השבוע חוגג האיש האלים וחסר המעצורים הזה את נצחונו על הפלסטינים, ומשמיע בקול גדול, מעל כל במה אפשרית, בארץ ובחוצלארץ, את צהלת הגירוש שלו – לבל יחשבו שומעיו כי המדובר ב"פינוי", חס וחלילה, או ב"הסכם" או ב"פשרה". לא! גירוש, גירוש, גירוש! הבו גודל למְגַַרש הגדול, שאם רק לא יעמדו בדרכו אלִי-גֶבעים חדשים או סוכני אויב בדמות מפגיני שלום, הוא עוד יכפה את הגירוש גם על רבים אחרים.

וכשהוא מדבר על גירוש הוא אינו מתכוון לתיאור עובדתי או לאמת היסטורית כלשהי – הוא מתכוון להפוך את גירוש הפלסטינים לדבר לגיטימי; להשחית את מצפוננו ולרוקן מכל תוכן את המוסר שלנו; להפוך את הקרב למשאת נפש ואת האלימות לנורמה מקובלת. לגרש, להשמיד, לכתוש. לכתוש את מוחותינו כך שלא נבחין בין אמת ושקר, ושנהיה משוכנעים כי אין לנו ברירה: כדי לחיות עלינו ליטול את חיי זולתנו, וכדי להישאר כאן עלינו לגרש את הפלסטינים אל מעבר לגבול…

כדאי לשים לב לעובדה שכבר כמה חודשים לפני המלחמה הנוכחית הזהיר שרון את הפלסטינים לבל ישכחו את מה שקרה להם ב-1948: הוא התכוון ל"נס הבריחה", כפי שמכונה בעיית הפליטים של 1948 בפי פוליטיקאים ועיתונאים ציניקאים.

והוא לא היה השר היחיד שעשה זאת. מרדכי ציפורי כבר הציע לדרוזים ברמת הגולן "לחצות את הגבול לסוריה", וגדעון פת כבר פלט ש"ערבים שאינם מרוצים מהמצב בשטחים יכולים לקחת מונית לירדן". השר החדש, יובל נאמן, פתח פעם את סגור-ליבו בפני עיתונאי (תום שגב, "הארץ", 18.6.81) וביכה את אובדן ההזדמנות שנקרתה לצה"ל במלחמת יום הכיפורים "לרוקן את רצועת עזה מתושביה". ואילו שר החינוך (והתרבות!), זבולון המר, במתק שפתיים אופייני, הציע "ועדה מיוחדת", שתהיה פתוחה ל"פתרונות מגוונים" לבעיה הדמוגראפית – קרי: ריבוי הפלסטינים בארץ! הוא אמר כי "לחלק מהתושבים יוצע להגר מרצונם…" (דן מרגלית, "הארץ", 1.3.74).

שרון הוא שור נוגח, אבל בדבריו הבוטים הוא מבטא דעת רבים בממשלה ובמימסד הפוליטי, ההוגים בחדרי-חדרים בתוכניות גירוש המוני של אותם פלסטינים שנותרו עדיין בארץ. לקו הירוק אין חשיבות בהקשר זה: פלסטיני הוא פלסטיני בכל מקום, ובתור שכזה – כ"מחבל" – הוא לא רצוי.

התוכנית של שרון-בגין, להרוס את התנועה הלאומית הפלסטינית, נועדה "לגמור עניין" בגדה המערבית וברצועת עזה. איך אמר הרמטכ"ל? "המלחמה בביירות היא המלחמה על ארץ-ישראל". פירוש הדבר: היא נועדה להכשיר את הקרקע לסיפוח מלא של השטחים הכבושים. והפלסטינים, מה יהא עליהם? פשוט מאוד : או שייכנעו ויסכימו לעשות כל עבודה שחורה במעמד של נטולי זכויות אזרח וחסרי זהות לאומית, או שיפונו – קרי: יגורשו! – אל מעבר לנהר, לממלכת ירדן, שהרי היא ”המדינה הפלסטינית" אליבא דשרון ושות'.

שימו לב לקטע מדיווחו של יהודה ליטני (הארץ", 28.10.80): "אלוף (מיל') אהרון יריב, ראש המחלקה ללימודים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, בהרצאה שנשא ביום עיון שנערך באוניברסיטה העברית, סיפר על כוונות של גורמים אלמוניים לבצע גירוש המוני של תושבי השטחים בעת מלחמה בעתיד, שבמהלכו יגורשו 800-700 אלף איש…".

זוהי התוכנית. היום ה"גורמים" כבר אינם "אלמוניים". היום מי שמדבר על גירוש הוא שר הביטחון בממשלת ישראל.

יום ד', 1.9.82

*

  • הצטרפו אלינו בכתיבה ובמימון של מודעות השטח המשוחרר בעיתונות. דמי השתתפות: 200 שקל לחודש.
  • חוברת "שטח משוחרר" אפשר לקבל בדואר, תמורת 50 שקל.
  • העורכים האחראים השבוע: אבי גלזרמן, רלה מזלי, צחי מיצנמכר, אביטל מרטון, אודי סיבוש.

"הארץ", 3.9.1982

[המודעה התפרסמה ב"הארץ", 3.9.1982]

[מאמר על "שטח משוחרר" מאת אודי סיבוש]