י ל ד י ם
שמביאים שוקולד לילדים הפגועים –
הרי כפי שצויין בתידרוך,
יש לבדוק אם לילד המקבל נותרו שפתיים,
כדי שיודה בחיוך.
(אפרים סידון, "דבר", 18 ביוני 1982)

אל נא תאמר הנה דרכם האחרונה...

הפלסטינים נותרו לבדם, מעטים מול רבים, עם הגב אל הים. ישראל מנהלת נגדם מלחמת-השמד ואין מי שיעצור בעדה. כל ידידיהם מאתמול – במזרח ובמערב, באירופה ובמזרח הערבי – עומדים מנגד. לפלסטינים יאה התיאור: עם לבדד ישכון, וממלכות הגויים לא יתחשבו בו.

אותם שמפנים להם עורף היום עשו בוודאי את חשבונם. חשבון של אינטרסים. אך בעוד אינטרסים של מדינות הם עניין חולף, אינטרסים של עמים הם עניין קבוע. לעמים שחיים, ועתידים לחיות, ליד הפלסטינים וביחד עימם, יש אינטרס חיוני: להבטיח את זכויותיהם האנושיות והלאומיות, את זכותם להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית, כולל זכותם להקמת מדינה עצמאית.

לשאלה הפלסטינית אין "פתרון צבאי" (בנוסח רפאל איתן), גם לא "פתרון סופי" (בנוסח גאולה כהן); הפלסטינים אינם "חיות דו-רגליות" (כדעת מנחם בגין) ואי-אפשר לכפות עליהם "סדר חדש" (כדעת אריאל שרון); בעייתם לא תיפתר לא ב"העברת אוכלוסין" (כהצעת משה שחל) ולא בגירוש המוני (כרצונו של סאעד חדאד).

יהיו אשר יהיו תוצאות הקרב על ביירות, בעייתם של מאות אלפי הפליטים הפלסטיניים בלבנון לא תיפתר!

יהיו אשר יהיו תוצאות הקרב על ביירות, אירגון השחרור הפלסטיני (אש"פ) והרעיון שהוא מייצג – עצמאות לפלסטינים – ימשיכו להתקיים.

אין זו דרכם האחרונה, גם לא הקרב האחרון שלהם. הפלסטינים הנמצאים תחת כיבוש ודיכוי – בגדה המערבית וברצועת עזה, בישראל, בלבנון וביתר תפוצות גלותם – ימשיכו להיאבק על חירותם!

זוהי זכותם!

לכן יש לחזור ולהדגיש: עתידו של העם הישראלי לא יובטח כל עוד לא יובטחו גם זכויותיו של העם הפלסטיני.

הרוצים בחֵירוּת חייבים להיאבק למענה!

מלחמתם של הישראלים לחירותם אינה מתנהלת בלבנון, נגד הפלסטינים והלבנונים.

מאבקם של הישראלים לחירותם צריך להתנהל כאן, נגד הכיבוש, למען משא-ומתן עם אש"פ ולמען ההכרה בזכות הפליטים הפלסטיניים לשוב למולדתם.

מאבקם של הישראלים לחירותם מתנהל כאן, נגד מלחמתם של רוצחי דיר-יאסין, קיבייה ויום האדמה!

מרכז האירגון הסוציאליסטי הישראלי – "מצפן"

תל אביב-יפו, 25 ביוני 1982