‏ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 4

‏ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 4: 25 באוגוסט 1980

אנדרטה לזכר פועלי המספנה שנפלו ב-1970

התוכנית לבנות אנדרטה לזכר אלה שנהרגו ב-1970 נולדה בעצם היום הראשון להשתלטות על מספנת לנין, כלומר ב-14 באוגוסט 1980. האנדרטה תהיה בגובה 30 מטר ותהיה מורכבת מארבעה צלבים שידיהם נוגעות זו בזו, ועליהם תלויים ארבעה עוגנים; כל המיבנה ייצור מעגל. המספר ארבע מסמל את ארבעת הפועלים הראשונים שנפלו בדצמבר 1970 בחזית שער מס' 2 ‏של המספנה. במשך 1,000 שנים היה הצלב סמל לאמונה ולהקרבה בעיני האומה הפולנית, בעוד העוגן מסמל את התקווה. הלהבה שתבער למרגלות הצלב מסמלת את השלום. שתהיה אנדרטה זו תזכורת לכל אלה שרוצים לגזול מאיתנו את סמלינו!

‏מתוך "ניסיון והעתיד", וארשה, 22 באוגוסט 1980

מסמך זה, שאנו מפרסמים כמה קטעים מתוכו, מציג את נקודת מבטם של אנשים בעלי רקע מקצועי שונה והשקפות פוליטיות שונות, אשר ייסדו בנובמבר 1976 את הקבוצה "ניסיון והעתיד" (DIP)… המטרה היחידה של הקבוצה היא לפתח דיון חופשי בשאלות חיוניות לעתיד מדינתנו ועמנו. לרוע המזל לא איפשרו השלטונות לנהל שום פעילות נורמלית ומתמדת, כך שחברי קבוצת "ניסיון והעתיד" ביצעו מחקר של הבעיות החשובות ביותר. הקבוצה ייצרה שני מסמכים, שכותרתם – "דוחות על מצב הרפובליקה והדרכים לשפרו" ו"מהו המוצא?"

מסמכים אלה, כמו זה שממנו לקחנו את הקטעים הבאים, מנסים לא רק לנתח את המצב הכלכלי והפוליטי בארצנו, אלא מציעים גם פתרונות מסוימים, שאנשי "ניסיון והעתיד" חושבים שהם ראויים לדיון.

*     *     *

‏במשך קיץ 1980 עבר על פולין גל עצום של שביתות. פעולותיהם של הפועלים, ובמיוחד אלה של החוף הבלטי, הוכיחו שהמדיניות הנוכחית אינה יכולה להימשך. תהיה זו שגיאה לצמצם את משמעות השביתות הנוכחיות לסיבות כלכליות טהורות. אלה הן פעולות של התרסה נגד השיטה הקיימת, ויותר מזה, נגד העקרונות הבסיסיים הקובעים את יחסי השלטון בחברה שלנו. תהיה זו שגיאה להציג כל ביקורת נגד האנשים בשלטון כהתקפה על עקרונות המישטר, או לדבר על חוסר בגרות של מעמד הפועלים או על השפעה משחיתה של "כוחות אנטי-סוציאליסטיים". פעולת השביתה הפכה לכלי הניסוי היחיד של מעמד הפועלים, בהיעדר מוסדות אמיתיים שדרכם אפשר לנהל את החיים הציבוריים, ואשר מאפשרים לדיון אמיתי להתנהל. השלטונות לבדם אחראיים למה שקרה. הם ורק הם גרמו למשבר שהיה צריך למנוע אותו, ושהיה אפשר למנוע אותו. אפילו עכשיו הם מנסים למצוא תירוצים שונים כדי להימנע מדיון ישיר עם הנציגים האמיתיים של מעמד הפועלים (ועד-השביתה הבין-מפעלי בגדאנסק, למשל). הם מנסים להפיץ גם מידע מסולף, והתוצאה היא עלייה נוספת של המתח החברתי.

‏אי אפשר לדחות עוד את הרפורמות ההכרחיות. לדעת המשתתפים ב"דיפ" הרפורמות האלה הן:

א. לומר לעם את האמת; לשנות בצורה רדיקלית את הצורה שבה מספקים לחברה את המידע, ולהיכנס לדו-שיח עם החברה בכללה;

ב. להכיר בצורך בשינויים מרחיק-לכת ביחסי הכוח שבין השלטונות לבין החברה בכללה, במיוחד בדרכים הבאות:

• ‏היחסים עם מעמד הפועלים: להעניק לפועלים את הזכות להקים צורות אמיתיות של ייצוג מקצועי; להכיר בזכות השביתה;
• ‏היחסים עם האזורים החקלאיים: להבטיח שוויון מלא בפני החוק לחקלאות המשפחתית בתוך המיבנה הכלכלי הקיים; לפתח מימשל-עצמי בקרב האיכרות;
• היחסים עם המאמינים: לבטל כל אפליה נגד המאמינים;
• ‏היחסים עם הבלתי-מפלגתיים: להבטיח שוויון מלא בפני החוק עם חברי המפלגה, ולהבטיח לכל השתתפות בקבלת ההחלטות הפוליטיות והכלכליות;
• היחסים עם האינטלקטואלים ועם עולמות המדע והתרבות: להגביל ולהגדיר במפורש את תחום הפעולה של הצנזורה;
• ‏היחסים בתוך המפלגה: להסדיר דמוקרטיה אמיתית, לבטל את כל זכויות-היתר המיוחדות ולהפוך את החיים הפנימיים של המפלגה לעניין ציבורי;

‏ג. להכיר בצורך להסדיר ולשנות את פעילותה של המערכת המשפטית כדי להבטיח את כיבוד החוקיות, השוויון בפני החוק, עצמאות אמיתית של המערכת המשפטית, ופיקוח חברתי על המימסד המשפטי;

ד. להתחיל בפעולה לרפורמה של שיטת הייצוג העממי ושיטת הבחירות; להודיע על רפורמות המתייחסות לתפקודו של מנגנון המדינה;

‏ה. להכניס לפעולה פרויקטים לרפורמה כלכלית רצינית, שיתירו את הביטוי העצמי הגדול ביותר האפשרי לשכבות הרחבות של האוכלוסייה.

‏גם החקירה שערך "דיפ" וגם העובדות הנראות לעין מובילות למסקנה, שהמשבר שמקיף את הארץ הוא, מעל לכל, משבר של אמון (…)

‏אם המצב בארץ, ומעל לכל המצב הכלכלי, לא ישתפר בטווח הקרוב, הרי העימותים והמתחים ימשיכו לקרות. לכן, יש חשיבות מיוחדת ליצור דו-שיח בין השלטונות לבין החברה על בסיס איתן. אם זה לא ייעשה, יהיה בלתי אפשרי להגיע לפשרות הנחוצות, למצוא פתרונות לטווח קצר או לתכנן פתרונות לטווח-ארוך.

‏המצב הנוכחי מראה שוב, שלא יכול להיות פתרון למשבר כל עוד הממשלה לא תהיה מוכנה לנקוט באמצעים הנחוצים כדי ליצור אווירה של אמון. על השלטונות לזכות באמון הזה ולחזקו באמצעות הענקת ערובות מתאימות – כי כבר רימו אותנו פעמיים: פעם אחרי אוקטובר 1956 ופעם בדצמבר 1970. ללא ערובות אמיתיות לא תהיה שום אמינות לשום הצהרת כוונות. מעשים נחוצים, ולא מילים, כדי לשכנע אנשים שהמצב הנוכחי לא יחזור על עצמו.

‏איגרת ממזכירות המפלגה במחוז גדאנסק אל הוועד המרכזי

‏על החתום: הנרי בארטקובסקי, 24 באוגוסט 1980

לא חל שום שינוי משמעותי במצב הפוליטי והחברתי. אי-סדר מוסיף לשרור בחיים החברתיים והפוליטיים. שאלה אחת נשאלת בדחיפות גדלה והולכת: מי ישים קץ למצב הבלתי אפשרי הזה, ומתי? למה אין האחראים למצב נושאים באחריות לתוצאות? יש לנו ביקורת על הנאום שנשא החבר י. שידלאק בישיבת המועצה המחוזית של האיגוד המקצועי, ומעל לכל מה שאמר על נושא השלטון. חלוקת הדלק על-ידי הוועדים הבין-מפעליים נפוצה כעת בכל רחבי המחוז. נהיה קשה יותר ויותר לתקן את המכונות החקלאיות.

‏האוכלוסייה נעשית משוכנעת יותר ויותר בצורך לקיים דיונים מעשיים עם ועד-השביתה הבין-מפעלי. ועדי שביתה מוקמים במפעלים; עוד ועוד מוסדות מצהירים על הסולידריות שלהם עם תביעות ועד-השביתה הבין-מפעלי.

‏חברי הוועד הרחיקו את עצמם מתביעות פוליטיות. גדל מספר המפעלים בהם נאסף כסף למען השובתים. הפועלים השובתים סבורים שחייבים לחול שינויים במפלגה ובממשלה. הם מצהירים על נכונותם להתגבר על ההפסדים שגרמה השביתה דרך עבודה קשה כפליים למשך חודשיים-שלושה.

‏האוכלוסייה אינה מתרשמת מן הטיעונים בדבר ההפסדים שנגרמו על ידי השביתה. המונים חגגו אחמול והיום במפעלים העיקריים של גדאנסק וגדיניה. במחלקות 4W, 2W, 1W ו-5W של מספנת "הצפון" המשיכו פועלים אתמול להחזיר את כרטיסי האיגוד שלהם. כרוזים של ועד-השביתה הבין-מפעלי מופצים בכל מקום במחוז.

‏דיונים של פעילי המפלגה, שנערכים ביוזמת הוועדה הממשלתית, נכשלו לגמרי בהחזרת האנשים לעבודה. פגישות של המפלגה, המנגנון המינהלי והרשות המבצעת נמשכות. דיונים פרטיים נערכים בין מיליטנטים של אירגון הנוער והאיגוד המקצועי לבין הפועלים מהמפעלים השובתים. הנהגת הוועד המחוזי של המפלגה ניסתה להשיג גישה אל המפעלים העיקריים של המשולש העירוני, אך בהצלחה מוגבלת בלבד. אתמול קיימנו שיחות עם כמה שובתים ממספנת "הצפון" וממספנת-התיקונים "אונימור". על כל פנים, לא היה ביכולתנו להגיע אל ההנהלה של נמל גדאנסק, או של מספנת "נאנטה" או של מפעלים אחרים, בגלל הוראות ועד-השביתה הבין-מפעלי (לדברי חברים בוועד השביתה).

‏מערכת ההסברה שמנהלים פעילי המפלגה והמנגנון המינהלי נעשית קשה יותר ויותר. לעיתים, כמו שקרה למנהל מספנת היאכטות, הם הוצאו מן המספנה. לפי מידע שסופק על ידי מזכיר ועד המפעל במספנת "הקומונה של פאריס" בגדיניה, הגיש נציג הוועידה, החבר אורבאנק, הצעות אישיות לוועד השביתה במספנה, והצעותיו מצורפות לפרוטוקול של הוועידה ה-8 של המפלגה.

‏העבודה הפוליטית שמטרתה לשכנע את השובתים לחזור לעבודה נעשית קשה יותר ויותר, בגלל התרחבות תמיכת הפועלים בתביעות ועד-השביתה הבין-מפעלי. בפגישת המפלגה אתמול הועלתה השאלה של שיפור עבודת המפלגה. היא חייבת לשקף בצורה אמיצה יותר את אופי חיינו. נאמר שלא מסופק די מידע לחברי המפלגה. בפגישת המפלגה באוסוויאט, העלו פעילים את הבעיה של ההשפעה השלילית שיש למצב הנוכחי על ההתגבשות האידיאולוגית ועל האישיות של הדור הצעיר. באותה עת הועלו מספר הצעות, במיוחד בנוגע למשכורות. הם דרשו שכל בתי-הספר ייפתחו שוב באותו תאריך. בפרושץ', גדאנסק, עברו כמה מפעילי המפלגה במפעלים השובתים לצידו של ועד-השביתה הבין-מפעלי ותמכו בתביעותיו.

‏בדרך כלל סבורים חברי המפלגה שנחוץ לשים קץ במהירות למצב הפוליטי המסובך והמסוכן הזה. אתמול בערב נערכה פגישה בין משלחת הממשלה לבין ועד-השביתה הבין-מפעלי במספנת לנין. כאלפיים תושבים של המשולש העירוני האזינו למשא-ומתן דרך רמקולים שהוצבו מחוץ לשערי המספנה. הם הגיבו בדרכים שונות: צעקו, שרקו וכו'. לאחר שיחות עם ועד-השביתה הבין-מפעלי, הודיעו נציגים של ועד-השביתה שהוועדה הממשלתית לא היתה מוכנה לשיחות, אך השיחות תימשכנה. באותו זמן הם שידרו הקלטה של הדיונים בתחנות הרדיו המחוזיות, כולל אלה במספנת "הקומונה של פאריס" בסטארוגראד וכו'. השובתים התייחסו אל פתיחת המשא-ומתן כהצלחה.

‏איסוף תרומות למען השובתים

[הפרק הקודם: ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 3]

[הפרק הבא: ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 5]