ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 3: 25 באוגוסט 1980
הודעת המערכת
בשעות הבוקר המוקדמות חולקו בעיר כרוזים בחתימת חזית האחדות הלאומית של המחוז. הכרוזים מאשימים את ועד-השביתה הבין-מפעלי בסירוב להיכנס למשא-ומתן עם הוועדה הממשלתית, "למרות שהוזמן לעשות כן".
על אי-היושר שבמעשה זה, ובהאשמות שהוטחו נגד השובתים, אפשר לשפוט מעצם העובדה שהכרוזים חולקו שעות מעטות בלבד לאחר שהוועדה הממשלתית עזבה את המספנה. ועדה זו הגיעה למספנה בעקבות הזמנתה על-ידי ועד-השביתה הבין-מפעלי. הכרוזים חושפים את השקר בהצהרת סגן ראש-הממשלה יאגיילסקי, אשר הדגיש אתמול את נכונותו להיכנס לדיונים בגילוי-לב. זה ארך רק כמה שעות כדי שדבריו של סגן ראש-הממשלה יתגלו כריקים מכל תוכן.
25 באוגוסט 1980
אספקת לחם לשובתים
מכתב של אינטלקטואלים מפוזנאן – 22 באוגוסט 1980
אל ועדי-השביתה הבין-מפעליים של גדאנסק ושצ'צ'ין, ולכל הפועלים הפולנים השובתים: "אנו תומכים בתביעותיכם הצודקות: הן בעלות חשיבות לכל אחד ואחד מאיתנו. אנו מלאי הערצה לדרך המכובדת שבה אתם מנהלים את המאבק למען זכויותיכם, שהן גם זכויותינו.
פעולותיכם מפגינות את יכולתכם לקחת על עצמכם את בנייתה מחדש של האומה, מבחינה כלכלית, פוליטית וחברתית".
(רשימת החתומים מונה 34 חתימות)קול קורא של האינטלקטואלים
הרגע הנוכחי יכול להיות גורלי לארצנו. על כל פנים, אף אחד אינו יכול לטעון שהוא הופתע על-ידי המאורעות האחרונים. לא היה מחסור בסימנים לסכנה, שבישרו את בואו של המשבר הכלכלי והפוליטי. אך היתה התעלמות מסימנים אלה, בכל אופן, והמשבר הגיע. הוא בא כתוצאה של החלטות כלכליות בלתי שקולות, וכתוצאה מהנחת השלטונות שהם אינם יכולים לטעות. הוא היה תוצאה של הבטחות שלא קוימו, של כל הניסיונות לדכא את המשבר, של אי-התחשבות בזכויות אזרחיות. פעם נוספת התברר כי אי אפשר למשול בעם הפולני מבלי להאזין לקולו. הפועלים הפולנים נאבקים מאבק בשל והחלטי למען הזכות לחיים טובים יותר ומכובדים יותר. מקומה של כל האינטליגנציה המתקדמת במאבק זה הוא לצידם של הפועלים. זוהי המסורת הפולנית וזהו צו השעה.
עכשיו תלוי הכל בבחירת הדרך החוצה מן המשבר הנוכחי. אנו פונים אל ההנהגה הפוליטית ואל הפועלים השובתים לבחור את דרך המשא-ומתן, את דרך הפשרה. אין להרשות לאף אחד להמר על גורל הארץ, ואין להתיר לאף אחד להרוס בעיניים עצומות את תקוותינו לעתיד טוב יותר. לאף אחד אין רשות לאחוז באמצעים של כוח או הפקרות, או לנקוט במעשי התגרות. אסור לנו להרשות לטרגדיה של לפני 10 שנים לחזור – עלינו למנוע שפיכות דמים.
הצורך המכריע של אינטרס האומה הפולנית היום הוא פתיחה מיידית של משא-ומתן בין הוועדה הרשמית לבין ועדי השביתה המשולבים שנבחרו על-ידי העובדים בבתי-החרושת ובמקומות העבודה של ערי החוף הבלטי. איננו יכולים להרשות לעצמנו אפילו איחור של שעה אחת, כי כל איחור עלול ליצור עובדות מסוכנות, שאין מהן דרך חזרה. נוסף להתחשבות בתביעות החומריות של הפועלים ולהבטחת ביטחונם של המשתתפים בשביתה, נחוץ להכיר בזכות העובדים לבחור את נציגיהם האמיתיים. החופש להתאגדות מקצועית של הפועלים הוא זכותם הבסיסית, ויש להכיר בו בכל מישטר חברתי.
תוך כדי מניעת התוצאות המסוכנות ביותר של המצב הנוכחי, אי אפשר לדחות את פירסום המידע המלא על מצב הארץ לעיני הציבור. נחוץ לפתוח בדיון כלל-לאומי באמת, וליצור תנאים שיאפשרו חיפוש משותף של דרכים לשיפור המצב. כולנו – הנשלטים והשליטים – צריכים להיות מודרכים על ידי טובתה של פולין. במצב העכשווי עלינו להימנע מהערות משלהבות יצרים ומפילוג החברה על-ידי ביטויים ושיפוטים מעליבים ללא מחשבה תחילה. היו לנו די מערכות-שנאה במשך חיינו. עלינו ללמוד כיצד לשמור אחד על כבודו של השני. מה שנחוץ במצב קשה זה הוא מתינות ודימיון. כדי למצוא מוצא מן המשבר הנוכחי יש לנטוש את הנוהגים המאובנים, אשר מביאים אותנו להאמין שכל תביעה הנוגעת לרפורמות פוליטיות נחוצות היא מנוגדת לאינטרס הלאומי ומסכנת את יסודות המישטר. כדי למצוא מוצא מן המשבר, גם המאבק המוצדק של הציבור למען זכויותיו ולמען חיים טובים יותר, דורש מתינות. נחוץ להבין לאיזה מצב קשה נקלעה ארצנו. רק היגיון ישר ודימיון יכולים להוביל היום להבנה, אשר תהיה לטובת מולדתנו המשותפת. ההיסטוריה לא תסלח למי שינסה פתרונות שונים מאלה הנובעים מתוך הבנה כזאת. אנו קוראים לבחור דרך כזאת, אנו קוראים לזהירות ולדימיון בתקווה שאין דבר חשוב יותר לפולין עכשיו.
וארשה, 20 באוגוסט 1980
(אל הקריאה התלוותה רשימה של 64 חתימות) 
קופת השביתה
לכל אחד זכות למידע, כל אחד זקוק למידע
(מאמר זה הופיע לראשונה בביולטין המידע (ק.ס.ס.-קו"ר) מס' 539. נערכו בו כמה קיצורים, אשר אינם משנים את משמעותו).
השבועות האחרונים אישרו אמת ישנה: לחוסר מידע או למידע מעוות יש השלכות רציניות על הרגשות והעמדות של החברה, ולכן אין לראותם בנפרד מרגשות ועמדות אלה. אין אנו חיים בחלל ריק. ההשלכות שיש לקשיים ולמתחים הכלכליים על השקפותיהם של הפועלים ועל התנהגותם תלויות במידת המהימנות והכמות של המידע המתפרסם על הגורמים לקשיים הללו ועל היקפם (…) היעדר מידע מתאים על בעיות שנוגעות לכולנו, ושבהן תלוי גורלנו וגורל אלה הקרובים לנו, גורם לאי-שקט גם של הפרט וגם של קבוצות חברתיות קטנות. כאשר הבעיה היא בעיית החברה כולה, אזי אי-השקט הזה חובק גם הוא את החברה כולה (…) יש הרבה סיבות לאי-שקט. הרעב מאיים על הארץ. הרעב מאיים על ארץ שבמשך ארבע שנים לא סבלה מהפרות-סדר על בסיס חברתי או לאומי בתוכה, ולא סבלה גם משום אסונות מלבד אלה שהם בלתי-נמנעים באקלים כמו שלנו. בשנה האחרונה הרגשנו ישירות את הבל נשימתו של הרעב. אף אחד לא יכול שלא להיות מודע לכך.
הרעב הזה לובש צורות שונות:
- מחסור בדשנים, מזון לבעלי-חיים, אנרגיה ודלק;
- היעדר חומרי-גלם לבתי החרושת;
- מערכת תחבורה לא מתאימה;
- ולבסוף, מחסור באנרגיה אשר משתק את כל חיינו הכלכליים…
העוני שלנו מתבטא בתור ההולך ומתארך לפתחיהן של חנויות ריקות, ומול מדפים ריקים בחנויות, במשברים, באיחורים של התחבורה הציבורית, ולבסוף – מה שמבהיל ביותר – הפסקות עבודה שלא מרצוננו, ואשר משאירות אותנו לעמוד בטלים במקומות עבודתנו (…)
בין ההנחיות שהוציא הקונגרס השמיני אנו מוצאים: "יש להפנות כל מיגזר כלכלי, כל מוסד וכל פועל לכיוון של יותר יעילות" (…)
היינו רוצים לדעת, ויותר מזה – זו זכותנו לדעת, מה היתה מטרת כל מאמצינו ב-36 השנים האחרונות. יש לנו זכות לדעת מה קרה לפירות עבודתנו, שלא היו מעטים, עד כדי כך שאנו מוצאים את עצמנו עתה במצב הזה. לי ולכל אחד אחר יש זכות להניח ש"המאמצים" החדשים שנדרשים מאיתנו יבוזבזו בדיוק כמו שבוזבזו תוצאות מאמצינו הקודמים. הספקנות מוצדקת לגמרי בתנאים האלה (…)
במשך 30 שנה לפחות לא עשה הדור שלי (זה שעתה פורש מן הזירה), והדור שנולד במשך המלחמה, שום דבר מלבד לעבוד להבראת המשק. למטרה זו הם קיבלו על עצמם קורבנות חוזרים ונשנים, עוני ומאמצים מחודשים (…)
אנו מהווים משהו יוצא-דופן במפת אירופה, אנו שהיינו נתונים במשך 30 שנה לטעויות עצומות ממדים, ולחילופי שרים שמזכירים את אמריקה הלטינית. באיזו חזית סבלנו תבוסות גדולות כל כך? מי תוקף אותנו ביעילות כה גדולה, עד שרבע מהשקעותינו מבוזבז, ונרשם בטור החובה במקום בטור הזכות של התקציב הלאומי שלנו?
קוראים לנו שוב ושוב "ליטול חלק בדיון" על הגברת היעילות בעבודה, על הגשמת התוכניות ואף מעבר לזה, ולמלא את חובותינו למולדתנו.
במשך שנים רבות הייתי עיתונאי שניצב בקו-החזית של אלה המעורבים בקרב למען המידע. נשארתי במשרתי למרות שאסרו עלי לעבוד, ומול קשיים והתערבויות מכל סוג. אני ממוקם היטב כדי לדעת על כמה דברים היה ערך לנהל דיון. על כל פנים, כאשר מישהו אומר מה שצריך להגיד, דבריו נשארים ללא תשובה (…)
בנאום שעשה היסטוריה, באוקטובר 1956, אמר גומולקה: "מעמד הפועלים נדרש לשביתות רק במצבים נואשים, לאחר שמוצו כל האפשרויות לדיון ומשא-ומתן. נשק השביתה הוא הנשק האחרון של מעמד הפועלים". זוהי בושה שגומולקה שכח מילים אלה, יחד עם דברים רבים כל כך שאמר (…)
36 השנים האחרונות הראו, שהפועלים מהססים להשתמש בנשק זה אפילו כשיש להם הצדקה מלאה לעשות זאת. גל השביתות ששוטף עתה את הארץ מראה ש"הסדר" הקיים אינו יכול עוד להישמר, ושהפועלים רוצים סדר שיהיה מותאם לחוש הצדק שלהם, להיגיון כלכלי מבוסס ולשכל הישר. האנשים תובעים לדעת מה בדיוק קרה לדולרים שנלקחו בהלוואה, שמהווים עתה מעמסה על כתפי כולנו. זה איננו רק חוב של מדינה או ממשלה, זהו חוב שנופל על שכמה של האומה כולה. לפני שהערימה חובות כה גדולים, היתה הממשלה חייבת להיוועץ באומה, כי האומה תהיה זו שבפניה תצטרך הממשלה לתת דין-וחשבון כיצד השתמשה בכסף (…)
במצב הנוכחי אין לעובדים אל מי לדבר. הסדר שאנו שואפים אליו לא יבוא לכלל מימוש עד שהפועלים יבחרו נציגים אמיתיים ויתנו בהם אמון. אסור להתייחס אליהם עוד כאל אויבי השיטה, אפילו אם נשארה להם רק מידה קטנה של סימפטיה למישטר הקיים.
האווירה של הדיונים הללו ומעמדם, כל עוד מישהו מוכן ליטול בהם חלק, יוכלו אולי להרשות לשאלות יותר יסודיות מאשר מחיר בשר החזיר לעלות.
אף אחד אינו מעוניין שדיונים אלה ייערכו באווירה של מתח. זה עלול להוביל לכך שהפועלים ינהלו משא-ומתן עם נציגי "השלטונות" בבניינים שנשמרים על-ידי טנקים ומכונות-ירייה, וכשהפועלים יהיו חייבים להגן על בתיהם מהתקפות ופרובוקציות מצד המשמרות המזוינים של "השלטונות" הללו.
יש אפשרות להיווצרות מצב, שבו אלה שנלחמים למען הזכות לאושר, לכבוד ולחרות יימצא בצד אחד של מכונת-הירייה, בשעה שמן הצד השני יהיו "מגיני" משרותיהם, הנלחמים מעל הכל להסרת האחריות למצב בארץ מעל שכמם.
אומה שרוצה שיתייחסו אליה ברצינות ביחסים הבינלאומיים, אינה יכולה לטפל בבעיותיה באמצעות זעזועים מדי עשר שנים. כל אומה חייבת לתת, או להשיג במוקדם או במאוחר, אפילו במחיר קורבנות עצומים, את הזכויות שיאפשרו לה לפתור את בעיותיה בשלום וברוח של אחריות המתאימים למסורת של עמנו.
יוזף קושמיירקהרכב ועדת המומחים של ועד-השביתה הבין-מפעלי בגדאנסק
יושב ראש: העורך תאדיאוש מאזובייצקי. חברים: ד"ר ברוניסלאב גרמק, ד"ר יאדוויגה סטאנישקיס, ד"ר תאדיאוש קובאליק, ד"ר ואלדמאר קואוז'ינסקי, העורך אנדז'יי ויילובייסקי, ד"ר בוגדאן ציבינסקי.
האנשים הנ"ל מייצגים את תחומי המומחיות הבאים: משפטים ומדע המדינה; כלכלה; סוציולוגיה; ומדעי החברה. הוועדה נמצאת בקשר מתמיד עם מומחים נוספים בכל רחבי הארץ.
[הפרק הקודם: ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 2]
[הפרק הבא: ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 4]