובדים, בנקיטת אמצעים להקטנת ריכוז האבק ובזכות לדעת פרטים מדויקים על הסיכון הכרוך בעבודתם. באיגרת לעובד אותה חילקה נציגות העובדים ב-1979 מצאנו את הקטע הבא: "מתחילת השנה עשינו את כל המאמצים במטרה לזרז את קצב בדיקות הפיקוח. התקשרנו עם הנהלת קופת חולים, הוועד הפועל, משרד העבודה ומשרד הבריאות. כל המאמצים לא נשאו פרי והבדיקות נעשות בקצב איטי ואין לנו מה להשיב לעובדים שלא נבדקו במשך שנתיים או שנבדקו ולא קיבלו תשובה עדיין.

קופת חולים טוענת שאין בנמצא רופאים מומחים במחלות ריאות. משרד העבודה מתריע שהבדיקות לא בסדר. הנהלת המפעל טוענת שמצידה עשתה הכל לבצע את הבדיקות".

כיום נערכות הבדיקות במרפאת המפעל, אולם עד עצם היום הזה לא ניתן לפועלים לקבל לידיהם את החומר הרפואי (שקופי ריאות וכו'). רופאי קופת חולים לין בחיפה, אשר ניהלו בעבר מעקב אחרי הפועלים, סרבו לתת תיקים רפואיים שצברו לוועדה שהוקמה מטעם משרד הבריאות לבדיקת המצב ("מעריב", 20.2.81).

סופר "הארץ" מסלף

סופר "הארץ", יהודה אריאל, יצא במספר כתבות מלאות סילופים שמטרתן להציג את עמדת הנהלת "ישאסבסט". תחת הכותרת "חששות ושמועות שווא על מחלת אסבסטוזיס" ציטט אריאל ב-28.12.78 את מנהל ישאסבסט, מר שרון, ובסוף הכתבה שיבח את המפעל על כי "אינו מסתפק בבדיקת העובדים, אלא מקיים מעקב רפואי אחר כל אלו שעבדו במפעל ויצאו לגמלאות או עברו למפעל אחר".

בכתבה נוספת ב-31.12.78, תחת הכותרת "כל האמת על האסבסטוזיס", הסביר יהודה אריאל את מקור הבהלה בכך שבהרצאה שנערכה לעובדים "לא כל אחד הבין את משמעות דבריו של הרופא המסביר, שהביא גם נתונים סטטיסטיים".

ובהמשך, לאחר שהביא תוצאות סקר שנערך בקרב עובדי ישאסבסט, אשר את מקורו אינו מזכיר, ולאחר שהגיע למסקנה כי "…הוברר שהתמותה מסרטן ריאות נמוכה מזה שבשיעור הלאומי הכללי", חזר והדגיש אריאל את הסיבה ל"בהלת השווא": "כשדברים כאלה מוסברים לאנשים ללא השכלה מדעית, שאינם מבינים את משמעותו של מחקר השוואתי ומה זה אחוזים ביחס למקרים מוגדרים וכו', פורצת בהלה רבה בקרבם ובקרב בני משפחותיהם". במפעל נגרמה בהלה למרות שהוסבר להם ש"סך הכל מקרי אסבסטוזיס שנתגלו לא היו חמורים".

בין שקריו הרבים נציין את הבולטים שבהם, אשר יבהירו גם את עצם העניין. בהמשך מצוטט ד"ר ליאו ג'רייסי, הרופא התעסוקתי של קופת חולים, האומר ש"אין סכנה לאדם המתגורר בקרבת מפעל המעבד חומר אסבסט. ד"ר ג'רייסי בעצמו היה מוכן לעבור לגור בנהריה עם נכדיו…". טענה זו אינה נכונה. ריכוזי האבק אשר נמדדו על הכביש (לידו עומד בית ספר) בשער המפעל שלוש שנים מאוחר יותר ולאחר שהותקנה במפעל מערכת מרכזית ליניקת אבק, היו גבוהים פי שישה מהתקן העליון לריכוז בתוך המפעלים עליו המליצה ועדת האסבסט ב-1981 (המלצה אשר נגנזה ולא נתקבלה). הריכוזים במקומות מסוימים בתוך המפעל כיום, עולים פי 20 על ערך זה.

טענה נוספת במאמר היא: "אם בשלב ראשון מנתקים מגע מאסבסט גולמי, אין התפתחות מחלה אצל הנפגע והוא אינו סובל מהפרעות". תיאור זה עשוי להיות נכון לגבי אסבסטוזיס, ששיעור הנפגעים ממנה נמוך בהרבה מאלו הנפגעים מסרטן שנים רבות לאחר החשיפה, ולכן מעדיפות הנהלות המפעלים לדבר רק על מחלה זו. אולם ידוע כיום שהתפתחות סרטן מחשיפה לאסבסט עשויה להתרחש אפילו כתוצאה מחשיפה קצרה לריכוזים נמוכים ולאחר תקופה של עשרים עד ארבעים שנה מיום החשיפה. ועדת האסבסט קבעה:

"כל צורות סיבי האסבסט, כאשר הם ננשמים – מסוכנים, אף ברמות המזעריות ביותר…"

ובסוף מספר לנו יהודה אריאל: "יש גישות שונות בעולם לגבי אמצעי הזהירות מפני האסבסטוזיס, כשישראל היא המדינה העומדת כמעט בראש במניעה, בתקני זהירות ובהחמרת הבדיקות וההשוואות. דבר זה ניגלה גם בסקר רפואי השוואתי שעשו מדענים".

משרד הבריאות מועל בתפקידו

מה שמות אותם מדענים שכח אריאל לציין, מכיוון שעד עצם היום זה לא קיים בישראל תקן לריכוז המקסימלי של סיבי אסבסט המותר באוויר. החוק הקיים בארץ ("תקנות למניעת מפגעים") אינו מתייחס כלל לנעשה בתוך המפעל עצמו אלא רק לפליטת חומר חלקיקי מרחף לאטמוספירה. במסמך פנימי של משרד הבריאות נאמר ("מעריב", 20.2.81):

"ישראל מפגרת בטיפול בנושאים הקשורים בחשיפה לאסבסט קרוב לחמישים שנה" 

בעקבות פניית הפועלים מנהריה אל משרד הבריאות הקים בינואר 1979 ד"ר תיאודור טולצ'ינסקי, שהיה אז ראש שירותי בריאות הציבור, ועדה מייעצת לבדיקת הנושא. אחד מחברי הוועדה היה ד"ר אליהו ריכטר, מומחה בינלאומי לרפואה סביבתית. ד"ר ריכטר עבד לפני כן במשרד העבודה, שם עסק ברפואה תעסוקתית, ואחר כך בשירות לשמירת הסביבה שהוא באחריות משרד הפנים. לפי עדותו עזב את עבודתו שם ועבר למשרד הבריאות "משום שהמשרד לא היה מוכן להתמודד עם הבעיות שעליהן הייתי מופקד ושאותם העליתי" ("מעריב", 31.10.80). אך גם במשרד הבריאות לא שפר מזלו. הוא הסתכסך עם הנהלות המפעלים ועם ההסתדרות כאשר "לא אחת מנעו כניסת עובדי משרד הבריאות למפעלים הסתדרותיים בטענה כי קופת חולים כבר מטפלת בנושא. בכל המחקרים שעשינו גילינו מימצאים חמורים יותר מאלה שניתנו לנו על ידי קופת חולים", טען ד"ר ריכטר ("מעריב", 31.10.80). ד"ר ריכטר פוטר ממשרד הבריאות בטענה של מחסור בתקנים. עוד לפני כן, מיד עם כניסתו של מנכ"ל משרד הבריאות, ברוך מודן, לתפקידו, הועבר ד"ר טולצ'ינסקי מתפקידו כראש שירותי בריאות הציבור והורד לתפקיד ראש שירותי פרט וקהילה. מסקנותיה של הוועדה נגנזו ובמקומה הוקמה ועדת אסבסט חדשה וממושמעת.

אולם יושב הראש של הוועדה הראשונה, פרופ' ג'ון גולדשמיט, לא הירפה ופנה במכתב אל שר הבריאות אליעזר שוסטק.

תגובתו של ברוך מודן, מנכ"ל משרד הבריאות, לא איחרה לבוא תחת הכותרת "פרופ' מודן: ההאשמות בדבר מחדלים בטיפול בעובדי אסבסט דברי בלע וניסיון לפרסומת" ("הארץ", 29.7.81). בגוף הכתבה נאמר כי במכתב של מר מודן משולבות התקפות אישיות רבות על פרופ' גולדשמיט, כולל הטענה כי הוא מודרך על ידי יצר פרסומת וכי פירסם "דברי בלע והשמצה, אשר מקורם – במקרה הטוב – בחוסר מעורבות בנעשה בארץ, בחוסר ידע אלמנטרי בעברית או סתם בחוסר מידה ובמקרה הגרוע – בניסיון לפרסומת עצמית בדרכים נלוזות".

פרופ' מודן מתייחס במכתבו לקביעתו של פרופ' גולדשמיט כי מנכ"ל משרד הבריאות "סילף עובדות והעלים נתונים מהציבור", ודורש כי פרופ' גולדשמיט "יתנצל מעל עמודו הראשון של אותו עיתון", ואם לא, "לא תהיה לי ברירה אלא לתבעו לדין על כך". כמובן שהתנצלות לא פורסמה וגם לא תביעה לדין מצד מודן, שכן מודן ידע היטב שאם ינסה לממש את איומו, יתגלו פרטים שלא ינעמו לו ולמשרדו.

המלצות הוועדה

אולם מהן אותן המלצות עליהן יצא קצפו של מודן ואשר נטמנו במגירתו?

שתי קביעות אותן הזכרנו לעיל: שכל צורות סיבי האסבסט, כאשר הן ננשמות – מסוכנים, אף ברמות המזעריות ביותר, וכן שיש לקבוע תקן תעסוקתי סביבתי לאסבסט בסדר גודל של 100,000 סיבים למטר מעוקב. מלבד זאת קבעה הוועדה, שיש לזהות ולחסל מקורות חשיפה לסיבי אסבסט החל מהנמל ועד לאתרים לסילוק פסולת מוצקה; יש ליזום תכנית לטווח ארוך להכנסה לשימוש של תחליפים לאסבסט; יש לערוך פיקוח סביבתי ורפואי בהתאם לשיטות המקובלות ומומלצות על ידי גופים בינלאומיים; קביעת הסדרים לפיקוח אפידמיולוגי, פיקוח רפואי, אבחון ומעקב רפואי (קופת חולים) יובילו באופן ישיר להסדרים שגרתיים לקביעת זכאות לפיצויים (מהביטוח הלאומי).

הפעולה שהוגדרה על ידי הוועדה כפעולת חרום היתה איתור הפועלים שהיו חשופים בעבר ואלו שעדיין חשופים לסיבי האסבסט, על מנת להתריע בפניהם על הסיכונים שבהחמרת מצבם אשר תיגרם על ידי עישון, וכן להודיעם על ניטרול חלקי של הסיכון כתוצאה מפעולות גמילה מעישון.

"בנוסף יש צורך בשלושה שינויים חיוניים:

"א. יש צורך לאפשר בצורה חד משמעית גישה לנתונים ולמידע על רמות חשיפה, למדידות, מימצאים ונתונים רפואיים, רמות חשיפה מומלצות ("תקנים") ושיטות טכנולוגיות הדרושות לפועלים ולמעסיקים – הכל בהתאם לנורמות המקובלות בארצות נאורות על הזכות לדעת ומתן מידע. הגישה של פועלים למידע כזה נחוצה אם הם ישתתפו וישתפו פעולה עם תכניות הסברה לגבי שיטות עבודה, גמילה מעישון ומאמצים אחרים.

"ב. יש צורך בפיקוח ממשלתי וניתוח נתונים סביבתיים ורפואיים חשובים שנאספו על ידי רופאים ומפקחים. שני הגופים הממשלתיים עם הסמכויות לפיקוח על בריאות העובד (משרד העבודה), מתן טיפול רפואי לפועלים (משרד הבריאות), צריכים לבצע פעולות פיקוח וניתוח נתונים אלו.

"ג. יש לערוך פיקוח מראש על כל תכנית תעשייתית הכרוכה בשימוש בחומרי אסבסט, בהתאם לעיקרון שניתן להשיג מניעת חשיפה בדרך קלה ויעילה על ידי תכנון ופיקוח נכון מבעוד מועד, כלומר, לפני הפעלת התהליך התעשייתי".

המלצות אלו נטמנו במגירתו של מנכ"ל משרד הבריאות מודן, על פי גישתו אותה ביטא בראיון: "אני זהיר בצורה שאני פונה לאוכלוסיה. אין לעשות פאניקה…"

*

[עשר שנים לאחר פרסום מאמר זה, התפרסמה במוסף "חדשות" כתבת תחקיר מאת ניקול קראו, "מכת חשמל", ובה נחשף כי מאות מעובדי חברת החשמל נחשפו לסיבי אסבסט בעת עבודתם, ועשרות חלו במחלות ריאה. את המידע שהוביל לפרסום הכתבה מסר ישראל פוטרמן, עובד חברת החשמל ואוהד "מצפן", שמת בתחילת מרץ 2023]