צחוק הגורל. לאחר שירוחם משל וחבריו בהנהגת ההסתדרות הביעו את תמיכתם במאבק הפועלים הפולניים, התברר שהמפלגה העקבית היחידה המיוצגת במוסדות ההסתדרות היא המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח): היא התנגדה להקמת איגודים מקצועיים עצמאיים ולוחמים בפולין; היא התנגדה ומתנגדת להקמת איגודים מקצועיים עצמאיים ולוחמים גם בישראל.
לא רק בארצות מזרח-אירופה אין לפועלים שליטה על האיגודים המקצועיים, לא רק בפולין ממלאים האיגודים המקצועיים הרשמיים את הוראות המפלגה השלטת. לא רק בפולין אפשר היה לדבר על מצב, שבו למעשה אין כלל איגודים מקצועיים, אלא רק מוסד ציבורי המתכנה בשם זה.
זהו מצב ידוע כמעט בכל הארצות באזורנו, כולל ישראל. ולכן, למרות שפועלי פולין נאבקים בתנאים שונים ותחת משטר חברתי אחר, יש למאבקם משמעות לא רק לגבי העתיד הפוליטי והחברתי של ארצם, אלא גם לגבי מה שקורה באזורנו: בישראל ובמצרים, בתוניסיה ובסעודיה, בסוריה ובכוויית.
משום כך, כשבאנו להפגין מול משרדי הוועד המרכזי של רק"ח בתל אביב לאות סולידאריות עם פועלי פולין, באנו להפגין גם את אמונתנו כי מה שטוב לפועלי פולין טוב גם לפועלים בישראל, טוב גם לפועלים באזורנו.
* * *
"במקום לשאוב השראה מן הצרכים החדשים של הפרולטריון, נשלטה מדיניותו על ידי החשש מחזרת הקפיטאליזם". כך כתב קומוניסט אופוזיציונר בשנות ה-30 על אחד ממנהיגי האופוזיציה השמאלית במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות1. משפט זה יכול היה להיכתב על קומוניסטים וסוציאליסטים רבים, כולל כאלה המתקראים "מהפכנים"; הוא יכול היה להיכתב לפני שלושים שנה, לפני עשרים שנה ולפני עשר שנים. הוא יכול היה להיכתב גם היום.
מרוב דאגה מפני חזרת הקפיטאליזם מתייצבים אנשי שמאל רבים, למעשה, לימין המשטר הביורוקראטי בברית המועצות ובמזרח-אירופה ונגד הפועלים. החשש מחזרת הקפיטאליזם משמש להם כסות, שמאחוריה הם נותנים את תמיכתם בדיעבד לכל מעשה נבלה שמבצע המשטר הביורוקראטי. וכדי להצדיק עמדה מוזרה זו הם מחפשים מחדלים, טעויות וחסרונות, לא אצלם כי אם אצל הפועלים הנרבקים על זכויותיהם. הם מתחילים להאשים את הפועלים שהם "דתיים", שהם "לאומנים", שהם "אנטי-סוציאליסטיים".
ידוע שתחושות דתיות, לאומיות ואפילו אנטי-סוציאליסטיות רווחות בקרב הפועלים בפולין. אולם, אם המשטר המדכא אותם ומנצלם מתגדר בנוצות ה"סוציאליזם עלי-אדמות", אולי מבטא ה"אנטי-סוציאליזם" שלהם את התנגדותם למשטר, ולא את התנגדותם לסוציאליזם? וכאשר מתייצבים רוב הקומוניסטים בעולם לצידו של המשטר הביורוקראטי ונגד הפועלים, מדוע יחפשו האחרונים השראה (או אשליה) אצל מתנגדיהם? ואולי, אם יעמדו הקומוניסטים בעולם לצד הפועלים, לשם שינוי, במקום להאשימם על תודעתם המסולפת, אולי אז יהיו הפועלים פתוחים פחות להשפעות דתיות? ואולי, אם יעמדו הקומוניסטים בעולם לצד הפועלים הפולניים בהתנגדותם הצודקת למעורבות הסובייטית בענייניה הפנימיים של ארצם, אולי אז יהיו הם מושפעים פחות מן הרעיונות הלאומיים?
מערכת "מצפן"
- לקוח מספרו של אנטה סיליגה, "החידה הרוסית". המחבר, שהיה חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית היוגוסלבית בשנות העשרים, נשלח למוסקבה ללמוד והצטרף שם לאופוזיציה השמאלית. הוא נאסר ב-1930 ובילה שלוש שנים בכלא ושנתיים וחצי בגלות בסיביר, לפני שהורשה לעזוב את ברית המועצות. הפסוק הנ"ל נכתב על מדיניותו של כריסטיאן ראקובסקי, ממנהיגי האופוזיציה הטרוצקיסטית בברית המועצות באותו זמן. ↩