אוניברסיטת ביר זית, המוסד האקדמי הגדול ביותר בגדה המערבית, נסגרה שוב, בפעם המי יודע כמה. האמתלה: הכאתו של פקיד ישראלי. כל פרשת הפקיד המוכה לא נועדה אלא להסוות אמת פשוטה: ישראל, לפחות זו הרשמית, לוחמת ללא ליאות באוניברסיטת ביר זית. על הסיבות למלחמה הזו אין אפילו רמז בהודעות הרשמיות והן עדיין לא הגיעו לכלל דיון ציבורי. הגיע הזמן לומר דברים כהווייתם.
בתנאים של כיבוש, האמור – אליבא דממשלת ישראל – להימשך לנצח נצחים, קשה לכובש להשלים עם קיום אי־של-חרות, מקום שבו שורר חופש אקדמי, זירה שבה באים לידי ביטוי המאוויים הלאומיים של בני העם הכבוש.
את השאיפה הזו, לחרות לאומית, רוצים שלטונות הכיבוש לדכא. הם רוצים ציבור נטול שאיפות לאומיות, מחנה של חוטבי עצים ושואבי מים. לכן הם מתנכלים לסטודנטים הפלסטינים בביר זית, בניסיון לשבור את המוסד האקדמי ולאלץ את הסטודנטים והסטודנטים בכוח לנטוש את ביתם ואת ארצם ולחפש השכלה בארצות אחרות. בדו"ח על מצב האוניברסיטאות בשטחים, שחובר על-ידי קבוצה של חברי הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית בירושלים, צוטטו חוגים בכירים במימשל הצבאי – כנראה פרופ' מילסון, בהיותו לובש מדים. וכה נאמר מפיהם, בעמ' 6 של הדו"ח: "המטרה האמיתית של האוניברסיטאות בשטחים היא לטפח קאדר של מנהיגים ולבנות שכבה של משכילים על מנת לשרת, בבוא היום, את צרכיה של מדינה פלסטינית…". אכן, פשע נוראי מנקודת מבטו של הכובש והמדכא, שנשבע יום יום שלא יתיר לעולם הקמתה של מדינה פלסטינית; כאילו שהכל נעשה כדברו.
אל פעולות הדיכוי בביר זית מתלוות כמה תופעות בעלות משמעות סמלית: מי שרוצה בדיכוי העם הפלסטיני חייב לדכא לא רק את הפלסטינים עצמם, אלא גם את אותם ישראלים השואפים לשלום שיתבסס על חרותם של שני עמי הארץ. לכן יורים פצצות-גז על מפגינים ישראלים, שבאו לרמאללה למחות נגד סגירת אוניברסיטת ביר זית; מגייסים את הגזען כהנא, שחרת על דגלו את גירוש הפלסטינים ממולדתם, ומפקידים בידו נשק, כדי שירדוף בטירופו ערבים ויהודים כאחד; מתנכלים לעיתונאים, כדי להסתיר את האמת…
*
אם אינכם רוצים לחיות ברודזיה של המזרח התיכון – הצטרפו אלינו, ל"שטח משוחרר", והשתתפו בכתיבה ובמימון של המודעות השבועיות.
"הארץ", 26.2.1982
[המודעה התפרסמה ב"הארץ", 26.2.1982]
[מאמר על "שטח משוחרר" מאת אודי סיבוש]