במאמרו "כבלי השיעבוד של האשה" מציג משה מחובר את העמדה, ש"שיחרור האשה בתור שכזאת הוא עניין בורגני-דמוקראטי , ולא עניין ספציפי לסוציאליזם" (ההדגשות במקור). בבסיס הטיעון הזה עומדות מספר הנחות גלויות וסמויות. להלן נתייחס להנחות אלו, ונציג את העמדה האלטרנטיבית המרכזית בפמיניזם הסוציאליסטי לגבי השאלה הנדונה. מפאת קוצר היריעה אין באפשרותנו להציג במלואן את כל העמדות וההשקפות המרכיבות את הניסיון המתמשך לפתח ולגבש ניתוח, שיביא להבנת דיכוי האשה בהקשר החברתי הכללי. לצערנו, ויכוח זה אינו מגיע כלל לקוראי השפה העברית (בסוף המאמר אנו מביאים רשימה חלקית של מקורות בשפה האנגלית, ובכוונתנו להקדיש מקום נרחב לדיון זה בפירסומים הבאים של "מצפן").

‏משה מחובר יוצא מנקודת מוצא שהיחסים החברתיים, חלוקת הכוח בחברה וצורת האירגון החברתי נקבעים בבסיסם על-ידי מ‏ערכת דומיננטית יחידה - מערכת הייצור (Production‏), בעוד שהמבנה החברתי המגדיר את היחסים בין גברים ונשים אינו אלא שריד ‏של החברה הטרום-קפיטאליסטית. עמדה זו אין בה משום חידוש. נזכיר לדוגמא את סיפרה של ג'ולייט מיטשל "פסיכואנליזה ופמיניזם". מיטשל טוענת, שהפטריארכיה היא המבנה האידיאולוגי השליט בחברה, והקפיטאליזם הוא המבנה הכלכלי הבסיסי שלה. מקורו של המבנה האידיאולוגי הפטריארכלי נמצא בחברה טרום-קפיטאליסטית, ויש ניגוד בין אירגון כלכלה קפיטאליסטית לבין המשך קיומה של אידיאולוגיה פטריארכלית. מכאן, לדעתה, יש בקפיטאליזם תנאים להיעלמות המבנה האידיאולוגי הפטריארכלי. מאבק הנשים הוא לכן למען מהפכה תרבותית, לחיסול האידיאולוגיה הפטריארכלית שאין לה בסיס חומרי בחברה הקפיטאליסטית.

עמדתו של מחובר, כמו גם עמדתה של מיטשל, אינן חורגות מהניתוח המארכסיסטי האורתודוכסי, לפיו עניין דיכוי האשה שייך לבניין-העל (אידיאולוגיה), בעוד שהבסיס מוגדר כאופן הייצור. גם בין אלו המקבלות ניתוח זה, יש הרואות קשר גומלין בין שני התחומים, שאינו ניתן להפרדה ללא שינוי מהפכני שיביא לשינוי כולל של השניים.

לעומת זאת, רבות מהפמיניסטיות הסוציאליסטיות טוענות, שלפטריארכיה יש בסיס חומרי; הפטריארכיה היא מערכת יחסים חברתיים בין גברים לנשים, המאפיינת את החברה בה אנו חיים בדיוק כשם שהקפיטאליזם מאפיין אותה. ביחס להגדרת הבסיס החומרי של הפטריארכיה (מושג שאינו מופיע כלל אצל מחובר), קיימים גוונים שונים בקרב הפמיניסטיות הסוציאליסטיות.

היידי הרטמן טוענת, למשל, שהבסיס החומרי הוא שליטת הגברים על כוח העבודה של האשה (כולל מיניות והולדה):

"פטריארכיה היא מערכת יחסים חברתיים בין גברים בעלת בסיס חומרי, שלמרות היותה היירארכית, יוצרת יחסי תלות הדדיים וסולידאריות בין גברים, ומאפשרת להם לשלוט בנשים. למרות שהפטריארכיה משותפת לגברים ממעמדות שונים, מגזעים שונים ומקבוצות אתניות שונות, התופסים מקום שונה בהיירארכיה זו - הם מאוחדים ביחס המשותף של שליטה על נשים. הם תלויים זה בזה לשמירה על שליטה זו...

"הבסיס החומרי עליו מתבססת הפטריארכיה הוא בעיקרו שליטת הגברים בכוח העבודה של הנשים. הגברים שומרים על שליטה זאת על-ידי מניעת כניסתן של נשים למקורות פרודוקטיביים חיוניים (למשל, מישרות במשכורות שתאפשרנה קיום עצמאי), ובאמצעות הגבלת מיניות הנשים... שליטה בגישת הנשים למקורות פרנסה ובמיניותן מאפשרת לגברים לשלוט בכוח עבודת הנשים, כדי שתשרתנה את הגברים אישית ומינית ותגדלנה ילדים."

מורין מקינטוש מבקרת ומפתחת את הרעיון הבא של אנגלס. כתב אנגלס: "הגורם המכריע בהיסטוריה הוא בחשבון אחרון הייצור והייצור-מחדש (רפרודוקציה)1 של החיים... גם לכך יש אופי כפול. מצד אחד, ייצור אמצעי הקיום... מצד שני, ייצור יצורי אנוש עצמם. האירגון החברתי, תחתיו חיים בני-אדם בתקופה היסטורית מסויימת ובמקום מסויים, מותנה בשתי צורות ייצור: ברמת התפתחות העבודה מצד אחד, והמשפחה מצד שני." לדעתה של מקינטוש, יחסי הייצור-מחדש כוללים את המפתח להבנת מהות דיכוייה של האשה:

"היחס המאפיין את הייצור-מחדש של בני אנוש הוא הפטריארכיה, כלומר, השליטה של גברים על נשים, ובמיוחד על מיניותן ופוריותן."

הבעיה התיאורטית המרכזית, לדידה, של הניתוח המארכסיסטי את הפטריארכיה, היא הבנת היחס ההדדי בין יחסי הייצור לבין יחסי הייצור-מחדש. ‏ואילו מישל ברט מבקרת את ההגדרה הרחבה של המושג פטריארכיה ומגבילה אותו לכוחו של האב על נשים וילדים. היא טוענת, שכשם שדיכוי האשה אינו מוסבר ומובן בקטגוריות מארכסיסטיות, כך אי-אפשר לבסס את ניתוח המערכת הנפרדת של דיכוי זה על הקטגוריה פטריארכיה בלבד. היא טוענת שבתהליך ההיסטורי, הפך הדפוס של תלות האשה לחלק אינטגראלי מיחסי הייצור הקפיטאליסטיים, בחלוקת העבודה ובהפרדה בין עבודה-בשכר לבין עבודת-בית שלא בשכר. כיון שכך, דיכוי האשה - שאינו מובן מאליו מתוך ההיגיון הפנימי של ההתפתחות הקפיטאליסטית - הפך להכרחי לייצור-מחדש של אופן הייצור בצורתו הנוכחית. אי לכך, דיכוי האשה רכש בסיס חומרי ביחסי הייצור והייצור-מחדש של הקפיטאליזם בימינו.

*  *  *

בבסיס האירגון החברתי נמצאות, אם כן, שתי מערכות נפרדות של יחסים חברתיים: מערכת יחסי הייצור המגדירה שני מעמדות חברתיים עיקריים, על בסיס השליטה על מערכת הייצור, דהיינו בורגנות ופרוליטריון, ומערכת יחסי הייצור-מחדש המגדירה שני מעמדות חברתיים אחרים, על בסיס השליטה על מערכת הייצור-מחדש, קרי - גברים ונשים. כל הגברים - יהיה מעמדם במערכת יחסי הייצור אשר יהיה - נהנים במערכת ‏הייצור-מחדש מפריבילגיות הנובעות מעבודתן של הנשים, יהיה מעמדן במערכת יחסי הייצור אשר יהיה.

הקפיטאליזם פועל, אם כן, במציאות זו תוך שהוא משפיע עליה ומושפע על ידה. ניקח, לדוגמא, את תחילת תהליך התיעוש באנגליה: הניסיון לגייס נשים ככוח עבודה בהתאם לאינטרס הקפיטאליסטי הטהור, נתקל בהתנגדות הגברים שראו בו הן איום על המשך קבלת שירותים אישיים בבית, והן תחרות הגורמת להורדת שכר. לכן התארגנו הפועלים להוציא את הנשים מהמפעלים, ומנעו את כניסתן לאיגודים המקצועיים. מאבקם זכה בהישג - תשלום "משכורת משפחתית" שהביא להחזרתן של נשים-עובדות הביתה. במקום להיאבק למען שכר שווה לנשים, הם נאבקו למען "משכורת משפחתית" שמבטיחה את שירותי האשה בבית ואת תלותה הכלכלית בגבר. דוגמא זאת ממחישה את העובדה, שהקפיטאליזם התאים עצמו לפטריארכיה והשתלב איתה במערכת אחת. העיסקה של תשלום "משכורת משפחתית" לגברים והחזקת הנשים בבית, התאימה בחשבון אחרון הן לקפיטאליסטים והן לגברים-הפועלים. דבר שנחשב להישג של מעמד-הפועלים היווה מכשיר להמשך שיעבודה של האשה.

הניתוח המארכסיסטי המסורתי, שאינו רואה את הפטריארכיה בבסיס החברה, לוקה בחסר בבואו להגדיר את מעמדן החברתי של הנשים. כך למשל אין לניתוח כזה תשובה מספקת למורכבות שבמעמדה של אשת הבורגני, שעובדת במשק ביתה. למעשה, ניתוח כזה מגדיר את מעמדן של הנשים, המהוות מחצית האוכלוסיה, לפי המעמד אליו משתייך הבעל. דוגמא נוספת למיגבלות הניתוח המארכסיסטי הקלאסי היא הגדרת עבודת האשה בבית כ"שריד פיאודלי".

למרות שעבודת הבית נעשית לרוב ללא שכר, הריהי מהווה חלק אינטגראלי של הכלכלה הקפיטאליסטית. עבור מארכסיסטים היה תמיד חשוב להראות, שהפועלים מנוצלים בדרך הניתנת למדידה; כלומר, שהם מייצרים בתהליך עבודתם ערך-עודף המופקע על-ידי ההון. אי לכך, רואים מארכסיסטים רבים ניצול זה כבסיס הממשי היחיד לתודעה ולמעש מהפכניים, וממקמים את הפוטנציאל למהפכה הסוציאליסטית במקום-העבודה. עבודת-הבית והטיפול בילדים נמצאים מחוץ ל"מציאות" זו.

עבור מארכסיסטיות פמיניסטיות היה חשוב להראות, שלעבודת הנשים בבית, באחזקת הפועלים ובגידול פועלים לעתיד, יש תרומה הכרחית לייצור-מחדש של כוח העבודה, ומכאן גם לערך העודף. ניתוח תיאורטי של היחסים החברתיים הקיימים חייב אם כן, לדעתנו, לבחון כל תופעה לאור מציאותן של שתי‏ המערכות החברתיות האלה - פטריארכיה וקפיטאליזם.

‏גם הדוגמא שמביא מחובר כמאמרו, מדגימה את היעדר ההתייחסות למציאות כמות-שהיא: ‏הוא מביא את הזנות כדוגמא ליחס מיני שיש לו אופי "קפיטאליסטי מובהק" . האומנם?

‏דווקא כאן יש לנו דוגמא של יחס מיני, שהוא מסחרי ועונה על הדפוסים של מערכת יחסי הייצור הקפיטאליסטיים, אך בה בעת יש בו אספקטים של דיכוי והשפלה של האשה, שאינם מבוססים על עצם יחסי הסחורה. האם זה כך למרות היחס הקפיטאליסטי? או שמא זוהי דוגמא נוספת לשילוב של שתי מערכות שונות - זו של הקפיטאליזם וזו של הפטריארכיה.

בשל יחסי הגומלין ההדוקים בין הקפיטאליזם והפטריארכיה - המבוססים, בין היתר, על כך ששניהם מהווים מערכות כפייה היירארכיות המחזקות זו את זו - אין להניח שתיתכן הריסתו של מבנה אחד מבלי לזעזע עד היסוד את המערכת כולה. אין גם להניח, שמשום-מה יוותרו הגברים מרצונם החופשי על מעמדם העדיף, כשם שהבורגנות לא תוותר מרצונה החופשי על זכויות היתר שלה.

‏ההנחה הבסיסית, העומדת מאחורי מאמרו של מחובר, היא ש"הטיפוס האידיאלי" של הקפיטאליזם, כפי שהוצג על-ידי תיאורטיקנים במאה ה-19, הוא הדגם שבאמצעותו עלינו לנתח את ההתפתחות החברתית במציאות העכשווית. לפי הנחה זו, "ההיגיון הפנימי וההכרחי של הקפיטאליזם חותר צעד אחר צעד לפירוקם של כל יחסי השליטה והשיעבוד המסורתיים והאישיים-במישרין, של כל יחסי הכפיפות הנקבעים מלידה. שיעבוד ‏האשה הוא, כפי שראינו, יחס כזה בדיוק."

‏למעשה, כל הטיעון ש"ניתן להגיע למצב של שוויון מלא, הלכה למעשה, בין נשים לגברים גם במסגרת הקפיטאליזם", מבוסס על הנחה זו. לדעת מחובר צפויים כנראה בקפיטאליזם תהליכי מיסחור, שיקיפו את תחום היחסים בין גברים לנשים, במידה כזו שהם ישנו את ההיירארכיה המינית מן היס‏וד. ועל סמך הנחה זו הוא מסיק מסקנות מרחיקות לכת לגבי התנועה הפמיניסטית.

‏זוהי הנחה תמוהה בעינינו. האומנם הקפיטאליזם הוא כה צעיר, שעוד צפויות בו התפתחויות כאלה? וטענה זו מושמעת בזמן שכל יתר המערכות החברתיות הולכות ומתרחקות מן "הטיפוס האידיאלי" של הקפיטאליזם (הדוגמא היותר בולטת היא, כמובן, מדינת הסעד המודרנית). הנה כי כן, דווקא ‏עתה נזכה לראות את התממשות "הקפיטאליזם הטהור" בתחום מעמד האשה! לו היה טיעון זה מועלה בתחילת המאה - ניחא; ואולם כיום הוא חסר משמעות מעשית.

להוכחת עמדתו משתמש מחובר בטיעון תמוה עוד יותר: "ואף על פי כן (שעליונות הגברים השתמרה זמן כה רב תחת הקפיטאליזם) התקדם עניין שוויון הנשים התקדמות עצומה במהלך העידן הקפיטאליסטי". והאם מצב הפרוליטריון לא התקדם גם הוא התקדמות עצומה במהלך העידן הקפיטאליסטי, כולל שינויים משמעותיים כמו שותפות בניהול ובבעלות?

נכון הוא, שלצד יכולת ההתאמה שגילו הקפיטאליזם והפטריארכיה, מתקיימות ביניהם גם סתירות מהותיות; אולם, להסיק מכאן שהפטריארכיה תיעלם (אומנם תוך כדי מאבק) בשל הגיונו המדביר-כל של הק‏פיטאליזם, עוד רחוקה הדרך. אם כבר, אזי ההיפך סביר יותר, שהרי הפטריארכיה התקיימה - ופרחה - באופני הייצור השונים; אך עוד לא מצאנו קפיטאליזם שהתקיים בחברה בה מתקיים שוויון בין המינים. אך נניח לנקודה זו.

*  *  *

העמדה אותה מביע מחובר במאמרו היא עמדה לגיטימית לוויכוח. ניתן להסכים או לחלוק על העמדה במישור התיאורטי, אך בשום אופן אין להסכים עם דרך הצגתה.

‏למיקרא מאמרו של מחובר אפשר היה לחשוב, שמאז המאה ה-19 ‏לא נכתב דבר בעל ערך בנושא הנדון. שלושת השמות היחידים אותם הוא מזכיר, הם גברים שחיו במאה הקודמת: מארכס, אנגלס וג'ון סטיוארט מיל. מחובר מציין אומנם בפתח מאמרו, ש"מזה עשור שנים מעורר הפמיניזם בן-זמננו דיון וויכוח ערים בשמאל", אך לא מצאנו במאמרו כל זכר לוויכוח זה או לספרות הפמיניסטית העשירה.

‏אילו התייחס מחוכר לוויכוח המתנהל בין הזרמים הפמיניסטיים השונים, יכול היה מאמרו להוות תרומה לוויכוח זה. מתוך בורות או זילזול הוא מתעלם משפע של מאמרים וספרים שכתבו פמיניסטיות בכלל, ופמיניסטיות סוציאליסטיות בפרט, ואשר רשימה חלקית שלהם מופיעה כאמור כנספח למאמר זה.

‏כמי שמכירים חלק מספרות זאת, נדהמנו לקרוא ש"הנימוק היחיד המובא בזכות ההנחה, ששיחרור האשה נוגד במהותו את ‏הקפיטאליזם וניתן להגשמה רק בסוציאליזם, הוא הנימוק, שהקפיטאליזם קשור מעיקרו בתכונות גבריות כביכול, ואילו הסוציאליזם במהותו כרוך בתכונות נשיות כביכול" (ההדגשה שלנו).

‏הנימוק היחיד? מוצג על-ידי מי? - לא ברור לנו היכן מצא מחובר עמדה זו. אם מקורה בזרם הפמיניסטי הרדיקלי, הרי אינה שייכת לדיון זה, שכן מחובר מתווכח עם הפמיניסטיות הסוציאליסטיות. פמיניסטיות סוציאליסטיות לא קיבלו מעולם את ה"הנחה בדבר קיום הבדלים 'טבעיים' ובלתי משתנים בין אופי 'גברי' לאופי 'נשי'", כפי שטוען מחובר (הדגשה שלנו). עמדתן היא, שצריך לראות את ההבדלים בין גברים ונשים כנבנים באופן חברתי ופתוחים לשינוי. יש להבחין בין מין ביולוגי (sex‏) לבין מין חברתי (gender‏). כאשר הן משתמשות במונחים 'גברי' ו'נשי', בניגוד לזכר ונקבה, כוונתן לאיפיונים המוקנים באופן חברתי (gender‏).

‏בסיום מאמרו מרהיב מחובר עוז ו"מסכם" את עמדות הפמיניסטיות הסוציאליסטיות, עמדות שכלל אינן מופיעות במא‏מרו, כ"תקוות" ו"הירהורי לב", ומבטל את הפוטנציאל המהפכני הטמון בתנועה הפמיניסטית.

‏כיון שאנו איננו רואים אפשרות של היעלמות הפטריא‏רכיה בו-זמנית עם המשך קיום חברה המבוססת על ניצול, דיכוי והיירארכיה, קשה לנו להבין את חששו הכבד של מחובר מ"סכנה" ואפילו "סטייה מן המטרה הסוציאליסטית" בשל "הערכה מופרזת" של הפוטנציאל המהפכני הטמון בתנועה הפמיניסטית.

‏התנועה הפמיניסטית הינה ברובה תנועה רדיקלית המערערת על הסדר החברתי הקיים, ושואפת לחברה שוויונית. ואם תנועה כזו אינה מקדמת את עניין הסוציאליזם, מעניין על איזה מין סוציאליזם מדבר מחובר!

‏האידיאולוגיה הפמיניסטית נמצאת בתהליך מתמשך של פיתוח וגיבוש. אין בה "כתבי-קודש" ולא "כוהנות גדולות". אי לכך הוויכוח ‏פתוח, וגם אנו איננו מתיימרים לתת תשובות מוחלטות, ובוודאי לא להקיף את מיכלול הנושאים והבעיות הקשורים בנושא. אך נראה לנו, שההגינות מחייבת את כל מי שרוצה לתרום לנושא זה להתייחס למאמצים שהושקעו עד כה, דבר שגם אנו ניסינו לעשות כאן.

 

נספח:
  • Atkinson Paul, The Problem with Patriarchy, Achilles Heel no. 2, 1979
  • Barret Michele, Women's Oppression Today - ­Problems in Marxist Feminist Analysis, Verso, 1980
  • Barret Michele and McIntosh Mary, "The 'Family Wage': Some Problems for Socialists and Feminists", Capital and Class, no. II, 1980
  • Beechey Veronica, "On Patriarchy", Feminist Review, no. 3, 1979
  • Chodorow Nancy, The Reproduction of Mothering: Psychoanalysis and the Socyiology of Gender, Berkeley, 1978
  • De Beauvoir Simone, The Second Sex, Penguin, 1974
  • Mitchell Juliet and Oakley Ann, eds., The Rights and Wrongs of Women, Penguin, 1976
  • Delphy Christine, The Main Enemy, London: Women's Research and Resources Center, 1977
  • Eisenstein Zillah, ed., Capitalist Patriarchy and the Case for Socialist Feminism, N.Y.: Monthly Review Press, 1979
  • Firestone Shulamith, The Dialectics of Sex, London: The Women's Press, 1979
  • Hartman Heidi, in: The Unhappy Marriage of Marxism and Feminism - A Debate on Class and Patriarchy, London: Pluto Press, 1981; Capital and Class, no. 8, 1979
  • Kuhn Annette and Wolpe Ann Marie, eds., Feminism and Materialism, London, 1978
  • Mitchell Juliet, Psychoanalysis and Feminism, Penguin, 1975
  • Oakley Ann, Sex, Gender and Society, London, 1972
  • Rubin Gayle, "The Traffic in Women: Notes on the 'Political Economy' of Sex", in R.R. Reiter, ed., Toward an Anthropology of Women, N.Y.: Monthly Review Press, 1975
  • Zaretsky Eli, Capitalism, The Family and Personal Life, London: Pluto, 1976
  • Della Costa Mariarosa, "Women and. the Subversion of the Community", in The Power of Women and the Subversion of the Community, by Della Costa and Selma James, Bristol, 1973
  • Gardiner Jean, "Women's Domestic Labor", New Left Review, no. 89, 1975
  1. יחסי הייצור-מחדש (רפרודוקציה) הם המערכת המאפשרת את שיחזור יחסי הייצור הקיימים. חלק ממערכת זאת היא ההולדה, המהווה תנאי להמשך הקיום האנושי, ובכך מאפשרת גם את המשך קיום אופן הייצור. חלק אחר ממערכת זו כולל את החינוך והאידיאולוגיה.