[הפרק הקודם: כך זה קרה]
פועלים שפותחים בשביתה מוצאים מולם אויבים רבים: המעסיקים, הממשלה, ה"מתווכים" למיניהם, בתי-המשפט, המשטרה ומי לא. אך המכשול החשוב ביותר להצלחת השביתה הוא הימצאם של כלי-התקשורת בידי יריביהם. שכן, בהיעדר אמצעי ביטוי משלהם, יכולים מתנגדיהם להסית נגדם את דעת-הקהל, ובמיוחד את ציבור הפועלים; ולכן מנסים הפועלים השובתים ברוב המקרים למצוא להם דרך לבטא את עמדתם, לחשוף את השקרים הרשמיים, לפרסם את תביעותיהם האמיתיות ולהפיץ מידע על מהלך שביתתם. בדיוק כך נהגו גם פועלי המספנות בגדאנסק: הם החלו בכרוזים משוכפלים שבהם דיווחו על תביעותיהם הראשוניות, עברו להוצאת ביולטין-שביתה יומי בן ארבעה עמודים, וסיימו בהוצאת שבועון – כבטאונו הקבוע של האיגוד המקצועי העצמאי המנוהל ניהול עצמי – סולידאריות.
שלושה-עשר הגיליונות של ביולטין השביתה סולידארנושץ' (סולידאריות) הכילו חדשות על השביתה, דיווחים על המשא-ומתן ועל הפעילות באזור גדאנסק-גדיניה-סופוט. הם מהווים תעודה היסטורית רבת-ערך של תנועת הפועלים העצמאית הגדולה ביותר באירופה המזרחית, מאז תום מלחמת העולם השנייה. הם מכילים גם כרונולוגיה מצוינת של השביתה (ראו גיליונות 12, 13, להלן), ראיונות עם פועלים שובתים, תשובות לדיווחים מסולפים ומגמתיים של עיתונאים רשמיים ושל דוברי הממשלה, וחומר רב אחר. במובן זה, גיליונות סולידאריות הם מבשריו של השבועון היוצא לאור עתה על-ידי האיגוד. הזכות לפרסם את השבועון הזה, ללא צנזורה, מהווה לכשעצמה ביטוי מוחשי לאחד ההישגים החשובים של תנועת השביתות: ניפוץ המונופול הממשלתי על הפצת המידע.
אנו מביאים להלן תרגום נרחב מתוך שלושה-עשר הביולטינים, להם קדמו שתי הודעות של ועד-השביתה הבין-מפעלי, שפורסמו לפני הופעת הגיליון הראשון של סולידאריות. הסכם גדאנסק ההיסטורי, בין ועד-השביתה הבין-מפעלי לבין הוועדה הממשלתית מופיע בתרגומו המלא, אף כי רק שתי הנקודות הראשונות שלו פורסמו בסולידאריות מס' 13.
[הפרק הבא: הודעה מס' 1 של ועד-השביתה הבין-מפעלי]