‏אלה הדוגלים בסוציאליזם מהפכני מוכרחים, בתקופה זו, לפרט את תוכניתם ולנסות לשכנע את הציבור הרחב של בני-האדם הנתונים לניצול, להשפלה ולמרמס, במשטרים הנצלניים השרירים וקיימים על פני רובו המכריע של כדור הארץ (במזרח ובמערב), כי בשורת המהפכה הסוציאליסטית הינה בת תוקף, אקטואלית, בת מימוש, ישימה ועולה בקנה אחד עם האינטרסים הישירים של רוב ‏האנושות.

‏דבר זה מתחייב נוכח העובדה ששני מחנות אידיאולוגיים-פוליטיים רבי עוצמה, הנושאים את שם הסוציאליזם, נעשו לעמודי תווך מרכזיים בשמירת משטרי הניצול והדיכוי ובנתינת תימוכין מוסריים, פוליטיים ואידיאולוגיים ‏להמשך תיפקודם. הכוונה למחנות של ה"סוציאל-דמוקרטיה" וה"קומוניזם".

‏אם לא ישורטט קו מבדיל בולט בין התוכנית הסוציאליסטית שאנו מציעים, לבין מה שמתחולל ברפובליקות הבורגניות המנוהלות על-ידי מפלגות האינטרנציונל השני, וכן לבין מה שקיים בברית-המועצות, מזרח אירופה, סין, וייטנאם וקובה – לא תוכל ההסברה שלנו לצאת למרחב. אם נרצה ואם לא, נהיה מזוהים על-ידי אחרים עם מחנות אנטי-סוציאליסטיים במהות.

‏הדמוקראטיה המועצתית

המהפכה הסוציאליסטית אמורה להביא לעולם דמוקראטיה רחבה ועמוקה כמוה עדיין לא קמה. דמוקראטיה זו אמורה להישען, דרך קבע, על אסיפות הציבור בכל תאי פעילותו: ‏במקומות העבודה ובמקומית המגורים. אסיפה כזו אמורה להקיף רובע מגורים, מפעל או מחלקה בו, מועדון, או כל מסגרת ציבורית אחרת. מספר חברים בכל אסיפה יוגבל להיקף שיאפשר התבטאות חופשית לכל. באסיפות אלה ידונו על עניינים מקומיים וכלליים, יתקבלו החלטות לגבי ניהול הרובע, המפעל, ‏או המועדון; ייבחרו נציגי האסיפה לוועדים ולמועצות לצרכי קבלת החלטות יומיומיות בענייני אירגון החיים הציבוריים בכל התחומים. נבחרים אלה יהיו כפופים לבוחריהם ויצטרכו לדווח להם באסיפות, על פעילותם והעמדות הננקטות על ידם. המועצות יהיו גם המקור לבחירתם של נציגים למוסדות ניהול ארציים, יבשתיים ועולמיים, כאשר תמיד יישמר התהליך של דיווח שוטף לבוחרים.

‏המערכת הנ"ל תהיה הבלעדית לניהול חיי הציבור בכל התחומים. בצד המערכת המועצתית יוכלו לפעול תנועות אידיאולוגיות, ספרותיות, אמנותיות וכו' ללא כל הגבלה של ‏התבטאות וביקורת בכתב ובעל-פה. ברם, כדי לגרום בחירת אדם מסוים לתפקיד ניהולי, או יישומה של תוכנית כלכלית או מדינית, יצטרכו הנוגעים בדבר לשכנע את הציבור באסיפותיו ובמועצותיו לקבל החלטה לטובת מועמדם או תוכניתם.

מפלגה או קבוצה פוליטית לא יוכלו בשום אופן להשיג מונופול על השלטון או על התקשורת.

‏רוטאציה מחייבת

כדי למנוע היווצרות אליטה שליטה חדשה, יחולו עקרונות יסוד אלו:
‏ראשית, הבחירה לתפקיד ניהולי ,בכל רמה, לא תהיה כרוכה בשינוי סטאטוס חברתי או בהענקת תוספת הכנסה. בחירת אדם לתפקיד תהיה לו מקור לסיפוק בשל האמון שניתן לו על-ידי הציבור, ודי בכך.

‏‏שנית, תחול רוטאציה מחייבת בכל תפקיד. חברה סוציאליסטית תטפח את עבודת הצוות, שהיא לא רק דמוקראטית אלא גם היחידה המאפשרת ניהול יעיל ברמה גבוהה של מערכות מורכבות ומסובכות. נבחרים המסיימים את תקופת שירותם כמנהלים, יוכלו תמיד להמשיך ולתרום לארגון החברתי על-ידי הצטרפות לצוותים בתחומי התמחותם, כישוריהם או נטיותיהם האישיות.

‏נגד הדיקטאטורה של הפרולטריון

רעיון הדיקטאטורה של הפרולטריון, כפי שהוא מופיע בתורת ה"מארכסיזם-לניניזם", קובע כי מעמד הפועלים באמצעות מפלגתו המהפכנית, היוצא מנצח מן המהפכה הסוציאליסטית, יקח לעצמו את השלטון הבלעדי ‏בחברה. כשם שהמשטרים שקדמו לסוציאליזם היו למע'שה דיקטאטורות של מעמדות מיעוט של מנצלים, יהיה הסוציאליזם דיקטאטורה של הרוב המנוצל.

‏תפיסה זו נוגדת את עקרון הדמוקראטיה המועצתית. השלטון בחברה לא יכול להיות בעת ובעונה אחת גם בידי מועצות נבחרות על-ידי הציבור כולו, וגם בידי "מפלגת מעמד הפועלים", אלא אם כן מוקם מנגנון "המבטיח" שרק, או כמעט רק, עסקני המפלגה הנ"ל ייבחרו למועצות... ודי לחכימא ברמיזא.

‏תפיסה זו קובעת, למעשה, כי האירגון המפלגתי הוא הצורה הבלעדית שבה יכול
‏ציבור אנשים לבטא עצמו בתחום הפוליטי. זאת אומרת, ,שהמפלגה תהיה תמיד המתווכת בין הציבור למועצותיו הנבחרות. גישה זו נושאת בחובה את השקפת העולם האליטיסטית-אריסטוקראטית, לפיה הציבור היה, הווה ויהיה תמיד עדר, שכת של בכירים ובחירים (מפלגה) צריכה להדריך אותו, כי אין הוא עצמו מסוגל לבחור את מוסדותיו הדמוקראטיים ולפקח עליהם.

‏יצויין כי פילוסופיה זו משותפת לכל הצמרות הפוליטיות בנות זמננו במערב, במזרח וברחבי העולם השלישי . היא מהווה, קו מגן רעיוני חשוב מאוד לכל המעמדות השליטים הדכאניים בכל אתר ואתר. את תוצאותיה המנוונות של הגישה הנ"ל ניתן לאבחן כאשר בוחנים את המשטרים בברית-המועצות ובמזרח אירופה.

‏יתר על כן, הדמוקראטיה המועצתית שוללת ‏גם מתן זכויות יתר לפרולטריון. מי שיוזם חלוקת הציבור למעמדות, אחר נצחון המהפכה הסוציאליסטית, תוך נקמנות באנשים שהיו בני המעמדות השליטים בעבר ותוך יצירת זכויות יתר פוליטיות לבני המעמדות המנוצלים בעבר - - - אינו צועד לקראת ביטול הניצול והדיכוי אלא להנצחתם. בכך הוא מהווה גורם ריאקציוני הראוי להיות מושלך למדמנת העבר.

‏המהפכה הסוציאליסטית אמורה לבטל את הניצול והדיכוי ולעשותם בלתי לגיטימיים. כל האנשים והנשים, ללא שים לב למוצאם האתני, הלאומי והמעמדי, אמורים להיות ישויות פוליטיות שוות. זאת אומרת שכל אדם יהיה חופשי להביע דעה וביקורת. חופש זה אמור לכלול את הזכות הבלתי מעורערת לפעול למען שינוי המשטר על-ידי שיכנוע והצעות החלטה למוסדות הנבחרים. כל אדם יהיה רשאי לבחור ולהגיש מועמדותו לתפקיד שימצא בו עניין.

‏הנקמנות בבני המעמדות המנצלים לשעבר צריכה להיות בלתי לגיטימית כמו רצונו של מישהו להיות מוכתר לשליט אבסולוטי על הציבור. הנקמנות תסולק גם מתוך הקונצפציה המשפטית בדבר "ענישה". שלילת חרותו של אדם תאופשר רק באותם מקרים שהשארתו חופשי תפגע, או תאיים לפגוע, ממש, בחרותם של אחרים, או תהא עלולה לסכן את חייהם. גם אז לא תישלל חרותו של אדם מתוך נקמנות חברתית, או כדי להרתיע אחרים. חרותו של אדם היא ערך עליון ואין לעשותה, לעולם, מכשיר מניפולטורי בידי שום אירגון חברתי.

‏גוויעת המדינה

הסוציאליזם המהפכני אמור להיות מנוגד תכלית הניגוד למדינות בנות זמננו המבוססות על חתירה לצבירת הון, כוח-קניה ועוצמה פוליטית וצבאית. הסוציאליזם אמור לאפשר לחברת האדם לנוע לקראת עידן ביטול הצורך בכפייה ציבורית ממוסדת. כפייה זו הכרחית למדינות הקיימות, באשר את החברה מפלגים ניגודים שאינם ניתנים לגישור בתהליך של דיון ציבורי, ויכוח ושיכנוע. ניגודים בין מנצלים ומנוצלים, שולטים ונשלטים, מעבידים ‏ועובדים, רווח ושכר עבודה וכד', אמורים להיעלם בחברה הסוציאליסטית. הרבה ניגודים אחרים יוסיפו, כמובן, להעסיק את החברה. את תהליכי התפתחותה ילוו ללא הרף נסיונות לפתרון ניגודים בדרך של דיון והכרעה דמוקראטיים. פתרונות אלה יתאפשרו משום שאחרי העמדות השונות, או המנוגדות, לא יעמדו מעמדות חברתיים בעלי אינטרסים מנוגדים.

‏כאשר תתממש החברה הסוציאליסטית, יתברר כי מנגנוני האירגון המועצתי יכולים בהחלט למלא את מקום האירגון המדינתי. ואילו מערכת הכפייה המדינתית תיעשה למיותרת. כך יתאפשרו לא רק חיים ציבוריים נקיים ומהנים יותר, אלא גם זולים הרבה יותר. זאת, משום שחלק ניכר מן הביורוקראטיה ייעשה למיותר.

‏מהפכה ביחסי הייצור

הסוציאליזם המהפכני אמור לשנות באופן יסודי את יחסי הקניין והניהול במערכת הכלכלית. לא רק שתבוטל הבעלות הפרטית על אמצעי ייצור, קרקע ומחצבים אלא גם מערכת הניהול תושתת על עקרון הניהול העצמי המועצתי . כלומר, ציבור העובדים באסיפותיו ובמועצותיו יהיה מקור קבלת החלטות ומינוי הצוותות המנהלים. השיטה תפעל בתחום המפעלי, ובאמצעות נציגים תתחבר אל מערך מועצתי אזורי, ארצי, יבשתי ועולמי. מערך זה יעסוק באירגון הייצור והחלוקה, כאשר לנגד עיניו עקרון שוויון בני האדם כיצורים פוליטיים וכחברים בחברה היוצרת-צורכת.

‏החלטות מה לייצר, כמה, איפה וכיצד, יכוונו בראש ובראשונה לאספקת מזון, לבוש ודיור לאותו חלק של אוכלוסיית העולם החסר אותם. לא כמתת צדקה מבחוץ, אלא תוך שיתוף פעולה מלא עם נציגיה של אותה אוכלוסיה. משימה שנייה בחשיבות בתחום הכלכלי, תהיה מחיקת הפער בהכנסות, כאשר רמת החיים של העובדים בארצות התעשייתיות המפותחות מהווה מדד, אליו יש להשוות את כלל האנושות. הדבר ייעשה על-ידי שוני בקצב עליית רמת החיים באוכלוסיות השונות. לאוכלוסיות החיות ברמת חיים נמוכה מאוד ייקבע קצב מהיר מאוד. לאלו שברמת הכנסה גבוהה ייקבע קצב איטי. כך, במשך תקופה מתקבלת על הדעת יתיישר העיוות, במאמץ משותף של העובדים בארצות ובאזורים השונים, תוך ערבות וסיוע הדדיים במקרים של קשיים שינבעו מאסונות טבע או מכשלונות אנוש.

‏החברות המיומנות בייצור אמצעי ייצור חדישים ושולטות היטב בטכנולוגיות מתקדמות, יירתמו למשימת סגירת הפער עם הארצות הקולוניאליות לשעבר, מעוטות הפיתוח. זאת, על-ידי חליפין נוחים לארצות המתפתחות, בתמורה הצמודה למדד הממוצע העולמי של הכנסה לעובד.

‏המועצות הנבחרות יצטרכו לקבל החלטות מפורטות על הקצאה נבונה של משאבים לצריכה מיידית ולהשקעה לשיפור רמת החיים והרחבת הפנאי בעתיד. את מקום המירוץ המטורף אחר רווח וצבירת הון וכוח לשמם, יתפוס השיקול החברתי הנבון והמבוקר כיצד ליצור מסגרות ותנאים לחיים טובים יותר. גידול התל"ג לשמו יחדל להיות מדד להשגת היעד הכלכלי של חברה נתונה, אלא התפלגות התל"ג לאפיקיו, אם הגידול בו גורם לגידול בפנאי ובהנאה של האנשים. גישה סוציאליסטית אמיתית תעדיף גידול מתון של התל"ג, או אי-גידול, כאשר סעיפי התל"ג מחוללים שינוי מהותי בסביבת חיי האדם ושיפור איכותם, על פני גידול גבוה המופנה כולו להגברת צריכה לשם צריכה, לשם הפגנת מעמד חברתי, במחיר צימצום הפנאי של העובדים וכפיפתם לעבודה מפרכת ונטולת סיפוק.

‏המשטרים הקפיטאליסטיים והסוציאל-אתאתיסטיים (משק מדינתי מולאם) סוגדים כולם לגידול התל"ג ולצבירת עוצמה צבאית. חברת האדם על פני כדור הארץ היא עבורם משאב, גורם ייצור ומושא צריכה. גם חלקים גדולים של ציבור העובדים נסחפים אחר מסעי התעמולה והפירסומת ורואים בהגדלת התוצר וכוח הקנייה, הפרטי והציבורי, את חזות הקידמה. כך מתרחש תהליך של דה-הומניזציה בתחומי חיים חיוניים כגון: מיסחור הרפואה; זיהום הסביבה; צפיפות אורבאנית בלתי נסבלת; ייקור מרקיע שחקים של מוצרי יסוד; פיתוח קדחתני של מכונות מלחמה המיועדות ‏להרס "האויב" ולהרתעתו; פער הכנסות המגיע לשיעור של אחד לאלף בין הצמרת לתחתית; רעב כרוני של קרוב לחמישית מתושבי כדור הארץ.

‏לנקוט אלי‏מות, או להי‏כנע לה

‏בתוך כל זה מתפתחת בלי הרף הטכנולוגיה. ‏פריון העבודה משיג שיאים ללא תקדים. המצאות שיכלו לשחרר את האדם מרעב, ממחסור ומעבודה כפויה, ולהגדיל את זמנו הפנוי לבילוי,חשיבה, פעילות ציבורית ועבודה יצירתית מהנה... נעשות לקרדום להגברת טירוף החימוש ולציוד הצבאות במכונות מלחמה יותר יקרות ויותר משוכללות, אשר יהרגו יותר אנשים בפחות זמן ומאמץ; פער ההכנסות מחריף עוד יותר, העשירים עוברים ממכונית אחת לשתיים ושלוש למשפחה, מווילות בנות ארבעה חדרים לווילות ‏בנות שבעה ועשרה חדרים; הרעבים מוסיפים להיות רעבים, והמוני העובדים השכירים ובעלי המלאכה שבתווך אינם "רשאים" להפסיק את המסע המטורף לשמירת רמת חייהם ולשיפורה באמצעות סימני סטאטוס המסופקים חדשות לבקרים על-ידי הפירסומת בכלי התיקשורת. הם עושים זאת בעבודה נוספת, על-ידי הארכת יום העבודה או על-ידי הגדלת התפוקה בעבודה קבלנית. שכבות מסוימות של עובדים שכירים ועצמאיים, שנפל בחלקן מונופול מקצועי, עושות בו שימוש יעיל להגדלת הכנסתן, כמו כל מונופול קפיטאליסטי. הון עתק מושקע בעסקים של "יחסי ציבור" ויצירת תדמית, לצרכי שיווק מוצרים או עשיית מוניטין לשירותים שאין בהם צורך ממשי.

‏לא ייפלא איפוא, שאורח חיים אשר כזה מזמין את השקר, הרמאות, הצביעות, ההתחסדות והדמאגוגיה, ההתנכרות לזולת והשמחה לאידו... להיות שושבינים מאפיינים ביחסי אנוש. לא פלא שהאלימות היא גורם הכרחי בכפיית "חוק וסדר". החוק והסדר היומיומיים מחייבים מיליוני בני-אדם, למען קיומם הפיסי, לנקוט אלימות או להיכנע לה.

‏הסוציאליזם אמור למוטט את כל הסדר הנ"ל ולהשתית את החברה על יסודות שיתופיים; על רמה גבוהה של התאמה בין צרכי הכלל והפרט; על פתיחת הדלת ליוזמה היצירתית של הכל; על ביטול התחרותיות ההרסנית והמירדף המטורף אחר כוח קנייה וסימני סטא‏טוס; על רתימת המדע והטכנולוגיה לשירות רווחת האדם, לא למען הגדלת הרווח הרכושני. חברת האדם תחדל מלהיות גורם ייצור, כוח עבודה, כוח לוחם, כוח קנייה, ותיעשה למושא שלמען אושרו ורווחתו יופעלו הכלכלה והטכנולוגיה.

‏לא עוד מועסקים! לא עוד מעסיקים!

אלא בני-אדם יצירתיים היוצרים למען עצמם ולמען זולתם .

לא ברגים מתוברגים ומנוהלים, אלא שותפים לתהליך הניהול וקבלת החלטות.

טבע האדם

‏הטיעון שהסוציאליזם מנוגד לטבע האדם, ומשום כך אינו ישים, על אף שמטרותיו נאות ורצויות, הוא טיעון פופולארי נפוץ מאוד. בעלי טיעון זה אומרים כי האינדיבידואליזם הוא דומינאנטי וגורם באופן טבעי ובלתי נמנע את רצון ההשתלטות של אדם על עמיתיו, שכניו וחבריו; ושל קבוצות אתניות, לאומיות, חברתיות, על זולתן. מנגנון המדינה וחוקיה יכולים, לכל היותר, להגביל ולעדן טבע פראי זה, ותו לא. הואיל וטבע האדם אינו בר שינוי, כל תוכנית חברתית קולקטיביסטית היא אוטופיה מעצם הגדרתה. נסיון מהפכני אשר כזה,
‏על אף הכוונות הטובות של יוזמיו, יוביל למישטר דיכוי וניצול מסוג חדש, ולא לשותפות אמת והרמוניה חברתית. דוברים אלה לא יתקשו להציג דוגמאות ממדינות שחרתו את הסוציאליזם על דגלן, והן מדינות דכאניות ונצלניות.

‏אין בטחונות אוטומאטיים שימנעו ממהפכה שחרתה את הסוציאליזם על דגלה, ליהפך למשטר דיכוי חדש, לחברה מעמדית חדשה. הערובה היחידה למניעת תהליך זה, היא ‏מעורבות דמוקראטית רבת אנפין של הציבור הרחב באספותיו ובמועצותיו. אין לתת אמון מראש בשום אישיות או הנהגה, יהיו מסורים ונקיי כפיים ככל שיהיו. הציבור וכלי התיקשורת צריכים לחדד את חושיהם הביקורתיים ולהעביר כל החלטה של כל מוסד תחת שבט הביקורת השכלתנית, לתמוך בה או להתנגד לה אחרי ששקלו ובחנו אותה והגיעו לשיקול דעת עצמאי בעניין. אם יחסר מידע כדי להגיע להחלטה, יש לדרוש את קבלתו ולא לקבל שום תירוצים לאי-המצאתו. הזכות לקבלת מידע, כמו חופש הבעת דעה, היא יסוד מוסד לכל ניהול סוציאליסטי תקין. פגיעה בהם היא פגיעה בציפור הנפש של החברה ובחרותה.

‏המשטרים הקרויים "סוציאליסטיים" או "קומוניסטיים" במקומות שונים בעולם, כדי שיהיו סוציאליסטיים ללא מירכאות כפולות, צריכים לעבור שינוי מהפכני, שיעביר את ניהול החברה מידי המונופול של המפלגה לידי מועצות העובדים. שיפקיע את השלטון מידי השכבה הביורוקראטית השלטת שאינה אלא סוג חדש של מעמד שליט, המהווה מיעוט ‏קטן בחברה.

‏העובדה שעדיין אין בעולם מישטר סוציאליסטי "לדוגמא", אינה אומרת כי לא יהיו כאלה בעתיד. "טבע האדם" הוא מושג המהווה מירקם של מחשבת האדם על טבעו. כשם שכל הדברים עוברים תהליך שינוי, כך גם מושגי האדם על טבעו. במהלך ההיסטוריה האנושית ניתן להצביע על יותר ממקרה אחד בו רעיון שנחשב אוטופי ויישומו מנוגד ל"טבע האדם", בתקופה מוקדמת, הפך להיות מעשי ומובן מאליו בתקופה מאוחרת. די, לצורך זה, להזכיר שתי דוגמאות. התפיסה של העבדות בימי קדם לא העלתה כלל לדיון את האפשרות שחברה אנושית תתקיים ללא עבדות. שליטה טוטאלית של מיעוט "חופשי" על רוב של עבדים נטולי כל זכויות שגורלם נתון לחלוטין, לחיים או למוות, בידי אדוניהם - - - זה מה שהתאים למושגים על "טבע האדם" של אז. היום העבדות אסורה על פי חוק, מוקצית מחמת מיאוס ומנוגדת למושגים המקובלים על טבע האדם.

‏בראשית המאה הקודמת נחשבה הדרישה הפוליטית למתן זכות בחירה כללית באנגליה, לדרישה שכמוה כהחזרת העולם לתוהו ובוהו. המושגים של המעמד השליט באנגליה באותם ימים היו, שרק לבעלי רכוש במקרקעין מן הראוי שתהא זכות בחירה. עברו מאה ויותר שנים, והרעיון בדבר זכות הבחירה הכללית הפך למושכל ראשון בתהליכים הדמוקראטיים ברוב ארצות העולם. מכאן ניתן ללמוד שמושגי ההווה ביחס לטבע האדם, המנוגדים לכאורה לעקרונות הסוציאליזם, הם בני שינוי. העקרונות הקולקטיביסטיים עשויים להימצא בקנה אחד עם מושגי האדם על טבעו, בעתיד.

אחורה בזעם, קדימה בתקווה

‏אין זה סוד כי המשטרים הכלכליים-חברתיים בני זמננו נקלעו לקשיים מהותיים, היוצרים אווירה של משבר – לא כל כך בגלל הקשיים עצמם, כמו בגלל המבוכה הכרוכה בחיפוש אחר מוצא מהם. הכלכלה במערב מדשדשת בסטגפלציה והדרך ה"ברורה" היחידה המוצעת לצאת ממנה היא דרכו של מילטון פרידמן שמשמעה אחד: חזרה למושגי העבר של הכלכלה הקפיטאליסטית, אשר שררו לפני המשבר הגדול של 1933-1929.

‏במזרח מנסים לצאת מן הקיפאון הכלכלי על-ידי קבלת השקעות הון וידע טכנולוגי מן המערב, וכן על-ידי יישום מרכיבים מסוימים של כלכלת שוק קפיטאליסטית. מרחב התימרון של המשטרים הנ"ל עדיין רב למדי. אין הם עומדים על סף התמוטטות. ברם, האבחנות ושיטות הריפוי והטיפול המוצעות על-ידי המומחים הפרגמאטיים של ההווה, מלמדים על מבוי סתום עקרוני בו מצויים משטרים אלו. אם כל מה שמוצע למדווי החברה, הוא למעשה מסע אחורה, בא הסוציאליזם המהפכני להציע מסע קדימה. לא מסע תענוגות חסר בעיות, אך בכל זאת מסע הרפתקני אל עתיד רצוי, היכול לעורר הרבה סקרנות ואולי אפילו התלהבות. מסע, שאם יצליח, יפתח דף חדש בתולדות חברת האדם ויעמיד את ההיסטוריה האנושית עד כאן במעמד של פרה-היסטוריה.