סכנת כליה מרחפת על פלסטינים רבים במחנות ההרוסים בלבנון. החורף הממשמש ובא יפגע בעיקר בילדים, בנשים ובקשישים. במחנות נותרו רק מעט גברים. הבתים נהרסו בשיטתיות, במהלך המלחמה ולאחריה, ומערכות המים, הביוב, החשמל והכבישים הוחרבו. בתי החולים והמרפאות, שפעלו בחסות אונר"א והסהר האדום הפלסטיני, שותקו. זה מה שנקרא "הרס תשתית המחבלים". בבגדי קיץ דלים מופקרים הפלסטינים לקור העז השורר בלבנון. (לשם השוואה: חיל הכיבוש הישראלי מצטייד לקראת החורף בבתים של ממש, בתנורי-חימום משוכללים, בעמדות זכוכית, במיתקנים נגד קפיאת אברים, במעברים מוגנים ובציוד אלפיני, כולל בגדי-שלג ומגפי-שלג).

אין פלא לכן, שמאות פלסטינים מלבנון שוהים עתה בארץ באורח בלתי חוקי. כמה מהם מבקשים מעמד של תושבי-קבע, במסגרת איחוד משפחות, ואחרים מתחתנים עם בני הגליל כדי לזכות במעמד כזה באורח אוטומטי. "בקרב גורמים ממלכתיים המטפלים במגזר הערבי גובר החשש…" ("הארץ", 20 באוקטובר).

ה"מסתננים" האלה הם מיעוט קטן. מה יעלה בגורלם של כל השאר? ממשלת ישראל הפקירה את גורל הפלסטינים שבשטחי הכיבוש בלבנון בידיו של השרלטן "בעל ההמצאה" יעקב מרידור, השר שהורה בזמן המלחמה לגרש את הפלסטינים אל מעבר לקווים הסוריים. וכמו כדי לזרות מלח על הפצעים בא עמיתו, ח"כ מאיר כהן, וגילה לפלסטינים (מול מצלמות הטלוויזיה) ש"יש קידמה – האוהלים של 1982 אינם האוהלים של 1948…". לעג לרש.

איננו רוצים להמתין לאסונות, כדי לצאת ולהפגין – באיחור. חובתו של כל אדם מישראל שלא איבד צלם אנוש, לפעול למען הצלתה של שארית הפליטה הפלסטינית בלבנון. כאן ועכשיו! בל נשכח: ממשלת ישראל יזמה את המלחמה  והיא האחראית לתוצאותיה.

יש לפתוח את שערי הגבול בפני הפליטים הפלסטינים מלבנון ולקלוט אותם בשטחים המיועדים למדינה הפלסטינית. תקציבים לא יחסרו למימון מבצע הומניטרי כזה. כך יינצלו המוני בני אדם – ואמנם כן, הפלסטינים הם בני-אדם ממש כמונו – הן מאימת החורף והן מאימת מרצחיהם ויזכו לשקם עצמם במכורתם. יהיה זה פיצוי מסוים על זוועות המלחמה (ביירות, סברה, שתילה וכל השאר); תהיה זו מקדמה על-חשבון השלום הישראלי-פלסטיני.

ברור לנו, שמי שמתכוון לספח את הגדה והרצועה ידחה את התוכנית הזו על הסף, והגיונו המטורף עימו. שהרי כדי לספח לא צריך להרבות פלסטינים; להיפך – יש לגרש גם את אלה החיים עדיין בארץ. ארץ-ישראל השלמה – ליהודים בלבד! אולם מי שרוצה בשלום המבוסס על קיומן של שתי מדינות – זו שלנו וזו של הפלסטינים – חייב לדון בתוכנית הזו בכובד ראש – ולאמצה. היא משלבת מוסר אנושי וריאליזם פוליטי ומהווה צעד ראשון לקראת השלום.

*

כדי לפרסם את המודעה הזו נגסנו מתקציב המודעה הבאה והקופה התרוקנה. אין לנו כסף להמשיך בפרסומים. אנו תלויים בעזרתכם הדחופה.

• העורכים האחראים השבוע: רוחמה מרטון, יעל פרחי, חיים הנגבי, זמיר חבקין.

"הארץ", 5.11.82

[המודעה התפרסמה ב"הארץ", 5.11.1982]