היום, יום שישי, בשעה 2.30 אחה"צ, יתקיים באולם 'צוותא' בתל אביב דיון מטעם קבוצת "יש גבול" על הנושא: "גבול הציות וזכות הסירוב". למעלה מאלף חיילי מילואים חתמו עד היום על עצומת "יש גבול", התובעת לאפשר להם לשרת בתחומי מדינת ישראל בשל התנגדותם למלחמה בלבנון על כל היבטיה.

לא היתה עד היום בתולדות ישראל תופעה כזאת; ואכן, לא היתה עד היום בתולדות ישראל גם מלחמה כזאת. ככל שאנו מתרחקים מימי הילולת הניצחון שלאחר מלחמת ששת הימים, הולכת המציאות המכוערת של יחסי כובש ונכבש ומכתיבה את חוקיה, לא רק על הצד הנכבש, אלא אף על הכובש. בעיות מצפוניות של יחידים התעוררו כבר מייד עם המפגש בין חיילי צה"ל ותושבי השטחים, אך אז היו אלה מתי מעט "יפי־נפש" כביכול. ככל שעבר הזמן והתברר כי הכיבוש הזה הוא "נאור" כמו כל כיבוש אחר בעולם – הלכו והתרבו סימני השאלה אצל אלה האמורים לשאת בעול המלאכה היומיומית של הכיבוש.

עם מלחמת לבנון הגיעה ההתנגדות הזאת לשיא שלא היה כמותו. מאז תחילת המלחמה התרבה בצורה חסרת תקדים מספרם של החיילים המסרבים לשרת בלבנון (או אף בכל השטחים הכבושים), והתופעה של חיילים המוכנים אף לשלם בתקופת מאסר על התנגדותם המצפונית למלחמה ולכיבוש הפכה לעניין של יום ביומו. כרגע יושבים בכלא הצבאי (מאלה הידועים לנו) אנטול יבלונקי, שנידון ל־35 ימי מאסר על סירובו לשרת בגדה (לאחר שנדחתה בקשתו לשרת בתחומי הקו הירוק), ודניאל טימרמן, שנידון ל־28 ימי מאסר לאחר שסירב לשוב ללבנון ו"לעשות ללבנונים ולפלסטינים את שעשו למשפחתו בארגנטינה".

מיום ליום מתברר יותר ויותר כי הכיבוש אינו רק בעיה פוליטית מופשטת, אלא בעיה אישית-מצפונית ליותר ויותר אנשים בחברה הישראלית, שנפשם נקעה מן הכיבוש והדיכוי ומן ההשחתה המוסרית הנובעת מהם בהכרח. יש לתבוע בקול רם את זכותם של אזרחי מדינת ישראל להישמע לצו מצפונם ולומר בבירור כי אכן, יש גבול!

*

הצטרפו אלינו בכתיבה ובמימון של מודעות "שטח משוחרר" – כל קורבן יירצה, כל מתת נאמנה, ובמיוחד 200 שקל לחודש (בחיי, זה לא הרבה).

  • העורכים האחראיים השבוע: אילן אגוז, מולי מלצר, אביטל מרטון, רוחמה מרטון וישראל פוטרמן.

"הארץ", 22.10.1982

[המודעה התפרסמה ב"הארץ", 22.10.1982]

[מאמר על "שטח משוחרר" מאת אודי סיבוש]