אומרים שפינוי ימית היה "טראומה לאומית", משהו על סף מלחמת אחים. מספרים שהיו "מחזות קורעי לב", "מפגן של אהבת עם לארצו".

בלוף גדול ואחיזת עיניים.

הנה מה שאמר יגאל גורן, כתב הטלוויזיה לענייני התיישבות:

"לגבי עזרתה של הממשלה, העובדות מדברות בעד עצמן. מי שנתן לאנשים לפלוש לבתים, חיבר אותם לרשת החשמל הארצית ונתן להם אישורי-כניסה ויציאה זה רק המוסדות. היתה עזרה רשמית. אנשי הנסיגה אמרו לי שתת אלוף אורי בראון, עוזרו של השר שרון לענייני התיישבות, סייע על כל צעד ושעל.

"האלוף ארז אמר לי, כי הכל היה מתוכנן ומסוכם מראש. היה הסכם עם האנשים המתבצרים על האנדרטה בראשות צחי הנגבי, היו הסכמים עם אנשי התנועה לעצירת הנסיגה והיה הסכם לפינוי עם הרב אריאל, שבסופו של דבר הסתיים בחיבוקים ונישוקים".

הוסיף גורן: "מי שלא ראה את הדברים בימית בעיניים שלו, לא מסוגל להבין איזו הצגה מבישה התרחשה שם…" ("הארץ", 25 באפריל).

אלף בחורי ישיבה הורדו לימית. שם המתינו להם כמה מאות מתנחלים, קלגסים ללא מדים, שיורים גם בילדים… אל אלה הצטרפו עשרה סטודנטים, מ"גיבורי הקמפוסים", מלבי תגרות מקצועיים, בהנהגת צחי הנגבי, ועשרה תמהונים בעלי אגרוף, חניכי כהנא.

נחמה פורתא לפלסטינים בגדה המערבית ולסטודנטים הערבים באוניברסיטאות – אלה השתחררו לרגע מתגרת ידם…

ואז פוצצה העיר ימית והפכה תל-חורבות.

כתב הטלוויזיה רון בן ישי פלט, כלאחר יד, שהרס ימית נועד להשלים את הטראומה הלאומית. אחר כך נמסרו כמה גירסאות, בין השאר, שהעיר נהרסה כדי למנוע את יישובה מחדש על-ידי ערבים; שהחורבן בא להקל על השריון לכבוש את השטח, אם וכאשר; שהדבר נעשה על מנת להרוס אתר, שהיה עשוי לשמש בידי המצרים סמל לנסיגה הישראלית.

אלא שימית ההרוסה בדרום, יותר מקונייטרה ההרוסה בצפון, אכן הפכה לסמל; סמל של ברבריזם, מונהג על-ידי השלישיה הידועה בגין-שרון-שמיר.

בצר לו ניסה ראש הממשלה לסגור עניין בטענה, ש"להרס ימית היו סיבות מכריעות של ביטחון לאומי" שאותן אין הוא מוכן לפרט ("ידיעות אחרונות", 27 באפריל).

אתמול הוא התחפש לג'יי־אר – היום הוא מופיע בפנינו בדמותו של דוקטור סטריינג'לב. ומחר? רק המחשבה על כך מעוררת חלחלה. מי שמסוגל להרוס עיר שלמה בהינף יד, מסוגל גם ללחוץ על הכפתור הגרעיני!

את הפשע הזה מיהר שר-המלחמה לתרגם לשפת השחצנות, ומה שאמר ממש לא יאומן: "אף צבא ערבי לא הצליח – ולעולם לא יצליח להרוס עיר ישראלית. אנו, במו ידינו, נאלצנו להרוס את ימית, נאלצנו למחותה מעל פני האדמה…" (שרון בפקודת-יום, "ידיעות אחרונות", 25 באפריל).

מי אילץ את מי? מי קיבל את ההחלטה הוונדאלית הזו? לא הממשלה, לא ועדת השרים לענייני ביטחון, ולא ועדת החוץ והביטחון של הכנסת. שאלות ללא מענה.

Si monumentum requiris, circumspice…

אם את מצבתם אתה מבקש, הבט סביב…

*

אזרח! בן אדם! אל תשתוק לנוכח הזוועות הנעשות בשמך! הצטרף אלינו בכתיבה ובמימון של השטח המשוחרר בעיתונות. דמי השתתפות: 200-100 שקל לחודש.

"הארץ", 30.4.1982

 

[המודעה התפרסמה ב"הארץ", 30.4.1982]

[מאמר על "שטח משוחרר" מאת אודי סיבוש]