כשמכונת המלחמה האדירה ביותר שידע המזרח התיכון מעודו פועלת במלוא העוצמה, מפיצה לכל עבר אוכלוסיות שלמות וגוזרת גלות שניה ושלישית על הפלסטינים; כשערים וכפרים נושבים הופכים שוממים והדם ניגר בשפע; כשראשי השלטון האמונים על כוח-הטרור ניגשים לצייר מפה חדשה של האזור ולהטיל אימה ופחד על עמיו – אנו אומרים לא למלחמה הנוראה הזו.

טוענים שההתנקשות בחיי השגריר הולידה את המלחמה ושוכחים כי המלחמה, שנועדה להתנקש בחייו של עם שלם, נהגתה ותוכננה הרבה לפני כן. הנה מה שכתב איתן הבר, סופרו הצבאי של "ידיעות אחרונות", ביום ב' השבוע (ה-7 ביוני): "למען האמת, שרון – כך מספרים מקורביו – טווה את חלום המבצע הגדול הזה מיד לאחר מבצע ליטאני ב-1978. הוא, כשר החקלאות וכאלוף בצה"ל לשעבר, לא היה מאושר מן המבצע ההוא, אם לנקוט לשון המעטה. הוא החליט שאם תיפול לידיו ההזדמנות, הוא יעשה זאת אחרת. ההזדמנות נפלה לידיו…" – עינינו הרואות.

היכן כל המבקרים, שהתווכחו והזהירו וחלקו? הם גזרו על עצמם אלם ושתיקה, נמתחו לדום, והריהם לפנינו – צועדים בסך. כמה הם בזויים, ראשי המערך, כשהם מדדים אל לשכתו של ראש הממשלה ושוטחים בפניו את בקשתם, שלא ישבור את הקונצנזוס ולא ייגש לממש את "התוכנית הגדולה"; כמה הם עלובים, העיתונאים המומחים-לדבר, כשהם מנסחים את מאמריהם, מבקשים שלא יחרוג מתחום 40 הקילומטרים, שהבטיח להם ברוב הדר. לדראון עולם!

הרבנות כבר קבעה כי זוהי "מלחמת מצווה להגנת עם ישראל וארץ ישראל" וראש הממשלה כבר פסק כי הפלסטיני הוא "חיה דו-רגלית". מה שנותר עתה לעשותו הוא "לנקות", לטהר", להכחיד", להשמיד". אחר כך יבואו המושל הצבאי, המושל האזרחי, מתאם הפעולות, המפקד במקום, אנשי ביטחון ומומחי מודיעין. הם ימיינו, יחלקו, יסייעו. הם יקימו מרחב חדש, בן אלף שנים. אחרי שיקימו את "לבנון החופשית", יכוננו את "הר הדרוזים החדש". למה לא?

מי שיתפכח משיכרון החושים הקולקטיבי – חייב להודות כי הפלסטינים הם היהודים של תקופתנו; עם קטן ונרדף, חסר מגן, הניצב לבדו מול מיטב כלי הנשק והמלחמה, חסר אונים… העולם כולו נגדו. שמן על גלגלי התוכנית הגדולה.

התוכנית הגדולה: לשבור את כוחו הצבאי של אש"ף, לשמוט מתחת רגליו את הבסיס הטריטוריאלי בדרום-לבנון, להקיז את דמם של הפלסטינים ולדחוף אותם לתחום שליטתם של הסורים; להתחבר אל מעוזי הפלנגות הנוצריות ולכונן מדינת-בובה, שתישמר בכידונים ישראליים. כך תיפטר ישראל מן הבעיה הפלסטינית, ושאלת ההגדרה העצמית של העם הערבי הפלסטיני תוסר מעל סדר היום. או אז יוכלו בעלי התוכנית לנעול את שרידי הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה בשמורות שתיקראנה "אוטונומיה", ובה בעת לספח סופית את יתרת השטחים הכבושים.

בישראל אין אופוזיציה, גם תנועה המונית נגד המלחמה אינה בנמצא. המאבק למען השלום – שלום המבוסס על זכויות שוות לשני עמי הארץ, שלום המיוסד על מימוש זכות ההגדרה העצמית של הישראלים והפלסטינים, שלום המבוסס על זכותו של כל עם להקים מדינה משלו – נסוג בינתיים לאחור. שלום עכשיו, היכן אתם? השמיעו קול של שלום – עכשיו!

באורח מיידי ודחוף, כצו של שעת חירום, אנו מציעים לכנס מפגש ארצי של שוחרי השלום, כדי לדון בדרכי-פעולה ובעקרונות מנחים, על פתחו של פרק חדש, רווי דם ודמעות. קבוצת "שטח משוחרר בעיתונות", שקופתה התדלדלה וסיכוייה לפעול בעתיד במסגרת צנועה זו קטנו, מעמידה את כל רכושה – בסך הכל תיבת דואר בתל אביב – לרשותם של שוחרי השלום.

תנו סימן חיים! התפקדו!

יום רביעי, 9 ביוני 1982

*

תרמו והשתתפו בכתיבת המודעות של "שטח משוחרר".

"הארץ", 13.6.1982

[המודעה התפרסמה ב"הארץ", 13.6.1982]

[מאמר על "שטח משוחרר" מאת אודי סיבוש]