לכבוד

פרופסור יצחק זמיר

היועץ המשפטי לממשלת ישראל

ירושלים

נכבדי,

אני פונה אליך בדרישה להעמיד לדין את שר הביטחון אריאל שרון והרמטכ"ל רב-אלוף רפאל איתן בעוון סיוע לרצח. הולכות ומתרבות העדויות הקושרות את השניים לטבח הנורא שהתרחש ערב ראש השנה האחרון במחנות הפליטים הפלסטינים סאברה ושאתילה בביירות.

מה שקרה במחנות הפליטים הוא פשע מלחמה ומי שמסייע לפשע, לא יתכן – הדעת אינה סובלת זאת – כי ימשיך להלך חופשי בעמדות השררה מבלי לתת את הדין על פשעיו. אנו דרשנו ודורשים מהגרמנים כי כך יפעלו לגבי פושעי המלחמה שלהם, ואי אפשר, כי כאן, בביתנו, ננהג אחרת.

אני פונה אליך כאזרח מדינה החברה באו"ם וחתומה על מגילת זכויות האדם. אני פונה אליך כאזרח ישראל המקווה כי טרם איחרנו את המועד באשר למימוש העקרונות הגלומים במגילת העצמאות. אני פונה אליך כחייל מילואים אשר אינו מוכן בשום אופן להשלים עם כך, שמפקדו העליון מוכתם בחשד כבד של פשע מלחמה. אני פונה אליך כעובד מדינה המתקומם על כך כי אחד השרים הבכירים בממשלה הינו קרוב לוודאי פושע מלחמה.

אני פונה אליך גם כמי שיש לו עניין אישי ומיידי בהעמדת השניים לדין. "רפול" היה מפקדי בקורס מ"כים בצנחנים וצנחתי תחת פיקודו במעבר המיתלה במלחמת קדש ב-1956. אריק (כך כונה בפי כל) שרון היה המג"ד שלי בתקופת שירותי בצנחנים ותחת פיקודם של השניים השתתפתי בפעולות קרביות רבות. אני סבור כי אם השניים ימשיכו להסתובב חופשי מבלי לתת הדין על פשעיהם, ידבק הכתם גם בי, כמי שהיה פיקודם – אם לא אעשה מצידי הכל על מנת להעמידם למשפט.

במידה ולא תיענה לדרישתי, ירבץ על מצפונך העול הנורא על שלא עשית דבר נוכח ביצוע פשעי מלחמה זוועתיים בחסות ישראל, למרות שבמסגרת סמכותך היית יכול לעשות מעשה בעל משמעות היסטורית. […]

בהוקרה ובצפיה דרוכה לתשובתך

גדעון ספירו

*

הגעתי לארץ שלושה ימים אחרי ההפגנה הגדולה בתל אביב, ומה שמפתיע אותי יותר מכל הן הטענות (בעיתונות ומפי אנשים) על הנזק שעשו המפגינים לשם ישראל בעולם.

אני חיה באמסטרדם ועובדת בטלוויזיה ההולנדית. הידיעות הראשונות על הטבח בביירות היכו אותי בהלם. למחרת התברר שלא היכו רק אותי. בעבודה, ברחוב, אצל חברים, בעיתונות ובטלוויזיה רדפו אותי הידיעות, המחאות, ההאשמות. אנשים וקבוצות שתומכים בדרך כלל בישראל, גינו אותה בלשון חריפה. ואני מצאתי את עצמי מתגוננת ומגינה ומנסה לשכנע שלא כל ישראל כזאת, שיש הרבה אנשים שחושבים אחרת.

כל השבוע היה מדכא ומייאש ומלא שיחות עם ישראלים ויהודים שהרגישו בדיוק כמוני.

כשהתחילו להגיע הידיעות הראשונות על פעולות המחאה בארץ, התחילו להשתנות גם התגובות בחו"ל. אבל השינוי החריף ביותר היה אחרי שהגיעו הידיעות על ההפגנה הגדולה בתל אביב. אנשים ניגשו אלי ללחוץ יד, לומר שאולי טעו, שהוקל להם, שהם שמחים להיווכח שציבור גדול בארץ מתקומם, שאפשר להיות פרו-ישראלי.

כל הטיעונים, שהמחאות בישראל משחירות את שמה בעולם, נראים לי מצוצים מהאצבע. הימים האחרונים שלי בהולנד הוכיחו בדיוק את ההיפך.

שולמית במברגר

*

  • אוהדי "שטח משוחרר בעיתונות": תרומתכם חיונית להמשך פרסום המודעות!   דמי השתתפות במימון ובכתיבה: 200 שקל בחודש.
  • הופיעה חוברת "שטח משוחרר", 50 שקלים.
  • העורכים האחראים השבוע: יואב רן, חיים הנגבי, רוחמה מרטון, אבי גלזרמן.

"הארץ", 1.10.82

[המודעה התפרסמה ב"הארץ", 1.10.1982]

[מאמר על "שטח משוחרר" מאת אודי סיבוש]