באוזני חברי רק"ח ואוהדיה

מישהו ממנהיגי רק"ח פירסם בביטאון המפלגה בערבית מאמר גדול-ממדים נגד "רסיסי מצפן ויתר הזרמים האנטי-קומוניסטיים". תחת הכותרת "על לאומיות אמיתית ועל מהפכנות אמיתית", כותב אותו בר-סמכא עלום-שם את הדברים הבאים:

"על רקע הבעיה הפלסטינית והסכסוך הישראלי-ערבי, לא צמחו ואף לא היו יכולים לצמוח הזרמים האנרכיסטיים, בדומה לאותם שהופיעו בשולי התנועות המהפכניות באירופה – וזאת אם נוציא מן הכלל את רסיסי מצפן היהודיים, אשר ניסו להעביר את 'המחלה האירופית' הזו לארצנו… 'מהפכנים' אלה יודעים, כי איבתם לקומוניזם שומרת אותם ומגינה עליהם מפני כל רע, בצל ה'דמוקרטיה' הישראלית ה'טהורה'. נסתפק בהפניית השאלה הבאה לאנרכיסטים יהודיים אלה, כדי לשים קץ לסחרם הפומבי בסבלות עמנו: מדוע אינכם הולכים לרחוב היהודי ומנסים לשכנעו, אם אתם רציניים?!" (אל-אתיחאד, 20 בינואר 1981).

בעל המאמר, החותם "בעל ניסיון", משתמש בתווית "אנרכיסטים" ו"אנרכיזם" כפי שעושים שאר הפקידים הקומוניסטיים ברחבי העולם – כדי להדוף כל ביקורת משמאל על ההנהגה הקומוניסטית וכדי להתגונן מפני מתקפה רעיונית מהפכנית על המישטר בברית-המועצות ועל סטאליניזם. הוא מאשים את ה"אנרכיסטים" כמי שסייעו לפאשיסטים בצ'ילה למגר את מישטר איינדה, כמי ששמו מקלות בגלגלי "ההפיכה המהפכנית" (?!) בפורטוגל וכמי שפגעו בתנועה המהפכנית בצרפת, בהנהגת שד הקרוי "בנדיט-כהן" (המירכאות במקור).

*

זוהי עיסה בלולה של שקרים ועיוותים, טבולה בבורות וסכלות, ומתובלת בקורט של הסתה לאומית. ואת המרקחת הזו, שסירחון של אנטישמיות וגזענות נודף ממנה למרחוק, מגישה מערכת אל-אתיחאד לקוראיה, ערב כינוסה של הוועידה ה-19 של רק"ח, השבוע.

וכדי להוסיף חטא על פשע, מצרף המחבר האנונימי מסקנה אופרטיבית לרפש שפלט: "לנין מחשיב, ובצדק, את מיגור האנרכיזם כאחת הסיבות המרכזיות להצלחת הבולשביקים בביצוע המהפכה המנצחת!"

*

לפני שנה הזדנבו מנהיגי רק"ח אחרי הפולשים לאפגניסתאן והצדיקו אותם בכל פה. ועתה הם מתייצבים לימין הכת השלטת בברית-המועצות נגד מעמד הפועלים והמוני העם בפולין.

הדבר כבר אינו מפתיע איש, אולם הוא חוזר ומצביע על פשיטת-הרגל של הנהגת רק"ח, הנושאת לשווא את שם הקומוניזם ומכפישה בעיני ההמונים – יהודים וערבים גם יחד – את הרעיון הסוציאליסטי.

המאבק למען הסוציאליזם מחייב התנערות מכל שרידי הסטאליניזם; גם המאבק היומיומי נגד הכיבוש והדיכוי של בני העם הערבי-הפלסטיני תובע לב טהור וידיים נקיות. לכן אנו פונים לחברי המפלגה הקומוניסטית ולאוהדיה, כדי שיציבו סכר נגד שטף דברי הבלע של ה"מנהיגים", דוגמת הדברים שצוטטו לעיל.

לא בהגנה עלינו המדובר, אלא בהסרת כתם מעל הדגל האדום, המשותף להמוני הקומוניסטים והסוציאליסטים בעולם כולו.

האירגון הסוציאליסטי בישראל – "מצפן"

7 בפברואר 1981, תל אביב

[פורסם כמודעה בשבועון "העולם הזה", 11 בפברואר 1981]