יש עם מי לדבר.

האומנם?

לא רק שיש עם מי לדבר, יש גם על מה לדבר. איש אש"ף עיסאם סירטאווי, קרא לחדש את הפגישות ואת השיחות בין ישראלים ופלסטינים, המליץ להרחיב אותן ואף הציע להזמין ישראלים לפגישות פנים אל פנים עם יאסר ערפאת.

מחנה השלום הישראלי מורכב, לדבריו, "לא רק מרק"ח ומשל"י, אלא גם מקבוצות ואישים, ציונים ובלתי-ציונים, המקבלים את העקרונות הבאים: שיבת ישראל לגבולות 1967, הכרה בזכות העם הפלסטיני להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית והכרת אש"ף כנציגו הבלעדי של עם זה".

סירטאווי אמר את הדברים בגלוי, בראיון בלה-מונד. אבל חיש מהר התברר, שאין עם מי לדבר בישראל. המימסד הישראלי – קואליציה ואופוזיציה, ללא הבדל – דחה אותו מיד. רק אחד אזר אומץ להיענות לאתגר – ח"כ יוסי שריד. והתוצאה, בינתיים: גאולה כהן ושמעון פרס חברו יחדיו, באיומים, בזלזול ובביטול, כדי להשתיקו. אכן, אין עם מי לדבר…

אנחנו עדיין זוכרים את ההצעות של סאדאת מ-1971, שנדחו על ידי הליכוד הלאומי כ"מזימה" שנועדה "להרוס את ישראל". הרבה דם נשפך לאחר הדחייה הזו, כדי להוביל את ממשלות ישראל אל שולחן הדיונים. לא כדאי לחזור על התרגיל הזה. הוא יקר מדי וגורלי מדי. כדאי יותר. ללמוד את הלקח ולא לדחות על הסף כל יוזמה ערבית – בעיקר אם מדובר ביוזמה פלסטינית. יש לנסות דרך חדשה, ולו מן הטעם הפשוט, שהדרך הישנה פשטה את הרגל.

סירטאווי זרק לנו את כפפת-השלום, ואנחנו חייבים להרים אותה. במידה שאנו, הישראלים, נכיר בזכויות הפלסטינים, בה במידה נזכה בהכרה של הפלסטינים בזכויותינו שלנו.

כי הברירה היא, בין הידברות ושפיכות דמים. הבחירה בידינו.

*

הצטרף גם אתה אל קבוצת האזרחים הכותבת ומממנת את מודעת השטח המשוחרר בעיתונות – למען יצירתה והרחבתה של במה אופוזיציונית בישראל. דמי השתתפות : 100 שקל בכל חודש.

[המודעה פורסמה ב"הארץ", 29.1.82]

[מאמר על "שטח משוחרר" מאת אודי סיבוש]