המימצאים הסטטיסטיים מלמדים כי בני אדם ממוצא יהודי מופיעים בשיעור גבוה מאוד, מעל שיעורם בכלל האוכלוסיות במקומותיהם, בקבוצה של מקצועות ועיסוקים כגון: סופרים, מדענים, מורים, מוסיקאים, סוחרים, בנקאים, עורכי דין וכד'.
ממימצא זה מסיקים אנטישמים מסקנות אנטישמיות, לאמור, שהיהודים הם טפילים על גבה של החברה היצרנית וכיוצא בזה. לאומנים יהודים וישראלים מסיקים מכך מסקנות גזעניות בדבר החומר הביולוגי-רוחני המשובח שהיהודים נושאים לכאורה בגנים שלהם, והעושים אותם לבני אדם מסוג נעלה על כל האחרים. לשם כך לא יהססו מלהשתמש במיתולוגיות ארכאיות המצויות בספרי דת עתיקים.
יש לדחות בשתי ידיים גזענות מכל סוג שהוא, לרבות גזענות אנטישמית וגזענות פילושמית או יהודית. יש חשיבות להסבר רציונלי היסטורי לתופעה הנ"ל. ההסבר הנראה לכותב שורות אלה מצוי בתחומים הבאים:
קבוצת בני האדם המכונה "יהודים" מתאפיינת בהיותה קבוצה עירונית מובהקת מאז המאות השביעית והשמינית לספירה. זאת, בזמן שחלקה של אוכלוסיית הערים בחברות האנושיות של אותה תקופה היה קטן מאוד. תופעה זו נגרמה על ידי הכיבוש הערבי אשר, אחר תקופה היסטורית ארוכה, איחד תחת קורת גג פוליטית אחת כ-90% מכלל אוכלוסיית היהודים בעולם של אז. רוב היהודים, כמו שאר הקבוצות האתניות ו/או הדתיות, היו פלאחים זעירים ואריסים. החוק שנכפה על ידי השלטון המוסלמי-ערבי קבע, כי פרט לנוצרים ויהודים, חייבת כל האוכלוסייה להתאסלם. לנוצרים וליהודים הותר חופש הבחירה, אך נקבעו שני סוגי מיסים, מס הגולגולת ומס הקרקע, האמורים לחול על המעדיפים להישאר בדתם. מס הקרקע היה כבד למדי וגרם את התאסלמותה של כמעט כל האוכלוסייה הפלאחית הנוצרית והיהודית. כך נטמעה האוכלוסייה הפלאחית היהודית במוסלמית ובמרוצת כמה דורות איבדה לגמרי את מאפייניה היהודיים. הקבוצה היהודית הצטמצמה איפוא לקבוצה היהודית העירונית כשבניה עסקו בכל העיסוקים והפרנסות העירוניים שבלתי מוסלמים היו רשאים לתפקד בהם.
אילו היה לנו כלי סטטיסטי לבדיקת התהליכים שחלו באוכלוסייה העירונית בלבד, מאז המאה השביעית עד לזמננו, היה מתברר שהתפלגות העיסוקים והפרנסות של היהודים דומה להתפלגות האוכלוסייה העירונית הלא יהודית, שהיתה עירונית כבר בשלב ההיסטורי המוקדם ההוא. תהליכי העיור הובילו המוני פלאחים ואחרים מן הסביבה הכפרית אל הערים. בטבע הדברים נאלצו העירונים החדשים לעסוק בכל התעסוקות הפשוטות, הבלתי אינטלקטואליות, כאש ההתעסקויות המתוחכמות והאינטלקטואליות נשלטות על ידי האוכלוסיות העירוניות הוותיקות. יהודים היו מצויים, אם מעט ואם הרבה, בקרב האוכלוסיות העירוניות הוותיקות ולא היו בנמצא כלל בין האוכלוסיות העירוניות החדשות, שזה מקרוב באו.
לשון אחר, בעוד שהסטטיסטיקות בנות זמננו, העוסקות באומות העולם שבתוכן יושבים יהודים, מספקות תמונה על אוכלוסייה עירונית מעורבת של עירונים ותיקים מאוד, ותיקים, חדשים וחדשים מאוד – הרי התמונה המתייחסת ליהודים מטפלת אך ורק באוכלוסייה עירונית ותיקה מאוד. זה מה שמסביר, בעיקרו של דבר, את התפלגות העיסוקים המיוחדת בשיעוריה הגבוהים למקצועות אינטלקטואליים, מינהליים, פיננסיים ומסחריים, המאפיינים את האירגון החברתי העירוני מזה יותר מאלף שנים.
גורם מסייע ראשון במעלה להפריה תרבותית הרי הם מפגשי תרבויות שונות והשפעה הדדית של תרבות על רעותה. מצבם המיוחד של היהודים כמיעוט בקרב אומות העולם במרכזים העירוניים, שבהם התחוללה ההתקדמות הנחשונית בכל תחומי תרבות האדם, איפשרה להם, במיוחד לבודדים מוכשרים, להתפתח ולתרום תרומות חשובות לתרבות האנושית. יש לזכור שכמעט כל יהודי שגדל בעיר אשר כזו, עמד בצומת של שתי תרבויות לפחות: התרבות היהודית והתרבות של העם שבתוכו חי. לא מעטים מהם זכו לעמוד בצומת של שלוש תרבויות ויותר. מבלי שאיש תיכנן זאת, היוו היהודים, בחלק מיצירתם התרבותית בכל התחומים, הממזגים והמפרים של תרבויות שונות. זאת לא משום היותם "עם סגולה" או "גזע עליון", אלא בשל מיקומם המיוחד בזירה ההיסטורית והחברתית בערים של המזרח המוסלמי ואירופה במשך למעלה מאלף שנים.
מבחינת התרומה לתרבות האנושית, אין לישראלים של היום שום זכות להתנשא על "הגולה", להיפך! ההתנשאות הציונית של היהודים הישראלים הצמיחה הרבה פולחן כוח, גזענות מחניקה, ריאקציה חשוכה המושכת אחורנית ל"ערכים" הארכאיים של יהושע בן נון, בצד מעט מאוד פרי הראוי להיקרא נכס צאן ברזל של התרבות האנושית. חלק נכבד מהתרבות הממשית המפכה בחיים הישראליים, עדיין מושכת מקורותיה ממשאבי התרבות היהודית ה"גלותית" שכל כך מרבים להתנשא עליה.