חברי מצפן

לכם השוחים נגד הזרם
הנשטפים שוב ושוב
במשברי גלים עכורים
של זוהמה גזענית
ושופכין לאומיים
ועודם מחזיקים ראשם מעל המים
מעטים עד להחריד
ולפעמים גם מתמעטים
אינם מוותרים
אינם אומרים נואש
גם כאשר היאוש
חונק את הגרון

באפס אמצעים
ועם שארית הכוח
ממשיכים לשאת את נס
ההומניזם הסוציאליסטי
  האוניברסלי
נגד "כל" העולם
גם נגד הכּעבּה
של מוסקבה ושל פקין
וגם נגד השוביניזם
הראוי אולי לסליחה
של עם כבוש

תוקפים בחימה שפוכה את
  הציונות
    ואת
    האנטישמיות
קופצים כנשוכי נחש
מול כל התנשאות לאומית
של ועל יהודים
של ועל ערבים
של ועל אחרים

חסרי שקט ומנוחה
אנשים ונשים רגילים
עם חולשותיהם
   קטנוניותיהם
   מריבותיהם
ורכילויותיהם
לכם חברותי וחברי
הייתי שר שיר תהילה
כי לה אתם ראויים

יוני 1981

 
[פורסם בחוברת שירים, "לזכרו של עודיק, במילותיו", שכינס והוציא לאור בנו יובל, לאחר מותו של עודד פילבסקי ב-2011]