ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 1: 23 באוגוסט 1980
חדשות אחרונות
ב-22 באוגוסט 1980 הגיש צוות בן שלושה חברים של ועד-השביתה הבין-מפעלי לסגן ראש הממשלה בקשה נוספת לפתוח במשא-ומתן. סגן ראש הממשלה קיבל את המשלחת ואישר את קבלת הבקשה. הוסכם שמושל גדאנסק ינהל שיחות מוקדמות עם ועד-השביתה הבין-מפעלי ב-23 באוגוסט 1980.
ב-23 באוגוסט 1980 הודיע הוועד לשלטונות שחבריו מקבלים את הצעת המושל ליזום את השיחות. הוועד מינה ארבעה מחבריו לייצגו בשיחות, אשר נפתחו במספנה בשעה 2 אחר-הצהריים. בשיחות השתתפו: בשם השלטונות, המושל יז'י קולודז'ייבסקי, ובשם השובתים לך באדקובסקי (יושב-ראש), בוגדאן ליס, אנדז'יי גוויאזדה וזדיסלאב קובלינסקי. לך ואלנסה (יושב-ראש ועד-השביתה הבין-מפעלי) וקלמנס גנייק (מנהל מספנת גדאנסק) נכחו כמשקיפים. נקבע שמשלחת הממשלה תגיע לפתוח בשיחות עם ועד-השביתה הבין-מפעלי בשעה 8 בערב.
הודעת ועד-השביתה הבין-מפעלי, 23 באוגוסט 1980
כל הארץ מחכה לידיעות נכונות ומדויקות מהחוף הבאלטי השובת. אולם, החדשות בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה הן גם מעוותות וגם חלקיות. קיימת התעלמות מקיומו של ועד-השביתה הבין-מפעלי בגדאנסק, שצ'צ'ין ואלבלונג. שום דבר לא נאמר על העובדה שפעולת השביתה מתואמת ומונחית על-ידי ועד-שביתה בין-מפעלי שנבחר באורח דמוקרטי.
ועדי המפעלים ייפו את כוחו של ועד-השביתה הבין-מפעלי לייצג את כל השובתים במשא-ומתן עם השלטונות. לא נאמר לציבור שהוועדות הממשלתיות – למרות שהגיעו – סירבו לדבר עם ועד-השביתה הבין-מפעלי, שהוא הנציג היחידי המוכר על ידי ציבור השובתים. מעלימים מן הציבור את הסולידאריות המלאה של השובתים עם ועדי-השביתה הבין-מפעליים, שבהם מיוצגות כל הקבוצות השובתות. כל ניסיונות השלטונות לשבור את הסולידאריות של השובתים, באמצעות ניסירנות לנהל משא-ומתן עם ועדי מפעלים, או אפילו עם סדנאות בודדות, הסתיימו בכישלון.
רשימת התביעות של השובתים, שהוגשה לשלטונות על-ידי ועד-השביתה הבין-מפעלי כבר ב-18 באוגוסט 1980, המכילה את התנאי המכריע של איגודים-מקצועיים חופשיים, נשמרה בסוד מפני הציבור. הניסיונות לנהל משא-ומתן עם מפעלים בודדים, ולשחד קבוצות קטנות של פועלים בהצעות של העלאות-שכר גדולות, מוצגים בכלי-התקשורת כמשא-ומתן שעשוי לספק את כל כוח-העבודה ולסיים את השביתה בהסדר. נוצר רושם מוטעה כאילו העובדים בשירותים הציבוריים לא הצטרפו לשביתה. למעשה, הם הצטרפו אלינו מוקדם מאוד, אך ממשיכים להפעיל שירותים חיוניים, בהסכמתו המלאה של ועד-השביתה הבין-מפעלי, כדי לספק את הצרכים הבסיסיים של הקהילה ולשמור על הרכוש הציבורי. אנו מואשמים בנטיות אנטי-סוציאליסטיות, בשעה שתביעותינו הן למעשה לגמרי במסגרת החוק, ואינן מתנגשות בשום אופן לא עם השיטה הקיימת ולא עם הבריתות הפוליטיות של הממשלה. אנו מצביעים על כך, שהשקרים ביחס למצב וביחס לכוונות השובתים הורסים את כל שרידי האמון בעיתונות הרשמית, ברדיו ובטלוויזיה, והם אינם מפחיתים את אי-השקט בציבור. אנו דורשים לתת לכל הפולנים מידע מדויק ומלא על תביעותינו, על התנאים היומיומיים בחוף ועל המצב בכללו.
פעילי סולידאריות: אנדז'יי גוויאזדה (מימין) ובוגדאן ליס
רשימת חברי הנשיאות של ועד-השביתה הבין-מפעלי
לך ואלנסה – מספנת זרמב, גדאנסק (חשמלאי); יואנה דודה גוויאזדה – סטו (מהנדסת אוניות); בוגדאן ליס – אלמור (פועל); אנה ואלנטינוביץ' – מספנת לנין, גדאנסק (רתכת); פלוריאן וישנייבסקי – אלקטרומונטאז' (חשמלאי); לך ידרושבסקי – מספנת קומונת-פאריס (מכונאי); סטפאן איזדבסקי – נמל גדיניה (סוור); הנריק קשיבונוס – וו.פ.ק. (נהג); תדיאוש סטאני – בית-זיקוק (חשמלאי); סטפאן לבאנדובסקי – נמל גדאנסק (מנופאי); לך סוביישאק – סיאבקופול (פועל מתכת); יוזף פשיבילסקי – דובימור (פועל מתכת); זדז'יסלאב קובלינסקי – פ.ק.ס. (מחסנאי); אנדז'יי קולודז'יי – מספנת קומונת-פאריס (רתך); וויצ'ייך גרושבסקי – הקולג' לטכנולוגיה של גדאנסק (ד"ר לכימיה), ולך באדקובסקי (סופר).
מה לתבוע ואיך לנהל שביתה:
השביתה היא הנשק היעיל ביותר של הפועלים. על כל פנים, חיוני להגדיר את התביעות שתוגשנה להנהלה לפני שמתקבלת החלטה לפתוח בשביתה. עד לאחרונה, היתה נטייה להגיש תביעות רק בענייני שכר. תביעות להעלאות-שכר היו, וכנראה גם ימשיכו להיות סיבה נפוצה לפעילות תעשייתית, בהתחשב בעליות המחירים התמידיות. חשוב לתבוע עלייה בשכר היסוד ולא הגדלת הבונוסים, שכן מן האחרונים יכולה ההנהלה לסגת בקלות לאחר חודש או חודשיים. עדיף לבקש העלאה בסכום מוגדר, נאמר 1,000 זלוטי, ולא העלאה באחוזים אשר תיטיב בעיקר עם אלה שכבר עתה משתכרים יותר. יש לתבוע קיצבאות-יוקר-המחיה שתהיינה צמודות לשינויי המחירים, ושתיעשינה חלק בלתי-נפרד של הקיצבאות המשפחתיות.
כאשר מגישים תביעות-שכר, כדאי לפועלים לדרוש דיון גם בשיטת השכר המסובכת-מדי כולה. יש כל כך הרבה טבלאות, קבוצות, הגדרות ותשלומים מיוחדים לזה ולזה, עד שקשה לראות מהו גובה השכר. דרגות השכר צריכות להיות אחידות, פשוטות וקלות להבנה לכל. בחינת שביתות קודמות מראה שתנאי העבודה, ההסעה לעבודה ותנאי הדיור לא היו נושא למשא-ומתן. למרות העובדה שתנאי החיים הם לעיתים קרובות קשים מנשוא, ושהפתרונות לבעיות אלה הם אפשריים, אנשים התרגלו למצבם ואינם דורשים שיפורים. מצב התחבורה מספק דוגמא טובה: זמני הנסיעה של האוטובוסים והרכבות אינם מותאמים לשעות העבודה; גם האוטובוסים וגם הרכבות נוסעים באיחור.
זה חיוני לתבוע תנאים סוציאליים משופרים, ולשאת-ולתת על תאריכים מוגדרים לפעולה על נושאים כמו התחבורה הפנים-מפעלית המאורגנת בצורה גרועה, על היעדר מיזוג אוויר, על היעדר מיתקנים נגד רעש ונגד רעידות, על מחסור בביגוד מיוחד, על היעדר תאים לציוד אישי, על הסידורים הסניטאריים האיומים, או ההימנעות מלספק ארוחות מיוחדות, להן זכאים פועלים במקצועות מסוימים. ועד השביתה צריך לעמוד על כך שספרי החשבונות ייפתחו לפניו. בתוך התביעות יש לכלול תנאי, שעל ההנהלה לכבדו בכתב, שאף אחד המעורב בשביתה לא יסבול מכך אחר-כך.
על המארגנים לרשום את התביעות, ולהפיץ אותן לידיעת כל ציבור הפועלים. אם כולם מסכימים שיש להגיש את התביעות להנהלה, על כל סדנה ומחלקה לבחור נציג. הנציגים הנבחרים מציגים אז את התביעות בפני ההנהלה ומבקשים את תשובותיה. אם ההנהלה מעכבת את תשובתה או מסרבת לדבר, יש לקחת בחשבון צעדים נוספים. הפתרון הטוב ביותר הוא, שההנהלה תסכים לשיחות ולהסדר שנדרש על-ידי העובדים. במצב זה לא עולה כלל הצורך בשביתה.
אם ההנהלה מסרבת, מקימים הנציגים ועד-שביתה והעבודה נפסקת. לזה יש גם יוצאים מן הכלל: אסור שתהיינה הפסקות עבודה שעלולות לגרום לנזקים גדולים מאוד, כמו סגירת כורי-היתוך, או כאלה שעלולות לגרום לאי-נוחות רבה לקהילה, כמו סגידת תחנות-כוח. השביתה נמשכת עד שהתביעות נענות. הפועלים מתייצבים במקום העבודה, אך נמנעים מעבודה. במהלך השביתה אחראי הוועד להתנהגות הפועלים, והוא חייב למנוע תופעות של בריונות ושתייה-לשכרה. ההנהלה תיאלץ לבסוף לדבר. זה נורמלי שהשובתים יעשו כמה ויתורים וישנו את תביעותיהם המקוריות: ואז מסתיימת השביתה. תנאי ההסכם מוסכמים על שני הצדדים, כמו גם לוח-הזמנים לביצועם. אז מציגים את התנאים בפני הפועלים. השלטונות נהגו בעבר במירמה פעמים כה רבות, עד שנעשה חיוני לדאוג לפיקוח על ביצוע ההסכם. למטרה זו ממשיך ועד-השביתה לתפקד כוועד-עובדים. אם אין ההנהלה שומרת על תנאי ההסדר, חייב הוועד למחות על כך, ואם המחאה אינה עוזרת, יתכן ויהיה נחוץ לאיים בשביתה נוספת.
[הפרק הקודם: הודעה מס' 2 – ועד-השביתה הבין-מפעלי]
[הפרק הבא: ביולטין שביתה – סולידאריות מס' 2]