‏כדי לחדש את התנופה במאבקו נגד הפועלים, חייב המשטר בפולין לתבוע לעצמו את הזכות לקבוע מי יבטא את עמדת הפועלים על בעיותיה של פולין, ולמי אסור לייצגה. השיטה המקובלת עליהם [על אנשי המשטר] היא לנסות לאסור קבוצה אחת, או אנשים יחידים, כ"אנטי סוציאליסטים", ואם הדבר יעבור בשקט ינסו מייד לקשור קבוצה זו עם פעולותיה של קבוצה אחרת וכן הלאה וכן הלאה... עד שייחסם שוב בצורה יעילה כל ביטוי פוליטי שלא מטעם השלטונות. מכאן קצרה הדרך עד להצגת התקוממותו של כל מעמד הפועלים הפולני, והישגיו העצומים בתחומים של האיגוד המקצועי וחופש הביטוי, כמזימה מתוכננת של שירותי הביון האמריקאיים.
‏המשטר עלה על הדרך הזאת במשך משבר אוגוסט 1980, באוסרו רבים מפעילי קו"ר (הוועדה להגנה עצמית חברתית) בשיא השביתה; נגד פעולה זו מחה קו"ר מיד, ואת נוסח מחאתו אנו מביאים במסמך הראשון להלן. ניסיון זה של הממשלה לפלג את שורות מתנגדיה לא עלה יפה, לאחר שבמחווה היסטורית של סולידאריות תבעו פועלי גדאנסק את שחרור מנהיגי קו"ר העצורים כתנאי לסיום שביתתם.
‏בחודש ספטמבר חידש המשטר את ניסיונותיו. חבר לשעבר של קבוצה הנקראת "התנועה לזכויות האדם והאזרח" נאסר, ואילו אחד הפעילים הבולטים של קו"ר, יאצק קורון, הושמץ בזדוניות בטלוויזיה. בנובמבר נאסרו חברים נוספים של "התנועה לזכויות האדם והאזרח".
‏המכתב הפתוח של קורון, המובא גם הוא בהמשך, מהווה תגובה על השמצתו בטלוויזיה.
‏‏ יאצק קורון (במרכז). ב-23 ‏בספטמבר 1976 ייסדנו – כתריסר אנשים – את הוועד להגנת הפועלים. התביישנו בכך שהאינטליגנציה שתקה ב-1970

הצהרה ובקשה – ‏הוועד להגנה-עצמית חברתית (קו"ר)

‏תנועת השביתה המתקיימת בכל רחבי פולין, אך בעיקר באזור הבלטי, מתמשכת במיוחד משום שהשלטונות מסרבים בעקשנות לדון עם ועדי השביתה המשולבים של ערי האזור הבלטי. תנועה זו הובילה לשינויים מרחיקי-לכת בהרכב הממשלה ובחלונות הגבוהים של מפלגת הפועלים הפולנית המאוחדת. השלטונות שאורגנו מחדש החלו תקופה חדשה של הנהגתם תוך שהם ממשיכים לדכא את פעילי האופוזיציה הדמוקרטית. יאן ליטינסקי, חבר קו"ר ועורך כתב-העת "רובוטניק", נאסר לפני שבוע. האנשים הבאים נאסרו לפני חמישה ימים: יאן ציווינסקי, פעיל ועד הסולידאריות של הסטודנטים בווארשה; אורסולה דורושבסקה, עורכת הביטאון "הקול"; לודביק דורן, עורך הביטאון "הקול"; סרגיוש קובאלסקי, תומך של קו"ר; דאריוש קופיצקי, עורך הביטאון "רובוטניק"; יאצק קורון, חבר קו"ר ועורך הביטאון "קריטיקה"; ויטולד לוצ'יוו, עורך "רובוטניק"; אדם מיכניק, חבר קו"ר ועורך "קריטיקה", והוא גם אישיות מרכזית בסדנה העצמאית להוצאה-לאור "נובה"; זביגנייב רומאשבסקי, חבר קו"ר ומנהל "נובה"; וייסלאב פיוטר קציק, חבר קו"ר ועורך הביטאון "פלאצובקה". לפני שלושה ימים נעצר אנדז'יי בולק, עורך הביטאון הבלטי "רובוטניק".

‏אנו חושדים שרשימה זו אינה מלאה, אבל מאחר שהטלפונים שלנו נותקו, ובגלל שיבושים דומים אחרים, קשה לנו לאסוף מידע.

‏הסיבה העיקרית למאסרים הללו היא העבודה העיקשת של קו"ר, שנעשית במטרה לשבור את המצור שהוטל רשמית על הפצת מידע על השביתות, מידע בקשר לשביתות ולדרישות הפועלים. החוק השליט בפולין אינו מתיר לעצור אדם ליותר מ-48 שעות מבלי שיוגש נגדו כתב אישום – ואפילו אז רק בתנאים מסוימים, אשר על כל פנים אין שומרים עליהם. אנו מוחים בתוקף נגד אי-חוקיות זו. אנו דורשים שחרור מיידי של העצורים. אנו פונים לציבור לתמוך בתביעה זו. אנו פונים בראש ובראשונה לוועד-השביתה: תבעו שחרור מיידי של כל הפעילים העצורים של האופוזיציה הדמוקרטית. הם פעלו למען האינטרסים והתועלת של השובתים. אנו תובעים גם את שחרור הפעילים הבאים של האופוזיציה הדמוקרטית : יאן קוזלובסקי, מארק קוזלובסקי, אדמונד זאדרוזינסקי ותאדיאוש קולאנו. כולם נשפטו בצורה לא צודקת למאסר, על בסיס האשמות כוזבות בפשע.

‏אנו מבקשים מכם לזכור גם את האחים קובאלצ'יק מאופול, שנשפטו לפני כעשר שנים ל-25 שנות מאסר. הם הורשעו באשמת פשיעה, על פיצוץ אולם ההרצאות של בית-הספר הגבוה למורים של אופול, ערב אסיפה לכבוד קציני משטרה ושירותי הביטחון. השיטה בה השתמשו לפיצוץ האולם, הוציאה לדעתנו מכלל אפשרות כל פגיעה בחיי אדם או גרימת נכות. אנו קובעים שהם סבלו די במשך עשר שנות מאסרם הארוכות.

‏איך זה אפשרי לתת אמון בכיוון החדש של מדיניות הממשלה כל עוד ישנם אסירים פוליטיים, כל עוד נמשך הדיכוי ואי-החוקיות שולטת בפולין.

‏וארשה, 25 באוגוסט 1980

‏‏ יאצק קורון, ממייסדי הוועד להגנת הפועלים (קו"ר) ופעיל סולידאריות

מכתב פתוח אל עובדי המספנה ואל כל עובדי החוף

‏מאת יאצק קורון

‏אני פונה אליכם, בגלל שהיה זה בעיקר הודות לכם שאני וחברי בוועד להגנה-עצמית חברתית – קו"ר, שוחררנו מהכלא ב-1 בספטמבר. שחרורנו היה אחת התביעות בהסכם גדאנסק. אני כותב אליכם, מפני שכל מנגנון התעמולה של הרפובליקה העממית הפולנית מופנה היום נגדי ונגד קו"ר, במטרה להרוס את ההישג שלכם: איגודים מקצועיים. השלטונות נאלצו להסכים לאיגודים מקצועיים עצמאיים ומנהלים-את-עצמם, אך נמצאים עדיין כמה אנשים שמקווים שיוכלו לשלול מהאיגודים המקצועיים את עצמאותם. האיגודים הם חזקים תודות לאומץ ולסולידאריות שלכם, תודות לפעילים הכנים שאותם בחרתם, שעליהם אתם מפקחים ושבהם אתם תומכים.

‏מערכת ההשמצות מכוונת נגד אומץ-הלב שלכם, ויוזמיה רוצים שתזנחו את מנהיגיכם בזה אחר זה. על פני השטח, המערכה נוגעת לקורון, אבל במהרה היא יכולה להגיע אל אנה ואלנטינוביץ', לך ואלנסה, אנדז'יי גוויאזדה, אנה דודה-גוויאזדה, אנדז'יי קולודז'יי, אלינה פיינקובסקה, יאצק פיליצ'ובסקי; כל אלה – כפי שהצביע גילוי-הדעת של הוועד המתאם של סולידאריות, ב-24 בספטמבר 1980 – זכו בעבר להגנתו של קו"ר כאשר פוטרו ממקומות עבודתם ונאסרו בגלל מאבקם למען איגודים מקצועיים עצמאיים. במבט ראשון נוגעת המערכה לקורון, אבל למעשה רוצים השלטונות שאתם תסכימו לכך שהם יכולים להחליט למי יש זכות להיות פעיל באיגודים המקצועיים ולמי לא. אחר כך הם יבחרו במנהיגי איגודים שיהיו מקובלים עליהם. ישנם עדיין אנשים, שמאמינים שהם יכולים לחקות את גבלס: לשקר ולשקר שוב, עד שהשקרים נקלטים.

‏יש לי הכבוד להיות חבר בקו"ר, אשר מ-1 ביולי – כלומר, כאשר החלו השביתות – פנה אל הפועלים להתארגן בדרכי-שלום, ופנה אל השלטונות בקריאה לא לגרום לטרגדיה לאומית אלא להידבר עם נציגי הפועלים שנבחרו באורח דמוקרטי. הטלוויזיה הפולנית קובעת, שבראיון שנתתי לטלוויזיה השוודית, הסתתי את הפועלים להצית את (משרדיהם של) ועדי המפלגה. למעשה, בחודשים יולי ואוגוסט, בעודי מזהיר את השלטונות מפני שימוש בכוח נגד השובתים, הזכרתי להם את ועדי המפלגה שהועלו באש בדצמבר 1970 וביוני 1976. באותו זמן חזרתי שוב ושוב: "אל תשרפו את ועדי המפלגה – הקימו במקום זאת ועדים משלכם".

‏זה מוזר שהטלוויזיה הפולנית תעשה ממני אחראי לדמם של פועלי החוף. אבל, הקסמים של הטכנולוגיה הטלוויזיונית לא יעזרו להם: הם לא יוכלו להטיל את האשם בטבח של דצמבר 1970 ובעינויים של 1976 עלי או על קו"ר. אנו יודעים היטב עתה, שאנו – פועלים, אינטלקטואלים, חקלאים – אכן אחראיים לארצנו, ולא מזכירי מפלגה או שרים. ואתם: פועלי אזור החוף, והכורים משלזיה שתומכים בכם, ופועלי המתכת של אורסוס, והסופרים ואנשי המחקר של וארשה – אתם תבעתם את הזכויות ואת המוסדות שיאפשרו לפולין להתפתח בשלום ובחרות. אלה שמקימים קול זעקה על המחיר הגבוה שעולה שביתתכם, הם עצמם ביזבזו מיליארדי דולרים של אשראי ממדינות-חוץ. הם הם אלה שאחראים למצב הנוכחי ולהיעדר אפשרות לשיפורים אמיתיים בשנים הקרובות. עלינו להתייצב מולם שלווים, אפילו אם הם ינסו שוב לעורר אי-שקט.

ב-23 ‏בספטמבר 1976 ייסדנו – כתריסר אנשים – את הוועד להגנת הפועלים. התביישנו בכך שהאינטליגנציה שתקה ב-1970 וב-1971, ורצינו להחזיר לה את שמה הטוב. לאחר הדיכוי הברוטאלי של שביתות הפועלים והפגנותיהם, מצאו את עצמם אלפי פועלים בכל רחבי פולין ללא עבודה. בתי-המעצר המשטרתיים היו מלאים. החלו משפטים בווארשה (אורסוס) ובראדום. אלפי פועלים הוכו באכזריות ועונו. קו"ר הציב לעצמו כמטרה לארגן את העזרה הכספית לאנשים שפוטרו מעבודתם ולמשפחות העצורים, להגיש סיוע משפטי ואם צריך גם רפואי, להיאבק לשחרור העצורים ולתעסוקה למפוטרים. הוועד להגנת הפועלים פנה אל כל הפולנים כאן ובחו"ל בקריאה לעזרה מוסרית וכספית; ולכן, כבר מההתחלה, קיבל הוועד סכומי כסף גדולים, מאחר שאנשים – גם כאן וגם בחו"ל – הגיבו ברוחב-לב לקריאה.

‏הופעת קו"ר הפעילה חלקים רחבים של האומה. כאלף משפחות שסבלו מדיכוי ב-1976 קיבלו עזרה. כדי להגשים זאת היתה נחוצה עבודה קשה של מאות אנשים, שאספו מידע על מעשי הדיכוי ואת האמצעים לעזור לקורבנות, הקימו קשרים וכו'. בפעולת איסוף החתימות בהגנה על העצורים, אלפי אנשים לא פחדו לחתום. בתוכם היה אפשר למצוא מדענים ואמנים, מורים ונציגי מקצועות אחרים, כמו גם פועלים ואיכרים. שירותי הביטחון לא הצליחו לעצור את התנועה החברתית הגדלה והולכת, למרות המכות, שהיו לעיתים חמורות, למרות המעצרים והפיטורים, האיומים וההשמצות.

‏לאחר שאוהד קו"ר, הסטודנט סטאניסלאב פיז'אס, נרצח בקראקוב על ידי "אלמונים", נעצרו אחד-עשר חברים ואוהדים של קו"ר. פעולת מחאה המונית הביאה לא רק לשחרורם, אלא גם לשחרור פועלים שנידונו עד לתשע שנות מאסר. מאותו רגע והלאה, היתה תנועת האופוזיציה מתפשטת בהתמדה: צצו ועדי סולידאריות של סטודנטים, ועדי הגנה-עצמית של איכרים, כמו גם ועדים מייסדים של איגודים מקצועיים חופשיים. (באזור החוף היו בין המייסדים: לך ואלנסה, אנה ואלנטינוביץ', אלינה פיינקובסקה, אנדז'יי גוויאזדה, אנדז'יי קולודז'יי, אנה דודה-גוויאזדה, בוגדאן בורוסביץ' ואחרים שהנהיגו מאוחר יותר את שביתות אוגוסט 1980). הופיעו הרבה קבוצות וכתבי-עת אופוזיציוניים, בהם "רובוטניק" (הפועל), המוכר היטב לפועלים בכל רחבי פולין (כמיליון עותקים הגיעו אל קוראיהם), שנערך על ידי אינטלקטואלים ופועלים במשותף; "פלאצובקה" (עמדה) למען האיכרים, ואחרים.

‏בספטמבר 1977 הפך קו"ר לוועד להגנה-עצמית חברתית – קו"ר, בהרחיבו את שדה פעולותיו, בהתייצבו להגנת כל האנשים שנענשו בשל הבעת דעותיהם ובפעילותו להגנת החוק והסדר, הדמוקרטיה, חופש הביטוי וחופש ההתאגדות למען אינטרסים אזרחיים, דתיים, פוליטיים או מקצועיים. קו"ר תומך ביוזמות חברתיות עצמאיות וחושף מקרים של הפרת-חוק (לדוגמא, רציחות בבתי-מעצר משטרתיים שנחשפו ב"ספר הפרות-החוק").

‏החל מהשביתות הראשונות ביולי 1980 אספנו ופירסמנו אינפורמציה על השביתות ועל תביעות הפועלים. הבנו שהשלטונות יכולים להשתמש באמצעי דיכוי ולשבור שביתה רק כאשר אף אחד אינו יודע עליה. ידענו שניסיונו של מפעל אחד יכול לסייע לאחרים. כאשר ב-18 באוגוסט 1980 נותק אזור החוף הבלטי השובת מיתר חלקי הארץ, אנו הפצנו אינפורמציה על השביתה, על הקמת ועד-השביתה הבין-מפעלי ועל 21 התביעות שלו, בעשרות מפעלים גדולים. ב-20 באוגוסט 1980 נעצרו יותר מתריסר מהיותר-פעילים של חברי קו"ר ואוהדים. לא היתה זו הפעם הראשונה בה הוחזקתי בכלא, הפעם לכמה ימים בלבד, אבל בסך הכל הייתי שש שנים בכלא. כעת, כל יום נוסף מאחורי הסורגים הוא קשה יותר. זה ברור, לכן, שיש לי כל הסיבות האישיות להודות לכם; ואני פונה אליכם עכשיו, כאשר אני מושמץ בכל הדרכים האפשריות, בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה. אני מתקרב לגיל 50. אין לי שום מעמד, שום רכוש, שום תואר. רכושי היחיד הוא שמי הטוב, וגם אותו הם רוצים לשלול ממני. הם משתמשים בשקרים, זיופים ופרובוקציה, וברשותם האמצעים הטכניים המתוחכמים ביותר, מנגנון תעמולה רב-עוצמה וסכומי כסף גדולים למתן שוחד. אתם זוכרים היטב, שכאשר הוקם ועד-השביתה הבין-מפעלי נאמר שזאת היתה פעולתם של גורמים אנטי-סוציאליסטיים שמצאו דרך לתוך שורות השובתים; בחוגים סגורים יותר נאמר שקו"ר מנהל את פעולת השביתה בחוף.

אינני יודע למה בחר השבועון המערב-גרמני "דר שפיגל'' לפרסם גירסה זו של המאורעות. אבל אני יודע למה חזרו עליה העיתונות והטלוויזיה הפולנית. הכוונה היתה שכמה אנשים יאמינו שזאת מזימה אנטי-סוציאליסטית, ושאחרים יתרגזו עלי בגלל שאני מדבר שטויות כאלה. השלטונות קיוו גם, שלך ואלנסה (שכונה סגן של קו-החזית) ייעלב. אנשים מגוחכים בעלי מוחות קטנוניים. הם לא יודעים שרק הם רוצים ליהפך לגנרלים, מזכירים ושרים בכל מחיר. אנחנו: לך, אנה, אנדז'יי, בוגדאן, אנוכי, אנו כולנו קצינים של קו-החזית. תמיד היינו, ותמיד נרצה להיות בקו הראשון של המאבק למען זכויות האדם, למען זכויות הפועלים, למען הזכויות הלאומיות. לאמיתו של דבר, הם העלו אותנו בדרגה, איכשהו, מאחר שקצין בצבא נותן פקודות, בשעה שאנו רק יכולים ורוצים להאזין לאנשים שנלחמים יחד איתנו ושאנו נלחמים למענם, שמאמינים לנו ושחייבים לפקח עלינו.

יש הרבה משימות קשות לפנינו. איגודים מקצועיים עצמאיים ומנהלים-את-עצמם לא יביאו, לכשעצמם, יותר בשר לחנויות, לא יקצרו את התורים, לא ישפרו את התחבורה, ולא יבנו יותר דירות. את כל אלה, וסחורות אחרות שנחוצות לנו, יש לייצר בתעשייה, חקלאות ובניין מאורגנים-היטב. לאחר שנים רבות של עבודה קשה, למדנו שפירותיה בוזבזו, שהמצב גרוע וייעשה גרוע עוד יותר. איננו יכולים לסמוך על מזכיר מפלגה טוב; עלינו להתארגן בעצמנו בצורה דמוקרטית, ולקחת את ענייני הארץ לידינו. ועם זאת, עצמאות מלאה אינה אפשרית: עלינו לקחת בחשבון את הכוחות החיצוניים השומרים על תפקידה המנהיג של המפלגה במדינה. בצורה מודעת אנו ויתרנו על חלק מעצמאותנו, והתרכזנו באיגודים מקצועיים אשר ינסו להגן בנאמנות על זכויות הפועלים, על שלטון-עצמי בתעשייה, על התארגנות של איכרים, ועל תנועה קואופרטיבית אמיתית, על תנועת סטודנטים עצמאית ועל עצמאות המחקר, התרבות והחינוך. זוהי המשמעות של הסכם גדאנסק, שהוא בעיקר ההישג שלכם. להגשים את ההסכם הזה, לא לבזבז את ההזדמנות הלאומית הגדולה הזאת, זוהי משימתנו המשותפת, משימתם של כל האזרחים הפולנים שאינם חושבים רק על האינטרסים האישיים או הקבוצתיים שלהם.

יאצק קורון

[הפרק הקודם: הקמת האיגוד המקצועי]

[הפרק הבא: לקראת ניהול עצמי]