"פייננשל טיימס" הלונדוני הוא יומון בורגני מובהק, המדווח לקוראיו אנשי-העסקים מה קורה בשוקי ההון בעולם, ומה קורה באמת בכלכלה ובפוליטיקה העולמית – ללא מלל אידיאולוגי, ללא סיסמאות מיותרות. ידיעות של ביזנס לאנשי ביזנס. הרשימה הבאה התפרסמה ב"פייננשל טיימס" ב-9 בדצמבר 1982. עניינה: התארגנות קואופרטיבית בצפון ספרד, בארץ הבאסקים.
לא בכל יום משבח יומון העסקים חברות קואופרטיביות, ולא כל יום הוא מדווח בהתלהבות כזו על ניסיון בדמוקרטיה תעשייתית. על רקע המבוכה בעולם העסקים הבינלאומי, נראה שיש רצון ללמוד בכל מקום שרק ניתן. הקורא הישראלי ימצא ברשימה זו עניין מיוחד: הוא יכול להשוות קואופרטיב באסקי ענק זה עם מפעלי חברת העובדים של ההסתדרות, ולשפוט אותה בהתאם.
בעוד מר פליפה גונזאלס, ראש הממשלה הסוציאליסטי החדש של ספרד, שוקל כיצד לעצב את מדיניותה התעשייתית של ארצו, ייתכן שמחשבותיו מובילות אותו אל ארץ הבאסקים. אף כי איזור זה ידוע יותר בשל הפעולות הבדלניות של אירגון אטה, מתנהל בארץ הבאסקים מזה 26 שנים מה שמנהיגיה מכנים בשם "ניסיון" בדמוקרטיה תעשייתית.
ב-1956 עשתה חברה בשם אולגור את צעדיה הראשונים בעיר מונדראגון, כאשר החלה לייצר מכשירי-בית חשמליים. מה שייחד את אולגור היה, שהחברה היתה בבעלות פועליה-חבריה, והיא פעלה לפי עקרונות שנועדו ליצור מקומות-עבודה, פריון-עבודה גבוה ורווחיות כדי להועיל לא רק לעובדיה אלא גם לקהילה המקומית, שהיתה הרוסה מבחינה כלכלית לאחר שנלחמה בלא הצלחה נגד פראנקו במלחמת האזרחים.
כיום כוללת אולגור 85 חברות תעשייתיות, שמחזורן השנתי הכולל מגיע ל-250 מיליון דולר, והיא מספקת ל-18,000 עובדים-בעלים תעסוקה, תוכניות-חסכון ואמצעים של פיקוח דמוקרטי.
החברות הקואופרטיביות הללו, שהן עצמאיות אך קשורות זו לזו, נעות בגודלן בין 20 עובדים לאחת שבה מועסקים 3,400, כשבממוצע מועסקים 200 עובדים בכל אחת מהן· הם מייצרים מיגוון רחב של מוצרים, החל בתנורי-בישול חשמליים ומקררים, דרך מכונות ומכשירי-עבודה, ועד למרכיבים של טכנולוגיה מתקדמת. בנוסף לכך יש בנק בבעלות קואופרטיבית, ששה קואופרטיבים חקלאיים, 14 קואופרטיבים לשיכון וכן 43 בתי-ספר ומכוני-חינוך בבעלות קואופרטיבית, קואופרטיב לביטוח סוציאלי ולפנסיה, קואופרטיב למתן שירותי-רפואה ואישפוז וקואופרטיב צרכני; במילים אחרות: קהילה קואופרטיבית שלמה, כפי שחלם רוברט אוון במאה ה-19, אך עד כה לא התגשמה למעשה אף פעם.
עתה ניצבים קואופרטיבים אלה בפני מבחן משמעותי ליכולתם להחזיק מעמד, והוא – כיצד להתמודד עם המשבר הכלכלי. במקומות אחרים בצפון התעשייתי של ספרד פוטרו פועלים, מיפעלים נסגרו, וחברות פשטו את הרגל. אולם, עד כה לא נסגר אף אחד מהקואופרטיבים, והשנה מצאו את עצמם רק 26 פועלים מתוך 18,000 באופן זמני ללא תעסוקה – והם מקבלים 80% ממשכורתם עד שתימצא עבורם תעסוקה.
בהצלחה זו רב חלקו של הבנק שבפיקוח הקואופרטיבים, אשר הצליח לגייס הון בתוכניות-חסכון של חוסכים מכל רחבי המחוזות הבאסקיים, וכך היה באפשרותו להלוות כספים לקואופרטיבים הנזקקים. לבנק היה תפקיד חשוב לא פחות במתן עזרה בניהול ושירותים טכניים לקואופרטיבים, תוך תיכנון מראש כדי להבטיח את רווחתם הכלכלית והחברתית.
תפקיד זה של הבנק מתחיל, כאשר קבוצה של פועלים רוצים להקים קואופרטיב. הבנק מסייע להם במחקר קפדני של שווקים ואפשרויות, היכול להימשך עד שנתיים; אחר-כך עוזר הבנק לתכנן ולפתח את המיפעל ודואג להכשרת מנהל, או שהוא מספק מנהל בעצמו.
הבנק מכסה 75% מההוצאות של ייסוד חברה קואופרטיבית חדשה, באמצעות הלוואה לעשר שנים בריבית נמוכה מהנהוג בשוק; 12.5% באים מהלוואה בריבית נמוכה מטעם המדינה, לעידוד יצירת מקומות עבודה חדשים; הפועלים אמורים לגייס את 12.5% הנותרים. חלק זה מגיע עתה בממוצע ל-1,200 דולר לפועל, סכום שגובהו אינו נחשב בעייתי. חלקו של הפועל יכול להיות מכוסה על-ידי ניכוי ממשכורתו במשך שנתיים ללא ריבית, או שהוא יכול ללוות את הסכום מהבנק בהלוואה לחמש שנים.
חוזה ההתקשרות בין הקואופרטיב והבנק כולל את מיסגרת ההפעלה של הקואופרטיב. כל פועל חייב להיות חבר הקואופרטיב, בעל קול אחד בהצבעה. החלטות בענייני מדיניות מתקבלות בצורה דמוקרטית דרך האסיפה הכללית והוועד הנבחר, אך הגשמת המדיניות היא במפורש מתפקידם ומסמכותם של המנהלים הממונים. היחס בין המשכורת הגבוהה והנמוכה הוא 3:1 כשהמשכורת הנמוכה היא בדרך-כלל גבוהה יותר מהשכר המשולם עבור עבודה שווה במקומות עבודה אחרים באיזור.
חלוקת הרווחים מתנהלת בדרך-כלל כדלהלן: 10% לקרן סוציאלית, שמטרתה לשרת את הקהילה המקומית (בתי-ספר וכד'), 20% לקרן-חסכון משותפת של הקואופרטיב, ו-70% מחולקים לפועלים באופן יחסי למשכורתם.
בתמורה לזכויות אלה, מתחייבים הפועלים לא למשוך את חלקם בעודף השנתי לפני פרישתם לגימלאות, אלא להשקיע אותו כדי להרחיב את הקואופרטיב וליצור מקומות עבודה נוספים. הפועלים מקבלים ריבית של 6% לשנה על הסכומים המצטברים לזכותם, ריבית המתוספת למשכורתם. אם הפועל עוזב כדי לעבור למפעל פרטי, הוא מפסיד חמישית מההון הרשום לזכותו. כל קואופרטיב מסכים גם לתת לבנק תחזית פינאנסית שנתית ודו"ח חודשי על מצבו.
הבנק טוען, שדוחות חודשיים אלה מספקים סימני-אזהרה ראשונים על היווצרות בעיה, לפני שהיא מסתבכת ופתרונה הופך בלתי-אפשרי. בשלב זה יצביע הבנק בפני הקואופרטיב על ההשלכות האפשריות אם הוא ימשיך באותה צורה, ויציע עצה ניהולית חינם. עצה זו מתקבלת בדרך-כלל (הבנק, אחרי הכל, יהיה המפסיד העיקרי אם הקואופרטיב לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו).
מומחי הבנק יכולים להציע קשת של אמצעים לפני האסיפה הכללית של הפועלים- החברים – מהחלפת המנהלים כדי לשנות את שיטות הייצור, עד ההצעה הקיצונית של החלפת המוצר. במקרה האחרון, יסייע הבנק לממן את הוצאות הקמתו של פס-ייצור חדש, בהלוואה בריבית נמוכה.
המטרה העליונה, בעיני הבנק כמו גם בעיני חברי הקואופרטיב, היא לשמר את הקואופרטיב, כך שעם שוך הסערה הקואופרטיב יהיה קיים, כדי ליצור מקומות עבודה חדשים.
הקואופרטיב יכול לאמץ אמצעים שונים כדי להישאר בעסקים, בעודו מתאים את עצמו לשווקים חדשים, או בשעת שינויים במיכון או בייצור.
כל פועל מסכים לניידות בעבודה, אם הנסיבות מצריכות זאת. בתמורה, מובטח לו תשלום של 80% מהמשכורת – אם הייצור מופסק ולא נמצאת עבורו שום תעסוקה חליפית. כדי למנוע זאת, גיבשו הבנק וקרן הפנסיה והביטוח הסוציאלי שיטה של העברת עובדים בין הקואופרטיבים, שיטה שהצליחה מאוד בהקטנת מספר המובטלים.
האסיפה הכללית של הפועלים יכולה להחליט גם על הדברים הבאים: היא יכולה להקטין את יום העבודה של כל פועל; להשתמש בריבית המצטברת של הפועלים במקום לשלם אותה במשכורותיהם; להקטין את העלייה השנתית בשכר ולרשום את ההפרש לזכות חשבונם של הפועלים או לא.
במקרה אחד הסכים קואופרטיב לקיצוץ ריאלי של המשכורות כדי להחזיק מעמד. במקרה אחר הסכים קואופרטיב לשיטה של הלוואות מרצון של החברים לקואופרטיב למשך תקופת המעבר. לבסוף, קואופרטיב יכול גם להחליט להוריד את ערו הסכום הרשום לזכות חבריו ולהשתמש בהפרש.
אלה הם אמצעים לטווח קצר,בהם נעשה שימוש בצורה סלקטיבית וגמישה על-ידי כמה קואופרטיבים כדי להתגבר על תקופות קשות.
בטווח הרחוק קידם הבנק שני אמצעים אסטרטגיים. ראשית, הוא עודד את הקמתן של כעשר פדרציות מקומיות של קואופרטיבים, כדי שיסייעו זה לזה ויאחדו את השירותים בהם הם משתמשים. שירותים אלה כוללים שיטה של הכשרה מקצועית ראשונית ובתי- ספר להסבה מקצועית, ואף מרכזי מחקר מקומיים.
שנית, הבנק מילא תפקיד מרכזי בהתארגנות של כמה קואופרטיבים למימון איקרלאן, מרכז מחקר הנשלט במשותף על-ידי עובדיו, הבנקים והקואופרטיבים המאמצים, שנפתח ב-1980. התפקיד העיקרי של סגל המרכז, המונה 43 עובדים במשרה מלאה ו-16 במשרה חלקית (אשר לומדים גם בפוליטכניון השייך לקואופרטיבים), הוא לעסוק במחקר לפיתוח מוצרים ושיפורים טכניים עבור הקואופרטיבים.
העבודה כוללת שימושים שונים של מחשבים ומיקרופרוססורים, פיתוח אוטומציה, רובוטיזציה ושרטוט תלת-ממדי ממוחשב, פיתוח תוכנה, מרכז מחשבים וכן מתן קורסים להכשרה טכנולוגית. בשאיפה לשמור על התחרותיות של המפעלים באזורם, כיסו הממשלות של ארבע הפרובינציות הבאסקיות 40% מתקצוב איקרלאן, ובשנה הבאה הן מתכננות להגדיל את מענק הסיוע הזה ל-50%.
דוגמא לקואופרטיב שהפיק תועלת מכך הוא מאטריסי, המעצב ומייצר תבניות יציקה, תבניות-לחץ, וחלקי-מכונות אחרים, בעיקר לתעשיית-המכוניות. עד השנה היה כמעט כל תהליך הייצור ידני. ייצור תבניות לחלק של מכונית, למשל, היה כרוך בשרטוט, אחר-כך יצירת מודל פלאסטי שיועתק על-ידי המכונה לייצור התבנית, אחר-כך חריטת התבנית וכירסומה לסיבולות הנדרשות.
המשבר בתעשיית המכוניות פגע קשות במאטריסי, וכפתרון לטווח קצר אף הצביעו הפועלים בעד הצעה לצמצם את יום עבודתם משמונה וחצי שעות לשש שעות, כדי לא לפטר אף אחד. בטווח הארוך, פיתחו הפועלים בסיוע איקרלאן מכונה ממוחשבת המכינה שרטוטים תלת-ממדי ים ומדריכה את המכונה יוצרת התבנית לייצר ישירות את התבנית, עד סיבולות גבוהות ביותר.
המכונה הראשונה שלהם הגדילה את הפריון בכ-35%, כאשר רק לחברה נוספת אחת באירופה יש טכניקות דומות.
כדי להפעיל את המערכת הזו, גייסו העובדים מומחה מחשבים אחד (בוגר אוניברסיטה) והכשירו מחדש כמה פועלים מהסדנה. בדרך זו, לא רק שנמנע הצורך בפיטורים אלא שמאטריסי מתכננת לרכוש ארבע מכונות נוספות שיגדילו את מספר מקומות העבודה ב-28 לשנה, יחד עם הגדלה ניכרת בתפוקה ובמחירים בני-תחרות. הבנק נתן יד עם הלוואה ל-10 שנים, כדי לעזור ברכישת המכונות החדשות.
בהתמודדות עם המשבר הראתה שיטת מונדראגון שיווי-משקל מרשים בין הכוח הקולקטיבי של קואופרטיב-של-קואופרטיבים, לבין האוטונומיה המקומית של כל קואופרטיב. לטענת הבנק, אין חברות-העסקים הפרטיות נהנות משיווי-משקל דומה, משום שהן אינן מצוידות להפיק תועלת מהשיטה הקואופרטיבית.